השנה הזו הייתה טובה להרבה אנשים, אבל אם יש שניים שבעבורם זו הייתה שנה טובה במיוחד - הרי שאלו עדי חבשוש וארטיום ליאסקובסקי. הכוכבת והרקדן ניצחו בתחרות "רוקדים עם כוכבים", אחרי שהיו מתמודדים בולטים לכל אורכה, והתמודדו עם דרמה לא פשוטה ממש בשלבים המכריעים.
בריאיון חגיגי במיוחד לרגל ראש השנה ב"גלית ואילנית", השניים חזרו אל רגע הזכייה המרגש, הקשר העמוק שנוצר ביניהם וההשפעה של הריקוד על חיי היומיום. "אני עדיין מפזזת, לא הולכת. אני כבר לא יודעת ללכת, רק מסתובבת", שיתפה חבשוש בהומור.
איזו דרמה עברתם. עדי, מאוד רצית שהקהל יאהב - לא היה לך מספיק ביטחון לפני זה?
"בטח שהיה לי. ידעתי מה אני יכולה להביא, פשוט שאלתי את עצמי איך זה יתקבל. לא פעלתי מתוך רצון שיאהבו, סיקרן אותי איך זה יתקבל. ידעתי מה יכול לצאת החוצה".
התכוננת למסע פיזי ונפשי מטורף שכזה?
"לא, בשום צורה. כששקלתי אם להגיע לתוכנית התלבטתי וחשבתי שאוכל להביא את הסקסיות והנשיות. רציתי לרקוד, ליהנות אבל לא תכננתי, זה בא לי מהנשמה. פתאום רציתי להביא ריקוד לשיר 'ילד מטרייה', והבטן דיברה. יש דבר יפה של גוף ונפש כי התעסקנו בגוף הרבה זמן והנפש גם עוברת דרך. אי אפשר להתעלם מזה".
ארטיום, אתה צריך לקחת את החלומות שלה ולתרגם אותם לרחבה.
"היה לי מאוד חשוב קודם כל, לפני שאני מתחבר לריקוד, זה שעדי תתחבר ותוכל להביא את עצמה. היו לנו כל כך הרבה הפציעות במהלך העונה. דיברנו על זה ואמרתי: 'אנחנו לא מתמסכנים ואומרים שיש לנו פציעה. אנחנו עובדים'. לאורך כל העונה עדי התמודדה עם פציעה בצלע".
אז מה עושים?
"דואגים לזה. הייתה לנו הרמה מסוימת באחד הריקודים, אז עשינו אותה רק בחזרה הגנרלית של יום הצילום. הסברתי לה איך עושים את זה ורק ביום עצמו עשינו אותה, בגלל הפציעה. בסופו של דבר היה לי חשוב מאוד שהיא תהנה ושתסתכל בעוד עשור או שניים על החוויה בחיוך".
עדי, מאיפה בא הרצון להגיע למקום הראשון?
"מההתחלה זה היה. כשאני מחליטה לעשות משהו, אז אני רוצה להגיע עד הסוף. כשידעתי שאני באה לתוכנית משאלת ליבי הייתה המקום הראשון. היה לי ברור שלשם אני רוצה להגיע, גם אם לא אמרתי את זה על ההתחלה. פגשתי את ארטיום וידעתי שזו התאמה מושלמת".
ההתאמה אכן הייתה מושלמת והביאה להם את הגביע. עכשיו עדי חושפת מה קרה ברגע שאחרי. "יש עניין עם הגביע: הוא גדול, ולא קיבלנו אותו. קיבלנו גביעים קטנים, אחד לכל אחד. ברצינות, הרגע הזה היה ממש משמח כי עבר עלינו כל כך הרבה. כל השבוע לא ידענו מה יקרה: הוא נפצע, אני והוא בוכים, מתנאל חדש ואני צריכה לפנות מקום בלב בשבילו. היה עומס רגשי והכל נגדנו".
כמה אמא הייתה חסרה לך שם?
"הרגשתי אותה בכל רגע נתון, מהנאמבר הראשון ועד האחרון. הייתה איתי לאורך כל הדרך, הרגשתי אותה, פשוט ככה. זה היה מאוד כיף לחוות את זה".
אבא ישב בכל תוכנית והתפוצץ מגאווה. מה הוא הרגיש?
"המשפחה שלי מאוד התרגשה. כשאמרתי להם שאני הולכת לתוכנית הם חשבו שיותר מתאים לי 'הזמר במסכה', ונורא הופתעו. חצי שנה לא יכולתי לדבר איתם, והם הופתעו מהעבודה שלי עם ארטיום. בכל פעם שאבא שלי ראה אותי רוקדת הוא אמר: 'זה נראה כאילו את בעולם משלך, לא אכפת לי הציון. תקשיבי רק לארטיום'".
ארטיום כמה קשה היה לביית אותה?
"לא כל כך קשה. ברגע שיש כימיה קלטנו אחד את השנייה ישר. היה קשה ברגעים שאמרתי לעשות משהו והיא הייתה עונה: 'אבל לפני שבוע לא דיברת איתי ככה'. זה היה קשה יותר ככל שהתקדמנו, אבל כשנפצעתי הייתי צריך לעמוד מהצד, ונדלקתי. מהצד אתה רואה הכל".
חבשוש: "ב-48 שעות לפני הגמר הוא אימן אותי באופן אחר לגמרי. הרגשתי שאני משתפרת בטירוף".
הבאת פרסונה כל כך עמוקה ורצינית. את מרגישה שאת מוכנה לתפקידים רציניים?
"אני שמחה שיצא לי להביא את הצד הזה גם אם זה לא בסדרה או בסרט. הבאתי את זה החוצה, וגם אם זה בריאליטי, סיפרתי סיפור. בהמשך, הקריירה שלי היא לטווח רחוק והמהלך להגיע לתוכנית נעשה עם הרבה מחשבה. אני יודעת שזה עוד ייקרה".
ערב חג עם דוד דביר?
"אשמח, איזה איש נחמד. הוא היה נקודת אור במשברים שעברנו. תתפלאו לשמוע אבל הוא נקודת אור ומקסים".