מכירים את זה שאתם צופים בסצנה מסרט הוליוודי ואז הגיבורה מתפרצת על הבוס שלה וצורחת שהוא חתיכת לוזר עלוב שלא שווה כלום בלי העבודה הקשה שלה, שופכת עליו את הקפה, מתפטרת בדרמטיות, ואז יש צליל של התעוררות מחלום ובמציאות היא מחייכת אליו בצביעות ומודה לו על כל מה שהוא עושה למענה? אז שני גולדשטיין היא בדיוק השלב הראשון, זה שמתחולל בראש שלנו וכמעט אף פעם לא יהיה לנו את האומץ להוציא אותו לפועל.
הרי כולנו קצת הבחורה הזאת שחבר שלה נפרד ממנה, כולנו נפגענו כששמענו מישהו מרכל עלינו ובכולנו יש את הפחד שאנשים לא ירצו להיות חברים שלנו יותר. ההבדל בינינו לבינה, הוא שאנחנו כנראה לא נדרוש תשובות מהאקס כדי לא לצאת חופרות, נעדיף לברוח כשמישהו מדבר עלינו מאחורי הגב ובטח שלא נתעמת עם מי שיעשה את זה או מי שירמוז לנו שהוא לא מעוניין בחברות שלנו יותר. אז איך בכל זאת קרה שדווקא שני גולדשטיין הפכה לדיירת הכי מדוברת של העונה?
לפני יותר מחודש דיירי האח הגדול ירדו מהלימוזינות והפכו מאנשים אנונימיים לדמויות ריאליטי. האחרונה שנכנסה אל הבית באותו ערב הייתה שני, שלקחה על עצמה בגבורה את סטריאוטיפ הצפון תל-אביבית, כזאת שמעולם לא ביקרה באשקלון ולא מבינה למה כל החיים האשימו אותה בהתנשאות. אבל למרות הסטיגמה הנדושה, שני בולטת בבית האח הגדול כמו ברווזון גומי בשכשוכית ריקה.
בזמן שחבריה לבית כמו חמימו (שנכנס ונשאר העממי המצחיק), או מעיין (שנכנסה על תקן "בת הזוג של" והפכה לבת הזוג של מישהו אחר), נשארים בגבולות משבצות הליהוק שלהם, שני בונה ומנפצת את הדמות שלה בכל פעם מחדש. לא סתם האח החורג החמיא לה כששאל "האם זה כאב כשנפלת מגן העדן של הריאליטי?".
לא ברור איך זה עובד לה בחיים האמיתיים, אבל כשזה מגיע לריאליטי לשני בהחלט יש את כל מה שצריך: סטייל נכון, אינטליגנציה מרשימה והמון אישיוז - היא מסוכסכת עם עצמה, עם ההורים שלה, עם גברים, עם נשים, עם הממסד, עם חיי הבוקר ועכשיו גם עם דן רושנסקי. המיקרו רומן שהיא ניהלה עם דן אמנם סידר לה מקום של כבוד ברשימה המפוקפקת של נשים שחוו דחייה לעיני המצלמות, אבל בשונה מדיירות עבר כמו דנית גרינברג או נטלי עטיה, שנתנו לגברים בבית האח הגדול לדרוך עליהן ולמרוח להן את המסקרה, שני לא נותנת לאף אחד באמת לדגדג לה את האגו. אלא אם היא עושה את זה לעצמה.
איד גירל
מאז שגולדשטיין נכנסה אל הבית הנצפה במדינה, התגובות ברשת חלוקות בין מי שסוגדים לה על הכנות המתפרצת, לאלה שרואים בה אישיות חסרת רסן שעושה שירות רע לנשים ולרווקות בפרט. דבר אחד בטוח - היא מעוררת אצל אנשים תגובה רגשית. או כמו שכתבתי על הקלמר שלי בתיכון ביחס לאביב גפן: "אפשר לאהוב, אפשר לשנוא, אבל אי אפשר להתעלם".
אז נכון, הקטע עם דן אכן סיפק לשני הרבה מאד זמן מסך; ראינו אותה מתאהבת, מפלרטטת, עושה סצנות קנאה נשברת, נעלבת, בוכה ובעיקר עולה על הביץ', אבל למרות כל אלה "רומן" מעולם לא היה מה שמגדיר אותה בתכנית - את התפקיד הזה תופסת אך ורק ההתנהגות שלה. זאת שמצד אחד לא מהססת לפתוח את הפה גם על הקדושים והמעונים של הבית, ומהצד השני לא מפחדת לחשוף את הפגיעות שלה בשיחות בארבע עיניים או מול מדינה שלמה בחדר האח הגדול.
אם נגלוש עם זה רגע לעולמות מבנה הנפש של הפסיכואנליזה, אז שני היא התגלמות מושלמת של "איד"- החלק בנפש האדם שמונע מדחפים ויצרים של הנאה והימנעות מכאב בלי להתחשב בצווי החברה - בעוד רוב האנשים נעים איפשהו בין "אגו" (שלב המודעות) לבין ה"סופר אגו" (התחשבות במוסר וצווי החברה). לכן אין זה פלא שהמון אנשים מוצאים עניין בהתנהגות של שני.
היא אימפולסיבית, דרמטית וקולנית, אבל האם לא כולנו היינו רוצים להיות כאלה כשפוגעים בנו? בעולם בו הפוליטקלי קורקט רק הולך ותופס תאוצה, שני הפכה לקולם של כל מי שאי פעם חוו דחייה חברתית, של כל הנשים שלא מוכנות שיקראו להן היסטריות כשהן דורשות תשובות ובעצם של כל מי שקצת נמאס לו להתנהג בהתאם.
בתעודת הזהות שלה היא העידה בגילוי לב: "בגיל 11 כבר התמודדתי עם דברים כל כך מכוערים שאמרו עלי, ששום דבר כבר לא יכול להפתיע אותי או להעליב אותי". לא צריך להיות פרויד כדי להבין שאחרי שנים בהן החברה לא נתנה לה להשתתף במשחק, עכשיו היא זאת שלא מוכנה לשחק יותר לפי הכללים. או כמו שהיא הגדירה את זה בעצמה: "יש גבול לכמה אפשר לזרוק עליי ז*** וכמה אני מראה את טוב הלב והכנות, האמיתיות והחברות שבי. זהו, נגמר. הלך הכדור".
בחזרה להוליווד, אין ספק שהעולם התקדם לעידן בו נסיכות דיסני כבר לא מחפשות נסיך וגל גדות מצילה את העולם. אבל אם באמת בכל אחד ואחת מאיתנו מסתתרת שני גולדשטיין שרק מחכה לפרוץ, איך זה ייתכן שהתפרצויות הזעם עדיין שמורות רק לסצנות בדיוניות? האם יש מקום להתנהגות כמו של גולדשטיין גם מחוץ לבית האח הגדול, במקום בו במקום משימות והדחות יש התנהלות וקודים חברתיים קצת יותר שגרתיים? אני מנסה לדמיין מה היה קורה לו כולנו היינו מתחנכים על גיבורות כמו שני גולדשטיין וחוששת שבמציאות, שלא כמו בריאליטי, לפעמים עדיף לשמור דברים בבטן מאשר להגיד את הכל בפנים.
"האח הגדול": ראשון ושלישי ב-21:00