בשיחה לילית, מנסה ארבל להסביר לאור איך זה להיות היפראקטיבית כמוה. "קשה לי לשבת", היא אומרת. "לא!", משיבה אור בפליאה צינית, היות והיא כנראה שמה לב לעניין, כמו כל מי ששוהה כמה דקות במחיצת הבחורה הקופצנית. ארבל צוחקת ומספרת בצער שלא הצליחה להתרכז כלל בסיפורי הדיירים על משפחותיהם, מפני שדעתה הוסחה על ידי דברים כמו צורת המניפה שלה והרעש שעושה הקרקר שאכלה. "מעניין איך זה לחיות בתוך ראש כמו שלך", תוהה אור. "זה מגניב", מסכמת ארבל לבסוף.
בבוקר מתעוררים הדיירים לצלילי "עוד יהיה לי", שירה מעורר השראה של מרגול, ופורשים כנפיים יחדיו - בין אם עדיין מתוך השמיכה כמו עמרי, ברק וקסניה או בקפיצות נלהבות על המיטה כמו דודו. מאוחר יותר, דנים ברק ושי בשיריו של עומר אדם. "אני לא אוהב את הזמר הזה", מצהיר איציק, ושי מזהירה: "הוא ידיד טוב שלי, אז שמור על פיך. הוא הבנאדם הכי מתוק שיש ויש לו קול מושלם. אני שמעתי אותו שר אצלי, עם חברים בבית", היא חושפת, ואיציק לא משתכנע. "שמעתי כל מיני שירים שלו, וזה נשמע לי בכייני. אמרתי את זה לבן שלי, אז הוא אמר לי 'לך לך, יא אשכנזי'".
*עורכי וידאו: נדב הופרט, נועה יפה, שלומית שמש.