מוצאי השבת האחרונה
הטלפון מצלצל, על הצג מופיעה שיחת טלפון בהולה מבוס: ״שבוע טוב גיא, בא לך לראיין מחר את אנשי ההפקה במתחם 'האח הגדול'? אבל רק במתחם עצמו כן? שלא תעז להתקרב לבית״. כמובן שמיד עניתי שאין לי תשובה, אני צריך לחשוב על זה קצת, ובעיקר מתי הכי כדאי לחכות למונית בבוקר?
יומיים אחרי. בית האח הגדול
תחתונים רטובים ומצפון יבש: יש! נכנסתי. אחרי שבע שנים של ייסורים, עשיתי זאת. הסתננתי לבית "האח הגדול", ובשונה מהחתונה של בר רפאלי, הפעם זה היה לגמרי באישור. בערך, בואו נתחיל.
אולפני נווה אילן, ראשון, 9 בבוקר
זה היה אמור להיות עוד אייטם הכנה לעונה החדשה של האח, למקרה שמישהו במדינה בדיוק היה בויפאסנה תקשורתית בחודש האחרון, והנה אני באמת כאן - מתהלך לי במתחם שנראה כמו פגישת מחזור של מכללת ספיר ורוקם מסמך עיתונאי שנע בין דברי הטעם של "האח הגדול" המקורי, יורם זק, שמבטיח עונה מעניינת, לבין מונולוג נרגש של אחראי המשימות בבית, שמודה כי השנה הולכות להיות משימות מעניינות. בקיצור, אין עם מי לדבר, למרות שתכל'ס? לגמרי אפשר להבין אותם. כך או כך, היה מגניב. בערך. שוקל לעבור להישרדות.
נכנס פנימה. אמנם מהדלת האחורית ולא מהמדרגות המפורסמות, אבל זה באמת לא משנה, אני בתוך הבית. ארז לא שם, וגם קורין לא. מי כן? עשרות בנאים, רתכים, זגגים, צבעים ועוד בעלי מקצוע אמיתי. לא כמוני. מתברר שכדי לעצור את הזמן צריך לעבוד מסביב לשעון. אני מזהה את האדריכל, ושואל אותו מה הקונספט של העיצוב העונה. הוא לא הגיב. אני מרגיש בבית.
אנחנו 13. שישה בנים, שש בנות ועוד אחד שאני לא סגור עליו, אבל נראה לי שהוא מעריץ של מיכל צפיר. זו הקבוצה. שלא תטעו, לא מדובר כאן בנכשלי אודישנים שצמאים לתהילה חד יומית, אלא פשוט במעריצים - כאלה שבמשך ארבעה חודשים בשנה מסניפים את ערוץ 26, אנשים שלא נרדמים לילה לפני הדחה, ועוד אחת שרק שומעת את השם אלירז ומתחילה לבכות. נחמד פה, אבל נראה לי שמיציתי.
אבל אז הוא סוף סוף מתחיל לדבר, האח הפאקינג גדול - חוץ מכתבות של איתי אנגל ופוסטים של רני רהב, אין דבר יותר מבהיל ממנו. הוא מברך אותנו על כניסתנו לבית ומיד פוקד עלינו ללכת לישון, ואז לקום, ושוב לישון, וללכת לשירותים, לצאת לגינה בכפור של דצמבר ירושלמי, ולחזור, לאכול במטבח, ולהישאר בקבוצה, להתחלק לזוגות, לדבר ולשתוק. מאז המסיבה המוזרה ההיא בדאנג׳ן לא הרגשתי כל כך נשלט, ובו בזמן כל כך נינוח. לא יודע, יש משהו בקבלת מרות שמסדר לך את החיים. כנראה שלא סתם אנשים נשארים בקבע, ולא סתם אנשים מתחתנים ולא סתם נפגענו מטל מוסרי, כיף שיש מישהו שמראה לך את הדרך. אבל יותר מהכל, ובאופן פרדוקסלי במיוחד, כיף שיש מישהו שכופה עליך חופש. כן, זו אמירה מוזרה ואולי עד לפני ארבע שנים לא היה לה מקום אבל עכשיו, בעידן הנוכחי, צמוד האייפון והגלקסי, אף אחד לא יתנגד לאיזה אח גדול שישחרר אותו מתלאות הוואטסאפ והתחייבויות המיילים. תאמינו לי, שש שעות צום סמארטפוני ואתם כמו חדשים. אני מתחיל לשמור שבת.
הדחה ראשונה לא שוכחים אף פעם
הלילה יורד. האח נעלם ואיתו גם דיירי הבית שהלכו לתפוס תנומה. מה עכשיו? אני קולט את אחת הבנות ערה, ומזמין אותה לאיזור הכי שווה בבית. מה זה האזור הזה? ולמה דווקא אליו הזמנתי אותה? ובכן, היום בערב כבר תראו זאת בעצמכם. לצערי, היא מחליטה שלא לבוא, ואני נשאר לבד בעולם. אף פעם לא התגעגעתי ככה לאייפון. אני מתחיל להישבר. חייב לדבר עם האח.
נכנס לחדר האח הגדול, ומיד הוא מבהיר לי שזה רק פיילוט, ושאני מוזמן לעזוב מתי שבא לי. אני מצד שני, מבהיר לו שאין לי הרבה התחייבויות בחוץ, ושייקח אותי בחשבון בעונה הקרובה כי יש מצב שאני נועל את עצמי פה בשירותים עד רביעי בערב. הוא מבין את המשמעות ומציע לי עסקה כזאת: אני עוזב עכשיו מרצוני והוא מאפשר לי להיות המראיין הראשון של כל מודח בעונה. וואלה, זה לא סתם אח, זה אח על מלא. לחצתי לו את העדשה ועזבתי את הבית. נתראה בליווי מודח.
עוד ב"אח הגדול":
- בחנו את עצמכם: איזו דמות אתם בבית "האח הגדול"
- נקמתה של תותית: היום שארז טל לא ישכח בחיים
- נחשף: אלו פריטים אסור לדיירי הבית ללבוש?
"האח הגדול 7": ארוע הפתיחה, הערב ב-21:00