גם יעל ברון התבקשה לתעד את עצמה במצלמה אישית בימים שלפני הכניסה לבית האח הגדול, ובמהלך השעות הארוכות בהן בילתה במלון גילתה נדבך קטן מהאישיות שלה: "הקלטתי ומחקתי כבר כמה פעמים", היא מספרת. "המצלמה הזו מלחיצה אותי".
כשברקע סיגריות, חצאי מאפים, תשחצים והרבה בלגן מפוזר בחדר דיברה יעל גם על המשפחה שהשאירה, ועל הצעד המשמעותי שעשתה: "אלו הרגעים האחרונים של החיים האנונימיים שלי. זה שוק, וכל רגע שעובר אני מרגישה שמשהו מתחולל בי. אי אפשר לתאר את זה. אבל אם כל הדבר הזה זה ריגוש, אז חששות הן חלק מהריגוש", אומרת ברון.
"אני מקווה שהאנשים שם בבית חמודים, ורובם בעצם יהיו חמודים, כי פשוט כל האנשים הם חמודים", אומרת יעל. "זו תחרות שאי אפשר להתכונן אליה. אני רגילה להיות יעל פרטית, ועם הלבד ועכשיו כשאני לבד עם המחשבות לא עולות לי בראש דמויות, חוץ מהילדים שלי".
לבסוף גילתה יעל מה היא חושבת על עצמה, וגם מה למדה על החיים: "אני בעצמי ספר. הזמן במלון הוא אתנחתא, ודווקא הצילום קשה לי - כי מה שאני אומרת פה כולם ישמעו. בארבעים ושבע שנותיי אני בסך הכל מסתכלת על חצי הכוס המלאה", סיכמה.