אח גדול אח גדול, אבל בלי קפיצה לאמריקה קצת קשה לחיות בימים האלה. אז מה חדש בחו"ל? אובמה נבחר לנשיא וזה אומר ששוב אנחנו נאלצים לצפות בקנאה מהפקקטה מדינה שלנו לעבר הדשא של אמריקה הגדולה שקיבלה כוכב אמיתי.
בכדורסל מראים "הניו-יורק ניקס" סימני התאוששות גדולים, ובלונדון ראינו הופעה של ליאונרד (המטיף) כהן. כל הסופרלטיבים ששמעתם מחברים שהיו אי פעם בהופעה של כהן הם כאין וכאפס לעומת מה שקורה במציאות. בהזדמנות אספר לכם על זה. אחרי ההופעה ניגשנו לכהן וסיפרנו לו ששפרה חולה עליו. ליאונרד הסמיק ואמר שהוא תפוס (כנראה על ידי זמרת הליווי המולאטית המדהימה שלו) אבל שלח לארץ הקודש טי-שירט שעליו מתנוססת תמונתו.
חזרנו לארץ הישר להדחה של רנין והתגובה שלנו אמביוולנטית: מצד אחד היא חמודה, נראית טוב, וכנראה גם משכילה; אבל מצד שני, כמו שכבר אמרנו היא די צודרייט (מבולבלת). חוץ מזה דמוקרטיה זה דמוקרטיה והמצביעים אמרו את דברם. את המכה הרצינית של ההצבעה החופשית כבר נחטוף בבחירות בפברואר.
במצבה של עינב בובליל חל אצלנו מהפך, כל זאת למה? יום בהיר אחד ראינו את עינב מקבלת שעור במשחק השש-בש משחר הקטנטן. קיבלנו שוק אבל גם שמחנו. עד אותו הרגע היינו בטוחים שאנחנו ועוד כמה פרידמנים הם האנשים היחידים במזרח התיכון שלא יודעים לשחק את המשחק, והנה הפלא ופלא גם "עיני" לא ידעה שש-בש. לפחות עד לרגע שהכירה את שחרק'ה. העובדה שצמד החמד לא מת על שפרה לא מנעה מהם לשחק אותה על לוח שש בש שאלתרה (מי אם לא) שפרה, במהלך אחד מפסקי הזמן שנטלה ממלאכת סריגת עץ הדעת בחצר. העץ הזה חייב להימכר במכירה פומבית למטרות צדקה.
בקצב הזה לא ניפול מהכיסא אם כתב מקומון באשקלון יביא את סקופ חייו שמספר על יום שבת בבית משפחת בובליל: יוסי הבוס יושב בראש שולחן המשפחה שמנהלת טורניר ברידג' סוער.
בשתי התוכניות האחרונות העניק הנהג עידו רוזנבלום את שירותיו ואת שירותי המונית כדי לספק לנו כמה רגעים של צחוקים ואבחנה מדויקת לגבי חוכמתם של דיירי הבית, או אם לדייק של שלושה בלבד: יוני, איתי וכמובן שפרל'ה. ואם ננסה להיות הוגנים, גם אינה ברוורמן הוכיחה שמעבר לחיוך החושני יש לה כמה תאים פעילים בראש.