כמעט כמו כל דבר אחר בשנה האחרונה, גם תוכנית הדוקו-ריאליטי "בייבי בום", לא ממש מצליחה להתחמק ונקשרת בכל דרך אפשרית למלחמה ולאסון הכבד שעברנו בשבעה לאוקטובר. בין הסיפורים המדהימים שמגיעים לבית החולים "ליס" באיכילוב, זכינו לראות אתמול (ה') בפרק את הלידה המיוחדת של יהלי ודניאל עמר. בין החרדות של יהלי מהלידה, לסיפור הקשה על אחיו של דניאל שנרצח בנובה, נולד (חוץ מהבייבי הקטן) רגע טלוויזיוני מרטיט. יולנדה, אימו של דניאל שלא יצאה מהבית מאז המוות של אחיו, זכתה בעצמה ליילד את נכדה הפעוט שבא לעולם וקיבלה תיקון בדמות רגע נס של חיים חדשים, אל מול העצב הגדול שהיא חיה בו בשנה האחרונה.
כמה חודשים אחרי הלידה, הצצנו שוב אל החיים של הזוג, הפעם בסביבה הטבעית שלהם כשהם חובקים את בנם השני: אחיקם חיים. עכשיו, כשהם כבר הורים לשניים, הם משתפים איך קיבלו את ההחלטה להשתתף בתוכנית, שחושפת רגע כל כך אישי ומיוחד: "היו חששות רבים, אבל החשש העיקרי בא בעקבות הלידה הראשונה שערכה כ 23 שעות, עם פיטוצין ופתיחה שלא מתקדמת לשום מקום. באיזה שהוא שלב הרגשתי שזהו, זה כבר לא יקרה ואני לא אצליח להוציא אותו. הסתכלתי על דניאל ואמרתי לו שאני לא מסוגלת וסליחה. הרגשתי שאני בין חיים ומוות, דניאל הסתכל עליי עם דמעות בעיניים ואמר לי: 'את יכולה את תצליחי'. דיברתי עם השם ואמרתי לו בבקשה הקב״ה, אם אני יוצאת מזה בחיים אני לוקחת על עצמי כיסוי ראש מלא. כך היה, המיילדת אמרה לי יהלי אנחנו נעשה וואקום, צרחתי ואמרתי בשום אופן לא, שלוש לחיצות והוא היה בחוץ. לחשוב שזה יכול היה לקרות שוב רק הפעם עם מצלמות, זה חשש ענק".
איך התכוננתם לרגע הלידה? "הדבר המרכזי בהכנות ללידה היה להכין את מלאכי דוד (הבן הבכור שלנו), שאמא הולכת להביא לו אח שיהיה החבר הכי טוב שלו. המון שיחות, בניית מיטה למלאכי דוד והפיכת החדר לחדר של אח גדול. את רוב ההכנות ללידה הזאת עשינו בלידה הראשונה אז באנו יחסית מוכנים עם המון אמונה שיהיה טוב".
יהלי, דיברת על כך שיש לך חרדות לקראת הלידה ובאופן כללי. איך זה התבטא? "עברתי התקפי חרדה בנוגע לכל מה שיכול לקרות בלידה. לצערי לא טיפלתי בהם וזה תקף אותי במהלך הלידה הראשונה והשפיע מאוד על חווית הלידה שהסתיימה בטראומה. לפני הלידה השנייה הלכתי לטיפול שחשבתי שהוא עזר לי, אבל התקפי החרדה לא איחרו לבוא. בחודש שמיני הייתי מקיאה, בוכה בלי הפסקה ועם קצרי נשימה לעיתים קרובות. שבועיים לפני הלידה עשיתי טיפול אצל הדולה שלי שהיא במקרה גיסתי (תמר גרסין), עשינו טיפולי הרפיה, נטלתי טיפות טבעיות, יום לפני הלידה היא הייתה איתי באשפוז ועשיתי עוד טיפול. הרגשתי שאני מוכנה ללידה ולמזלי היא הייתה כל כך מהירה שלא הספקתי להיכנס לחרדות".
שיתפתם במהלך התוכנית על חנן, אחיו של דניאל ועל הקשר שלו ללידה. מתי התחלתם להרגיש את זה? "את ההיריון הזה לא תכננו. רצינו ואמרנו שאלוקים יחליט אם כן או לא. החודשים הראשונים של ההיריון היו מאוד מסיבים עבורנו, היינו במעבר דירה, יהלי התחילה עבודה חדשה, הכנסו את מלאכי דוד למשפחתון ושלושה חודשים היינו על ציר חריש-תל אביב-ראש העין-אשדוד-ירושלים. היינו בטירוף של שגרה תוך כדי מעבר דירה, היו בחילות, הקאות ואת כל התסמינים להיריון אבל הבדיקות יצאו שליליות אחת אחרי השנייה. אז הגיע שבעה לאוקטובר ואיתו הבשורה המרה שחנן אחי נרצח. אחרי השבעה אמרתי ליהלי: 'בואי נחזור לבית, נישן לילה בבית נסיים את האריזות ונחזור למושב'. בבוקר שקמנו היא אמרה לי: 'מאמי אני הולכת לעשות את הבדיקות שהרופא נתן לי', ואני עניתי לה: תעשי בדיקת דם להריון, יש לנו בן ויקראו לו עמיקם חיים'. יהלי לא האמינה, אבל באמת כך היה, בשעה 16:00 קיבלנו תשובה שהיא בהריון מתקדם, שבוע 14 עם בן זכר".
איך הרגשתם עם הבחירה של האחות המיילדת לתת ליולנדה להיות חלק פעיל בלידה? "לא היה דבר נכון מזה. זה מה שהיה צריך לקרות משמיים. תמר גיסתי, שהיא גם הדולה שלי, הייתה צריכה ללוות אותי בלידה אבל יצא שהיא סגרה טיסה על התאריך המשוער. יום לפני, אמרתי לה לטוס כי אני לא אלד, הייתי על פתיחה 2 כבר שבוע ואין סיכוי ללידה. היא אמרה לי: 'במקרה הכי גרוע, אם תלדי אמא שלי תבוא'. ככה היה, היא האדם שהיה צריך להיות שם בשביל הילד ובשבילי".
דניאל, ברגע הלידה בחרת להישאר מחוץ לחדר. לא הרגשת פספוס? "יש סגולה שאומרת שברגע שהלידה מתחילה, כדאי להיות בחוץ ופשוט להתפלל כי זה רגע שכל שערי שמיים נפתחים. האמת היא שאם הייתי עובד עם השכל, הייתי נשאר בפנים, אבל עבדתי עם האמונה. אני מאמין שעשיתי את הדבר הנכון וחוץ מזה גם הייתי בפנים, תמיד הצצתי שם מחוץ לדלת וחיזקתי במילים".
תארו לי את הלילה הראשון שלכם עם אחיקם בבית. "חזרנו בשישי הביתה, לריח של בישולים ושבת המלכה. בית מבריק ומסודר, מלאכי דוד זרח משמחה והתרגש כל כך מאחיקם חיים. הוא לא עזב את העגלה וצרח בקולי קולות: 'זה שלי, אח שלי', עשינו קידוש וקלטנו את הנס שלנו, הורים לשניים".
לראות את עצמכם על המסך ברגע כל כך מורכב ואינטימי זה לא פשוט. איך הרגשתם כשצפיתם לראשונה? "הרגשה קצת מעורבת. מצד אחד המחשבה שכל כך הרבה אנשים יראו את זה, זה מצב לא מוכר וחדש. מצד שני, הסיפור חייב לצאת החוצה, היו רגעים של צחוק ורגעים של רגש. השיא שאחיקם חיים בא לעולם, הוא רגע שתמיד כיף להיזכר ובכלל הרגשת ניצחון אחרי הטבח הנורא שפקד אותנו. אנחנו ממשיכים להביא חיים לעולם, ולקיים את עם ישראל. בשביל יולנדה (אמא של דניאל), זה סוג של נחמה. אמנם לא ניתן להחזיר את חנן, אבל כמו שרואים בפרק, היא מתמלאת גאווה ואור לא מוסבר. מבחינתו זה היה רגע מדהים".
בדיעבד, היו דברים שהיית עושים אחרת בלידה? "הדרך היא לא להסתכל אחורה ולחשוב מה היה יכול להיות אחרת. בסופו של דבר הכל מדויק משמיים וכשמשחררים שליטה, דברים מתנהלים בצורה מדויקת. היו המון רגעים שלא נכנסו לפרק מפאת הזמן ובהסתכלות על התמונה הכוללת, הכל התנהל בהנהגה עליונה של ממש".
אין ספור רגעים, סרטים, שירים ותמונות הוקדשו לרגע בו תינוק יוצא לאוויר העולם. איך הרגע הזה הרגיש בשביל כל אחד מכם? "מיד אחרי הלידה נפלה עליי מוזה וכתבתי שיר לאחיקם חיים שייכנס לאלבום החדש שייצא בקרוב. בכלל הזיכרון הזה שעכשיו הוא גם מצולם זה מזכרת מדהימה ובעלת ערך עליון בשבילנו. בעתיד הוא יסתכל על זה ויבין את הסיפור שלו".
איך זה להיות הורים לשניים? במה זה שונה מלהיות הורים טריים? "זה אושר כפול. כשנופל האסימון, מבינים שהכוח שנותן עוד ילד הוא פסיכי. פתאום החינוך מקבל משמעות גדולה יותר, ההחלטות מקבלות משמעות אחרת, הנתינה גודלת ומייצרת אהבה ואושר לראות אותם גדלים. אין ספק שלפעמים זה מלחיץ ומדאיג, נלחמים כדי של ייחסר כלום ולתת יחס שווה וזה הדבר שמכניס אותנו בדרך כלל לקונפליקטים כאלה ואחרים, אבל זה גם אושר מדהים להיות משפחה רחבה יותר".
אנחנו נמצאים בתקופה לא קלה, ואין ספק שלהביא חיים לעולם זה אור גדול. איך המלחמה השפיעה על החששות שלכם כהורים ובכלל? "בתור אנשים מאמינים, אנחנו מצווים במצווה ברורה: 'פרו ורבו ומילאו את הארץ'. אם יש ציווי כזה, אז כמובן שאנחנו שותפים למשהו הרבה יותר גדול מאיתנו והוא שומר ומגן עלינו. ברור שהמחשבה מפחידה של להביא ילד לעולם רווי מלחמות ואסונות, עם זאת לא נשכח שאם מכל חשש כזה היינו עוצרים את עצמינו מלהקים משפחות ולהביא ילדים, לא היה עולם, מדינה או עם ישראל. ההמשכיות הזאת היא המפתח לניצחון ולתקווה שיהיה פה טוב יותר".