היריון ולידה מביאים איתם הרבה חששות באופן טבעי, אך אחד מהנפוצים ביניהם בקרב נשים הרות, זה הפחד מלידה איטית וממושכת. אסתר שבת הגיעה יחד עם בעלה ליחי, ללידה ראשונה בבית החולים ועברה חוויה ארוכה ומתישה מול המצלמות של "בייבי בום", שהסתיימה ברגע המאושר בחייהם כשבתם נולדה והם הפכו למשפחה. "מעבר לזה שזו סיטואציה אינטימית מאוד, זאת גם לידה ראשונה אז זו חוויה שלא הכרנו בשום צורה. היו לא מעט חששות ותהיות, החל ממה יראו, איך נצא במצלמות, מה יחשבו עלינו, כמה נחשוף את עצמנו ואת אייר. לא ידענו איך זה יצא ואם באמת אנחנו מוכנים לזה, אבל היינו מוקפים בצוות מדהים שהיה לצידנו בכל דבר ומהר מאוד שחררנו והרגשנו בנוח. זו חוויה שאנחנו שמחים שעשינו", שיתפה אסתר על הספקות לגבי ההשתתפות בתוכנית.
איך בחרתם את השם אייר? "היא לא נולדה בחודש אייר בניגוד למה שכולם חושבים, אלא בחודש ניסן בתקופה של פריחה ולבלוב. אייר הגיעה אלינו בתקופה הכי קשה שלנו, הוציאו אותנו מהבית שלנו, נעקרנו ועברנו לגור במקום זמני-לא זמני. בלי שייכות, בלי הפינה השקטה והחמה שלנו, עם חוסר ידיעה מוחלט מה קורה איתנו. במהלך ההיריון, הכנתי לי ספר שמות בו כתבתי את כל אלה שאהבתי אבל אף אחד לא הרגיש נכון. אמרתי לליחי שאין סיכוי שלא עלה בי עדיין השם שלה ושאני בטוחה שהוא נמצא פה בניהם, ובאמת כשהיא נולדה הסתכלתי עליה ופשוט ידעתי, הרגשתי שהיא אייר. המשמעות היא אור גדול בתור הערפל והיא פשוט האור שלנו, ההתחלה החדשה בתוך כל הערפל שהיינו בו".
איך התכוננתם לרגע הלידה? "אצלנו מאמינים שאסור להכניס לבית שום דבר שקשור לתינוק עד הלידה, או כמה שיותר קרוב אליה. אז גם כשהתחלנו לקנות את כל הציוד בחודש השביעי של ההיריון, השארנו הכל בחנות. בחרנו עגלה, בגדים, אמבטיה, באמת כל מה שצריך. בחודש השמיני להריון כבר התחלנו לקחת ולכבס את הבגדים, השמיכות, הבובות הציפיות ולסדר כמעט הכל. זה עוד לא שלם, כי לצערי יש לה חדר שינה שבחרנו ועדיין נשאר בחנות. כמה התפללתי שעד שאלד כבר נהיה בבית שלנו ונעצב לה את חדר החלומות, אבל עד היום זה שם ועוד לא חזרנו הביתה. בכל זאת, הכל שטויות והכל לטובה, צריך לזכור את זה".
נאלצתם לעבור את כל ההליך של הלידה בעיר אחרת, מפונים מהבית. כמה זה פגע באיך שדמיינתם את האירוע? "בלי קשר לסיטואציה שהיינו בה, לידה זה מאוד מרגש ומשמח ובו בזמן מלחיץ. אז לעבור את זה במקום פחות מוכר לך, מן הסתם משפיע עוד יותר. היו קשיים, בעיקר בגלל החלל הקטן שאנחנו נמצאים בו במלון, אבל אם אני חושבת על זה, הרווחנו. אייר זכתה להיות צמודה לדודים ודודות שלה, לסבתא וסבא ולשאר בני המשפחה הקרובה והפחות, שברובה מפונה לאותו אזור שלנו. אף פעם לא הייתי לבד, הייתי מוקפת בכל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה עזרה ואהבה. ברור לי שגם בבית היו לי המון מבקרים, המשפחה שלי הכי מדהימה ותומכת בעולם, אבל משהו בריחוק הזה מהבית עוד יותר קירב את כולנו".
אסתר, בפרק רואים שתהליך הכניסה ללידה לקח המון זמן. זה תרחיש שחשבת עליו? התכוננת לזה? "לא משנה כמה את מכינה את עצמך וקוראת ומתכוננת, אין שום דבר שבאמת מכין אותך ללידה, אי אפשר לדעת למה לצפות. הגעתי עם ירידת מים שלא הפסיקה לרגע עד ללידה עצמה, הייתי בטוחה שזה אומר שהלידה תהיה מהירה והתבדיתי. 19 שעות הייתי בחדר לידה וזה לא היה פשוט בכלל, אבל אחרי הכל זה פשוט שווה את זה. להחזיק את אייר ולהסתכל עליה שניה אחרי שאת לוחצת, זו תחושה שאי אפשר להסביר במילים. כל הכאב והחששות, הכל נעלם ברגע".
בלתי אפשרי לפספס את הסיפור של אבא שלך על לידות של פרות. איך הגבתם כשראיתם את הקטע? "ואי צחקנו עם דמעות. אבא שלי לא סיפר לי את זה אף פעם, מעולם לא שמעתי על זה וכשראינו את זה פשוט התעלפנו מצחוק. אין עליו, הבן אדם אגדה".
ליחי, בתור בן יחיד שציפה לרגע הזה מאוד. איך הרגיש הרגע בו אתם הופכים מזוג למשפחה? "זה הרגע הכי משמעותי בחיים, הגענו שניים ויצאנו שלושה. זכיתי להקים משפחה עם אהבת חיי ונעוריי, כל כך הרבה זמן חיכיתי לזה וזה היה פשוט רגע מושלם. בתקופה כזו קשה לקבל כזאת מתנה וזה לא מובן מאליו, זה הפך אותי לבן אדם הכי מאושר שאפשר. ברוך השם, זה יותר גדול מהכל".
תארו לי את הלילה הראשון שלכם עם אייר. "הלילה הראשון של החיים החדשים שלנו, החיים האמיתיים. לילה קשוח, היה לנו מאוד קשה. קודם כל, היינו נורא מפוחדים או מבוהלים אם אפשר להגיד. בכל זאת יש איתך כרגע יצור קטן שתלוי רק בך ואין לך באמת מושג מה הוא רוצה או מה הוא צריך. אייר פשוט לא הפסיקה לבכות, לא הצלחנו להרגיע אותה לא משנה מה עשינו. לא ישנו בכלל, הרגשנו חסרי אונים מול יצור חסר ישע כי פשוט לא הצלחנו להבין. בסופו של דבר התקשרנו לאמא שלי בשבע בבוקר והפצרנו בה להגיע והיא באמת הצליחה להרגיע אותה. בהמשך באיזה שהוא שלב זה פשוט הגיע, האינסטינקט האימהי הזה שיודע בדיוק מה לעשות".
לראות את עצמכם על המסך ברגע כל כך מורכב ואינטימי זה לא פשוט. איך הרגשתם? "כשראיתי את זה, הרגשתי שוב בלידה ולא הפסקתי ללחוץ, כאילו חזרתי לשם. זה הרגע הכי מרגש ויפה בעולם, חיכינו כל כך לראות איך זה היה נראה מהצד וגם להיזכר בלידה ובכל מיני רגעים שהיו שם. לא משנה כמה פעמים נראה, לא נעכל את הנס והפלא הגדול הזה של להביא חיים לעולם. אחת הנקודות שהכי משמחות אותנו היא שכשאייר תגדל היא תוכל לראות בעצמה את הלידה שלה, זה מטורף וזה זיכרון שישמר איתנו תמיד".
איך המלחמה השפיעה על החששות שלכם כהורים טריים ובאופן כללי? "במציאות כמו שלנו, עוד לפני ההיריון והלידה בכלל, כל אחד תוהה לעצמו לאיזה עולם הוא יביא את הילדים שלו. השנה במיוחד ראינו איך פני הרוע לא פוסחים על אף אחד. זו לא קלישאה, אנחנו מדינה שלמה בטראומה כך שברור שזה השפיע מאוד. מצד שני, גם ראינו את דור העתיד שלנו, הלוחמים היקרים שלנו שמחרפים את נפשם יום יום בשביל המדינה, בשבילנו, הדור שחששו ממנו, אוהב את המדינה ונלחם עליה ועל קיומה. עם ישראל חי והוא כאן כדי להישאר, איתן מול אויביו, כשחלק מהעניין זה גם לדאוג להמשכיות הדורות. משתדלת להאמין שבסוף יהיה טוב ושקט, נותרת מלאת תקווה שהמשפט: 'כשתגדלו לא יהיה צבא' יהפוך למציאות".
