אחרי חמישה בנים, אסתי סילברשטיין החליטה שהיא מוכנה להגשים את החלום הכי גדול שלה ולהביא לעולם בת. היא ובעלה ג'סטין החליטו שהם לא סומכים על הגורל ובאמצעות תהליך של הפריה מלאכותית, קבעו את מין העובר וכך הביאו לעולם את בתם הקטנה – קטיה אריאלה. במהלך הפרק האחרון של "בייבי בום" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12), נחשפנו ללידה המרגשת, לסיפור המיוחד שלהם וגם אל התהיות שלהם מול עצמם - האם הם עשו את הבחירה הנכונה להשתמש בהתערבות חיצונית. כמה חודשים אחרי, הם נחשפים כמשפחה שלמה ומשתפים בכנות על התהליך המיוחד שעברו בתוכנית.
איך קיבלתם את ההחלטה להשתתף בתוכנית? "החברה הכי טובה שלי עובדת באיכילוב, היא מיילדת שם. היא סיפרה לי שהם מצלמים את התוכנית ואמרתי לה בצחוק שאנחנו צריכים להיות בה. שלושה חודשים אחר כך היא התקשרה אליי ואמרה שמחפשים אנשים, אז ככה הגענו לעשות את זה. לא הייתי ממש רצינית לגבי זה, חשבנו שזה יהיה משהו שכיף לעשות וזה ההיריון האחרון שלנו, אנחנו לא עושים עוד, אז זה היה תזמון טוב וזיכרון נחמד להראות לה כשהיא תהיה גדולה".
היה חשש להכניס מצלמות לרגע כל כך אישי? "היה לנו חשש קטן לגבי המצלמות, אבל אמרו לנו שנוכל לראות ולאשר את הכל. בשלב מסוים לגמרי שכחנו שהמצלמות שם".
איך התקבלה ההחלטה על השם אריאלה? "כשנכנסתי להיריון החלטנו על השם דניאלה. קניתי כבר את האותיות עץ כדי להדביק על דלת החדר שלה, ואז כשהייתי בערך בחודש שמיני, חלמתי שמישהו אומר לי בלילה שאני חייבת לקרוא לה בשם בסגנון של אריאל. קמתי בבוקר וקראתי על משמעות השם וראיתי שהוא המושלם ביותר לבת שלנו".
איך התכוננתם לרגע הלידה? "זאת הילדה השישית שלי, אז די ידעתי למה לצפות. לא היו יותר מידי הכנות חוץ מלקנות המון בגדים ורודים, מה שהיה כיף כל כך. כל יום זו תצוגת אופנה עם אקססוריז תואמים".
במהלך הפרק רואים אתכם מאוד מתחבטים עם תהליך ההפריה שבחרתם לעשות. הייתם שלמים איתו? "אני כל כך שמחה שיצא לנו לעשות אותו. היו לנו 11 ביציות, מתוכם 8 הופרו ואז היה צריך לגדל אותם עד היום החמישי, כדי לגלות מי מהם זכר ומי נקבה. רק שלוש שרדו את התהליך הזה ואז בדקנו אותם כדי לראות אם הם בריאים וטובים, אבל שניים לא היו. נשאר לנו רק סיכוי אחד להיות הורים לבת, והיא הנס הקטן שלנו, אז אין חרטות בכלל. היא מופלאה".
איך עבר הלילה הראשון עם תינוקת חדשה בבית? "הלילה הראשון שלי היה טוב, אני לא ממש זוכרת אותו. אני חושבת שבחודשים הראשונים ביליתי כל לילה איתה, כשהיא ישנה עליי. היינו ישנות בכיסא המתנדנד יחד כשהאכלתי אותה וישנו ככה שעות. לא היה לי אכפת לישון בכיסא, כי ידעתי שזה התינוק האחרון שאני מביאה וממש רציתי להעריך כל רגע. בגיל 4 חודשים היא עברה לחדר משלה".
אז, במה זה שונה להיות הורים לבת לעומת לבנים? "אין כל כך הבדל חוץ מהצד האופנתי. בכל יום יש לה תלבושת חדשה, קשת בשיער וגרביים תואמות לכל דבר".
אנחנו נמצאים בתקופה לא קלה, איך המלחמה השפיעה על החששות שלכם כהורים טריים ובאופן כללי? "זה מפחיד להביא ילד לעולם שבו יש מלחמה, אבל כבר הייתי בהיריון אז זאת לא הייתה החלטה שהיינו צריכים לקבל, זה פשוט קרה. בכל מקרה, היא המקור הכי טוב לאור, שמחה ואושר בשבילנו. הילדים הם העתיד שלנו ונקווה שהם ימצאו פתרונות לבעיות שאנחנו לא הצלחנו למצוא עד כה. אין בנו חרטות בכלל, גם לא בתקופה המשוגעת הזאת".
