אני לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שלי. איך דמיינתי שזה יראה, כמה פחדתי שיכאב לי, החשש מכך שזה לא יהיה כמו שחשבתי, המחשבות על האם אתאהב וארצה עוד אחר כך. הייתי בסך הכל בת 17 כשהלכתי לעשות עם אמא שלי את הקעקוע הראשון שלי. שבוע אחר כך היא עשתה אחד בעצמה. כל אחת והמרד שלה.
אבל קעקוע הוא לא רק סימן למרי חברתי. יש כאלו שמוצאים בו משמעות סימבולית, דרך אומנותית לביטוי עצמי, מקור לתשומת לב, פתרון להסוות נקודת חן לא חינניות או צלקת מתאונת קורקינט לחילופין. לפעמים זה פשוט מסתכם בציטוט המפורסם של ג'וני דפ: גופי הוא יומני והקעקועים שלי הם הסיפורים שלי (תסמכו עליי שבאנגלית זה פואטי יותר).
מנגד, כולנו מכירים את האנשים ש'מתים לעשות אחד' אבל בכל זאת נמנעים, בין אם בגלל פחד ממחטים או פחד ממחויבות. במקרה של טליה, החשש הזה קיבל הצדקה אמיתית. הקעקוע שהיא ושמוליק עשו אי שם בשנות התשעים במהלך טיול באמסטרדם כעדות לזוגיותם ב'דיו וברע', התבגר עם השנים והפך ל'אימוג'י אירוני', כמו שישי תיאר. אפשר להיפרד מטבעת ומרכוש, אבל קעקוע לצערה של טליה, לא הולך לשום מקום.
בעוד שטליה עסוקה בהחלטה הרת גורל אחת, ניצן מתמודדת עם אחת אחרת, מעט יותר רצינית. ניצן נאלצת להתמודד עם הריון בלתי צפוי שמקבל תפנית כשאביה מעודד אותה להשאיר את התינוק, וכמחווה אלטרואיסטית שלרוב מקפלת בתוכה מניע אגואיסטי, הוא מציע לה לגדל את הילד במקומה.
שמוליק, כמו הורים רבים חושש מכך לא תהיה לו המשכיות בדור הבא-הבא, גם אם החשש הוא על חשבון ההורים הביולוגיים, שלא תמיד מוכנים לילד. אם נשווה את זה לקו העלילה השני של הפרק, הוא מתנהג כמו מתבגר גחמני שמשתוקק לעשות קעקוע אבל לא חושב על השלכות העתיד. לחגיגת ההורמונים הזו מצטרף ישי, ובדומה לשמוליק גם הוא לוקה בהתלהבות ילדותית כשהוא משוכנע שהוא הולך להיות אבא ושההריונית היא בכלל טליה. ישי כל כך כָּמֵהַּ לצאצאים משלו, עד כדי כך שהוא מסרב להכיר במציאות בה טליה, חסרת השחלות, לעולם לא תהיה אם ילדיו. בואו, לא רק שזה לא מסתדר מבחינת העלילה, מי יאמין לזה שגפן ברקאי יכול להיות היום אבא?
באופן מפתיע דווקא ניצן, הצעירה שבחבורה, לוקחת אחריות על הסיטואציה ומבינה את ההשלכות של החיים המתהווים בתוכה. בשונה מקעקוע, ילד הוא לא דולפין דהוי שעושים עליו קאבר ספירלה והוא לא ניתן להסרה ע"י כמה פולסים של לייזר, והיא מחליטה בצדק לבצע הפלה.
חיה באשליות
ניצן אמנם לא תכננה להתעבר, אבל הפעולות שהובילו לשם הן תולדה של עיוורון אובססיבי והרס עצמי שמטרתו לקבל את התחושה המדומה שהיא נחשקת, רצויה ונאהבת. עם יד על הלב, כמה מאיתנו העדפנו את החיים באשליה על פני אכזבת ההתפכחות? כנראה שרובנו. בנחישות של חוקר פרטי או אקסית שבורת לב עם תעודת הצטיינות בסטוקינג, ניצן עוקבת אחרי הבחור שיצאה איתו בעבר, על אף צו ההרחקה שהוציא נגדה, משכרת אותו עד אובדן הכרה ומבצעת בו את זממה. התוצאה אולי לא רצויה, הדרך לשם – מאוד.
בסופו של דבר, מתברר שניצן לא בהריון וזו הייתה אזעקת שווא כתוצאה מבדיקת הריון תקולה. ישי בתגובה, מגלה שהוא לא יגשים את חלומו להיות אב צעיר ומתאכזב קשות. ממש כמו ששני פסים הם חלום שהתגשם עבור מישהי אחת והסיוט בהתגלמותו עבור מישהי אחרת (במקרה הזה, מישהו אחר) גם הקאבר שטליה עשתה על הסמיילי שלה ושל שמוליק הוא 'נשר הפלדה' עבורה ו'מרק אפונה' בסינית עבור שאר העולם. הכל עניין של פרספקטיבה, וזה אולי לקח שגם לנו שווה ללמוד.