לפני כארבע שנים כשהשחקן רוי מילר ואשתו שירי פדלון התאהבו והתחתנו, הם קיוו לעבור בקלילות, אל השלב הבא של הקמת משפחה משלהם. אלא שתוך זמן קצר החיים סיפקו להם הצצה לכמה מהר הדברים יכולים להשתנות. מעט אחרי החתונה שלהם שירי אובחנה בסרטן השד, והמסע שהם קיוו להתחיל להקמת המשפחה שלהם, התחלף במסע של מאבק במחלה הקשה. בשישי האחרון, הם הגיעו לאולפן של "גלית ואילנית", כדי לספר על ההחלטה להביא ילד לעולם בהליך פונדקאות, על המסע שעברה הזוגיות שלהם בעקבות המחלה, ועל ההיריון הראשון שהביא איתו את הילד השני שלהם.
נכון להיום, כשהם יושבים באולפן, שירי ורוי נמצאים במקום אחר לחלוטין. שירי ניצחה את המחלה, ומאחוריהם רצות תמונות של שני ילדיהם המתוקים, שאת הקטן מבניהם שירי ילדה רק לפני שלושה חודשים. אבל כשהיא נשאלת על הדבר הראשון שעלה לה בראש כשהרופא בישר לה שהיא חולה בסרטן השד, התשובה שלה ברורה. "ברגע שהוא אמר שיש לי סרטן, לא שאלתי איזה שלב זה או אם אני אחיה. השאלה הראשונה שלי הייתה מתי אני אוכל להיכנס להריון".
מה הוא ענה לך?
"הוא היה אדיש האמת, הוא אמר שזה ייקח זמן אבל אני אוכל ויהיה בסדר. הוא אמר את זה כקריאת הרגעה. ברור שלא היה לו שום מושג באותו רגע ושלב האם באמת אני אוכל, אבל השאלה הזאת ליוותה אותי לכל אורך הליך הטיפולים".
רוי, בתור זוג צעיר ומאוהב שרק התחתן ורוצה להקים משפחה, מתחילות לעלות שאלות לגבי הקשר?
"זאת שאלה מצוינת, כי היינו רק כמה חודשים נשואים. בדרך כלל בחיים שלי, אתגרים מחזקים אותי. אז ברור שזה חיזק גם את הקשר שלנו. מבחינתי ברור שלא היו שאלות, לא היה ספק בכלל. זה פשוט שלח אותנו למסע חיזוק הקשר וחיזוק האהבה אבל זה כן העמיד את החברות במבחן ראשון יחסית מוקדם".
שירי, לך זה לא העלה שאלות? את רצית שהוא יעבור איתך את זה?
"הייתה איזו שיחה שאמרתי לו שאני אבין אם הוא יעזוב. אבל לא באמת חשבתי שזאת תהיה אופציה. אמנם המילים היפות שאמרנו מתחת לחופה וחתמנו עליהם בכתובה, עמדו למבחן מהר מאוד. אבל זכיתי בבן זוג מדהים ותומך שהיה שם לאורך כל הדרך, ולמרות כל מיני קולות חיצוניים, ידעתי שנעבור את זה וזה יחזק אותנו".
באיזה שלב מגיעה ההחלטה שלא מחכים והולכים על האופציה של פונדקאות?
"אני חושבת שהאפשרות הזאת נזרקה לחלל האוויר בשלב מאוד מוקדם, אבל לקחו לא מעט חודשים עד שבעצם קיבלנו את ההחלטה וחתמנו על חוזה ויצאנו לדרך עם הדבר הזה".
למה?
"כי זו החלטה מאוד מורכבת מהרבה בחינות. קודם כל לסמוך על אישה שאנחנו לא מכירים, שתישא ברחם שלה את הדבר הכי יקר לנו בעולם, זה דבר מאוד קשה. גם המחשבה שבעצם אולי כן נחכה, ונתן לזמן לעשות את שלו. כשחתמנו על החוזה, זה לא היה יום שפתחנו בו בקבוק שמפניה והתקשרנו לספר להורים בהתרגשות. ירדנו לקומה מינוס שלוש בחניון של רמת החייל ופשוט מיררנו בבכי. זאת הייתה החלטה מאוד מאוד כואבת וקשה לקבל".
רוי על מה אתה חושב?
"שיש לך איזה תפיסה בחיים, שאתה אומר: 'אוקיי נתחתן, נהיה ביחד ופשוט נעשה אהבה וזה יגיע'. והחיים הציבו לנו איזשהו אתגר ששיבש את התוכנית הרומנטית הזאת. זאת הייתה החלטה לא פשוטה. כי אתה אומר שזה יגיע בזמן שלו, ופתאום אתה צריך לקחת החלטה כשאתה נמצא במקום חשוך אחרי שעברת גהינום של שנה. ושירי נמצאת במקום שהיא בריאה אבל היא נראית חולה. זה תמיד הפוך עם סרטן בדרך כלל אתה נראה בריא ויש משהו שרוצה להרוג אותך. ועוד לפני שמתחילה הפוסט טראומה של כל הדבר הזה, רצינו משהו להיאחז בו ורצינו להיות הורים כבר הרבה זמן. וזה הביא אותנו לצומת שהיינו צריכים להחליט. אף אחד לא מדלג לסוכנות פונדקאות, זו החלטה מאוד קשה ומורכבת".
לאחרונה מאז עליית סדרת הדרמה "גוף שלישי", נושא הפונדקאות עלה אפילו יותר למודעות ולכותרות. נשים רבות שמתמודדות עם קשיי פוריות על כל סוגיהן, נחשפות ומגיבות לתהליך המורכב שעוברות הדמויות של אלי (רותם סלע), ועידו (יהודה לוי), זוג נשוי שמאוד רוצה להביא ילדים לעולם ולא מצליח. בסוף הם מחליטים לפנות להליך הפונדקאות, וכך מתקבלת הסצנה המרגשת שבה הם מקבלים את הבשורה על כך שהפונדקאית שלהם, חן (גל מלכה), בהיריון.
הייתם שם במצב הזה. איך הודיעו לכם?
"זה יישמע כאילו אנחנו ממציאים את זה. אבל נסענו לצפון ב25 ליולי, ואני אובחנתי שנה לפני זה ב25 ליולי. רציתי להתרחק מהיום הזה. הציף אותי פתאום שרגע אחד הכול רגיל, ורגע אחרי את מבינה שאת הולכת למות. רציתי לקחת אוויר ולצאת מהעיר. ופשוט באותו יום שנה אחרי, התקשרו והודיעו לנו שהפונדקאית שלנו בהיריון. ממש לקחו את היום הזה, והפכו אותו מיום מלא בעצב וחרדות, ליום מלא בשמחה והתרגשות. ומאותו רגע אנחנו מתחילים להיות בקשר עם הפונדקאית, עד היום".
עד היום?
"אנחנו שולחים לה תמונות, אבל בעיקר מדברים איתה לשאול מה שלומה, מה שלום הילדים שלה. כל זוג מקבל החלטה אחרת, זה נושא נורא רגיש. לא יכלנו לעשות את זה בלי הקשר איתה".
חודש לפני שמלאו לבנם הבכור לוקא שנתיים, שירי גילתה שהיא בהיריון, ולפני שלושה חודשים, היא ילדה את בנם השני ובכך חוותה חוויה מאוד ייחודית של היריון ראשון, עם ילד שני.
יש איזשהו חיבור שונה לכל ילד? היריון רחוק לעומת היריון שלך?
"זה לא רחוק, קשה לי עם המילה הזאת. זה הכי מקרוב שיש. טסנו לבקר אותה כמה פעמים לפני, ואני זוכרת שכל טיסה חזרה היה לי התקף חרדה, כי לא הבנתי איך זה נשאר שם. אולי זה אפילו יותר קשה, כי את כל הזמן מחפשת לראות שהכול בסדר, כי זה לא קורה בתוך הגוף שלך. מבחינתנו זה הכי קרוב שיש ואני לא מרגישה שום הבדל. בסוף זה סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו וגם לילדים שלנו. שניהם הילדים שלנו, ולמרות שהם באו בדרכים כל כך שונות, הם לימדו אותנו את הדבר הכי חשוב שיש, שאין כוח יותר גדול בעולם הזה מאהבה ואמונה. החיבור לשניהם כל כך חזק ומיידי".
אתם מדברים על הנושא בפתיחות וגם יש לכם הרצאה משלכם.
"מצד אחד אנחנו מרגישים שיש שליחות לספר את הסיפור שלנו. כי זה סיפור זוגי, על איך נוצרה לנו משפחה וגם הסיפור של כל אחד בעולם עד שהכרנו והדבר הזה התחבר. אחד הדברים שגיליתי תוך כדי, זה שאחד הכלים הטובים לטפל בפוסט טראומה, זה פשוט לדבר על זה. לדבר על זה, לאוורר את זה, לעבד את זה ואז בשיחות המאוד אינטימיות שיש גם עם הקהל אחרי זה, הכנות והפתיחות ועצם השיח שמתקיים הוא מאוד מטפל".
פחדתם לרגע גם על החיים של שירי בתוך האבחנה הזאת?
"כן. הפחד מלווה עד היום, וגם יש לו ווליום מסוים שתודה לאל עם השנים יורד. אבל ההתחלה שיש בעצם רק את האבחנה, ואת לא יודעת אם זה יתפשט או לא ואם תחיי או לא, הפחד הזה למות הוא לא רק מחלחל, הוא מנהל אותך. אף אחד מאיתנו לא ישן שבועיים, עד שהבנו שיהיו טיפולים וזה יהיה קשה ומורכב אבל אני אחיה ואהיה בריאה. הייתה לי רופאה מדהימה, שכל הזמן נטעה בי את התקווה הזאת שזה כמה חודשים מאוד מאתגרים אבל אחריהם יהיה בסדר".