שמרית פלשקר מכירה היטב את השמחה שמגיעה בעקבות היריון שנקלט בהצלחה והיא גם מכירה היטב את הרגעים בהם היא יושבת בעבודה, ממשיכה בחייה, למרות שזה הרגע היא קיבלה תשובה שאיש אינו חולם לשמוע. אבל היא המשיכה, יד ביד עם בן זוגה אלעד, עד שהקימו את משפחת פלשקר שממש לאחרונה קיבלה לזרועותיה את האחות הרביעית, שירה, לאחר הליך פונדקאות שבוצע מעבר לים בעזרת "מנור מדיקל מקבוצת דנאל".

בשבוע שעבר, שמרית שיתפה בשיחה עם mako את סיפורה של אותה נערה אשר גילתה בגיל 16 שהיא נולדה בלי רחם. היא מכירה מקרוב את קו העלילה של הדרמה המדוברת "גוף שלישי", וכעת היא מכניסה אותנו עמוק יותר לתהליך שהיא עברה מול הנערה בת ה-16, מול האישה שהיא היום ומול העולם. 

שמרית שמעה לראשונה את המושג פונדקאות בשיחה קרה ומחושבת, במהלכה לא ניתן לה כמעט מידע על ההליך שיכול להפוך אותה לאמא בעתיד. היא אמנם הייתה רק בת 16, אבל בתור מי שגדלה עם חלום להיות אמא, היה הרגישה שהיא איבדה משהו שמעולם לא היה לה. במשך כעשור היא שמרה על כך בסוד, רק הקרובים ביותר ידעו, ולמרות שהיא כבר אם לארבעה התחושה עדיין מלווה אותה.

"אני חושבת שאני נושאת על עצמי את המקום של אותה ילדה בת 16 שגילתה את זה", מספרת שמרית, "זה היה באמת מפחיד לספר, כי קריית שמונה זה מקום קטן ואם תספרי למישהו אז כולם ידעו. כשמדובר במשהו פרטי, את לא רוצה כל כך שידעו, בטח שמדובר בדבר שאת לא בטוחה שיבינו. לפני כל כך הרבה שנים הייתה בורות בעניין ותגובות לא נעימות. בפרק האחרון ראו את זה".

שמרית פלשקר ובני משפחתה (צילום: שמרית פלשקר)
צילום: שמרית פלשקר

שמרית מדברת על הסצנה במהלכה עידו (יהודה לוי) החליט ללכת להורים (ריטה שוקרון וחיים שריר) וביקש מהם כסף לטובת הליך הפונדקאות. בעוד שהאב הסכים במהרה, האם החלה להטיח אשמות באלי (רותם סלע) על כך שיש לה יש בעיות פוריות ואף טענה כי הסתירה אותן. "זה התחיל בתגובה של אמא של עידו, של השאלות אם אלי הסתירה או לא, אם משהו בסדר בה או לא, אם מספרים או לא - שזה בכלל אישיו בפני עצמו", אומרת, "אפילו התגובה של הילד הקטן נובעת מהפחד שלו, מזה שלא עושים הכנה נכונה. פעם זה היה ככה, אנשים לא ידעו בכלל מה זאת המילה הזאת ולקחו את הפונדקאות בקונוטציה שלילית, במעין מיתוס של זוגות עשירים שלוקחים פונדקאית קשת יום וזה ממש לא ככה. כולם עובדים מאוד קשה כדי להשיג את הסכומים האלה".

בני זוג הפונים להליך פונדקאות בישראל צפויים להוציא מכיסם כ-255 אלף שקלים, סכום כסף נזיל שאמור להימסר בתחילת התהליך. "מדובר בסכומים מאוד גדולים, הזכירו את זה כשאלי אמרה משפט קטנצ'יק אבל גדול, ושאלה אם עידו לא הפקיד עדיין את הכסף בחשבון הנאמנות, כי חייב להפקיד את זה לפני", אומרת, "צריך את כל הכסף מראש, זה לא שיכולים להתחיל תהליך ולחסוך תוך כדי כי גם ככה יש תשעה חודשים של היריון. כמובן שזה הגיוני, החוק מבקש את זה כדי לוודא שיש את כל הסכום, אבל באמת מדובר בסכומים שלאנשים אין אותם נזילים".

איך עומדים בסכומים כאלה?
"בזכות זה שידענו שהדרך שלנו היא פונדקאות אז החיים שלנו היו מכוונים לזה מהרגע הראשון. בשנייה שנהיינו חברים עברנו להחזיק רכב אחד, אחר כך כשקיבלנו רכב בעבודה הורדנו גם אותו, לא קנינו דירה הרבה שנים כל הזמן ידענו שאנחנו צריכים סכומים גדולים של כסף לפונדקאות. זאת הייתה המטרה הראשונה שלנו, אמרנו: 'אנחנו משקיעים במניה הכי חשובה שלנו שהיא הילדים', אחר כך כל השאר. גם עידו בעצמו עושה ויתור מאוד גדול".

מה חשבת על הצעד שלו?
"הפריע לי שהוא עושה את זה מאחורי הגב של אשתו, שלא הייתה שקיפות ביניהם. כשיוצאים לתהליך פונדקאות חייב לצאת ממקום מאוד חזק וזוגי, שתהיה שקיפות בין בני הזוג. כל אחד מבני הזוג מוותר בשלב כזה או אחר על כל מיני דברים כדי להשיג את החלום הזה. מהניסיון שלי אני יודעת שאם אתה שלם עם ויתור שאתה עושה, אז הכל בסדר, אבל אם אתה לא בטוח אז אחר כך זה מתנקם בך ואתה מרגיש כאילו שוויתרת". 

מה זוג צריך לדעת לפני שיוצאים לתהליך פונדקאות?
"הכי חשוב זה תקשורת בין בני הזוג, להיות המקום הבטוח אחד של השנייה. אני ידעתי שלאלעד מותר לי להגיד הכל וגם לי. צריך להבין שזאת קצת נדנדה, כי יהיו קטעים שאת תרגישי יותר חזקה, ואז תצטרכי להיות זאת שמכילה את בן הזוג שלך ויהיו קטעים שבן הזוג יצטרך להכיל אותך. אני מודה שלרוב, לפחות ממה שאני שומעת, בני הזוג הם המכילים יותר, כי האישה באמת עוברת הרבה דברים על הגוף שלה שמצריכים את ההכלה - אבל בסוף גם בני הזוג עוברים כאן תהליך וגם הם צריכים שנכיל אותם. פעם אחת אני בשבילך פעם אחת אתה בשבילי, בסוף צולחים את זה. לזכור שבגלל שהתהליך הוא ארוך אסור להסתכל רק על המטרה הסופית. עשינו בדרך ניצחונות קטנים שאפשר לחגוג אותם ביחד בזוגיות כדי להתחזק ביחד. כי כשמסתכלים רק על הסוף ומנסים לראות מתחילת המנהרה את האור בקצה לפעמים לא מצליחים. לחצות כל גשר בזמן שלו. כמו שבעלי אומר: 'אם החלטנו שהולכים בנתיב הזה זה הנתיב שלנו ולא משנה מה - אנחנו הולכים בו ביחד, יד ביד, זה החוזק".

"את לא יכולה להשתחרר מהתחושה הזאת שאנחנו בפונדקאות בגללך"

במשך שנים שמרית הייתה בטוחה כי לא תמצא את האחד שייצא איתה למסע, שהיא לא תקים משפחה. אבל אז היא הכירה את אלעד, בחור אופטימי, מי שלימים יהפוך לאבי ארבעת ילדיה. לאורך הדרך הוא היה שם כדי להרים, וגם היא, אבל הייתה בה תחושה קשה שלא הסכימה להרפות. "בפרק אמא של עידו אמרה לו שאם הוא היה הולך עם אישה אחרת הוא לא היה בתוך כל הדבר הזה, וזה מהדברים שהיו כל הזמן עליי", מספרת, "אלעד כעס עליי כשאמרתי את המשפטים האלה, אבל את לא יכולה להשתחרר מהתחושה הזאת שאנחנו בפונדקאות בגללך. את מנסה שהכל יהיה בסדר ושוכחת את עצמך קצת, את שמה את עצמך בתוך התהליך הזה מאוד למטה, במקום של להגן על כולם, ואחר כך להסתדר".

"למזלי הגדול בעלי נתן לי את כל רוחב הכתפיים שלו כדי להכיל ולהחזיק אותי, הוא תמיד היה שם באיזשהי אופטימיות שבזמנו מאוד עצבנה אותי, היה לי מאוד קשה עם זה", מספרת, "הוא תמיד היה אומר לי 'אל תדאגי יהיו לנו ארבעה ילדים', אני זוכרת שהייתי מתרגזת עליו ושואלת 'מאיפה אתה מביא את האופטימיות הזאת'. הוא דאג להיות המאזן שלי ולהרים אותי כל פעם כשהרגשתי שאני מאבדת כוחות, שאני נופלת. בסוף ראינו את המטרה, אבל הקפדנו לעשות ניצחונות קטנים כדי שזה לא ייראה מסלול ארוך ומפרך".

במהלך אותו מסלול עליו היא מדברת, בני הזוג פלשקר ידעו עליות ומורדות. השניים הרגישו בגג העולם כשהפונדקאית שלהם נקלטה בניסיון הראשון, אלא שאז האופוריה נקטעה. "הרגשנו בגג העולם, מצאנו יחסית מהר פונדקאית, עשינו ניסיון וזה נקלט - הכל היה באופוריה כזאת", מספרת, "כשהגענו לבדיקת דופק בשבוע השביעי כבר לא היה שום דבר. את יוצאת החוצה ורואה נשים בהיריון מחכות לאולטרסאונד, זה מזכיר את מצעד הבושה של אלי בפרק הראשון".

בזמן ששמרית הייתה צריכה לאסוף את עצמה, היא גם הייתה צריכה להיות שם עבור הפונדקאית שלה. "היא עוברת את זה על הגוף שלה", אומרת, "גם יש פחד מאוד גדול כי בכל זאת היא חוותה הפלה ואולי היא תבין שזה לא מתאים לה, אולי היא תחליט לעזוב. את באמת מבינה שאת צריכה באיזשהו מקום לבטל ולשים את עצמך בצד למרות זה הילד שלך. הרגשתי שממש עשיתי הפלה, התאבלות על מה שהיה צריך להיות התינוק שלי".

שמרית פלשקר וילדיה (צילום: יח
צילום: יח"צ מנור מדיקל

איך קמים?
"הייתה לי חוויה מאוד קשה, לא ידעתי איך אני ממשיכה. באותה תקופה התחילו לי בעיות עיניים מאוד קשות. במקביל לידיעה על ההפלה קיבלתי תשובה שיש לי נסיגה בקרניות בעקבות ניתוח לייזר שעשיתי בעיניים, אבל אני אישית בטוחה שזה היה משהו הרבה יותר נפשי מאשר פיזי. היה לי ממש קשה לשאת את האכזבה הזו. הרגשתי שאני נלחמת בשתי חזיתות במקביל. מצד אחד אני ובעלי בתוך הדבר הזה ומצד שני זאת אני והפונדקאית". 

"סיפרתי לו שתכף המשאלה שלו מתגשמת ויש לו אחות בדרך. הוא הסתכל עליי ולא הבין -  כי לא הייתה לי בטן"

שמרית קמה, צלחה את המערכה, והביאה לעולם את בנה הבכור תומר. כשהוא היה בן חמש, שמרית ובן זוגה יצאו להליך פונדקאות נוסף, באותה נקודה הם סיפרו לבנם כיצד הוא הגיח לאוויר העולם. "זאת הייתה הפעם הראשונה שסיפרנו לו, ככה חשפנו שהוא נולד בפונדקאות", מספרת שמרית, "בזמנו כתבתי לו ספר והוצאתי אותו לאור בעותק אחד עבורו. קראתי לספר 'הלוואי שתהיה לי אחות', והוא התחיל בתפילות שלו, הוא מאוד רצה. תוך כדי סיפרתי לו שתכף המשאלה שלו מתגשמת ויש לו אחות בדרך. הוא כמובן לא הבין כי הוא הסתכל עליי ולא הייתה לי בטן".

בתוך הסיפור, שמרית הכניסה מגוון שאלות שבנה עלול לשאול, וכך בעצם השניים הסבירו כי הם יוצאים לתהליך פונדקאות. "למרות שהוא היה מאוד צעיר, הוא לקח רגע את הזמן, נתנו לו לשאול הרבה שאלות". באותם ימים, תומר הקטן לקח את הספר לגן. "הגננת שיתפה פעולה והקריאו אותו לילדים", מספרת, "כולם בגן חיכו שאחות של תומר תגיע, היה כל הזמן עניין סביב זה. כשחזרנו מגיאורגיה באנו עם התינוקת לגן וכולם התקבצו מסביבה, זה היה משהו מיוחד. צריך לתת להם את הביטחון שהכל בסדר ושאפשר לשאול הכל. תומר ידע מהרגע הראשון שהוא יכול לשאול אותי כל שאלה שהוא רוצה, לא משנה מה הוא יגיד. אם אני משווה אותו לבנות לו לקח יותר זמן לשאול על עצמו, על התהליך שלו. כשסיפרתי לבנות הן ישר שאלו על עצמן".

גם הפעם שמרית ואלעד החליטו לספר לבנות כיצד הגיחו לאוויר העולם כשעמדה להצטרף תינוקת חדשה למשפחה. תומר שכבר גדל, היה שם כדי לעזור. "בגלל שכבר התקדמנו הכנתי מצגת עליהן ושילבנו תמונות, אפילו ערכנו סרטון מתוך החומרים שצוות הרופאים היה שולח לנו מבדיקות", משחזרת שמרית, "כמובן שהעיניים היו ישר לבטן שלי, לראות איך זה יכול להיות. תוך כדי ההסבר עלו להן הרבה שאלות".

"הבת האמצעית שלי, בת השמונה, ישר נגעה בבטן שלה ושאלה 'אמא הבטן שלי בסדר?', אמרנו לה שכן ואין לה מה לדאוג כרגע. אפשר ללמוד מהסיפור שלנו שיש פתרונות לכל דבר אם יהיו דברים בהמשך", המשיכה, "הן גם שאלו הרבה שאלות שנבעו מדאגה לתינוקת, 'איך היא שם, ואנחנו כאן? מי דואג לה?', הן הביעו דאגה בנוגע לאיך הפונדקאית שומרת עליה. הסברנו להן, הראנו להם סרטונים, אני חושבת שזה אימהי".

שמרית פלשקר ומשפחתה (צילום: יח
צילום: יח"צ מנור מדיקל

באותה נקודה, ניתנה לבנות האפשרות לבחור כיצד לבשר למשפחה המורחבת על בואה של האחות הקטנה, שלימים תהפוך לשירה. "כדי שהן יוכלו לעבור תהליך של הבנה, כי זה לא פשוט להבין שיש לך אחות תינוקת שתצטרף עוד מעט - אבל לא לראות את הבטן של אמא גדלה, לא ללטף אותה", מסבירה, "כל מיני דברים שאולי עושים את ההכנה הדרושה לילדים".

הבנות בחרו להפיק סרט והמשפחה כולה התאגדה לסוף שבוע שלם של יצירה. "כתבנו תסריט קטן, בו הן כמובן היו השחקניות הראשיות", מספרת, "בראש השנה בישרנו למשפחה המורחבת על ההצטרפות של שירה, כי אף אחד לא ידע שיצאנו לתהליך הרביעי, שמרנו את זה בסוד. אני ואלעד החלטנו שזה צריך להיות של הילדים, והם חייבים להיות הראשונים לדעת. גם לא רצינו לספר את זה בשלב מוקדם כדי לדעת שהכל בסדר".

_OBJ

מעבר לעובדה שתומר היה שם לעזר עם הבנות, הוא גם נסע עם הוריו לבקר את הפונדקאית בגיאורגיה. "לקחתי אותו איתי לסקירת המערכות", מספרת, "הוא מאוד התרגש מכל התהליך, הוא אסיר תודה על זה שמצאנו מישהי שהסכימה לעשות את זה עבורנו. למרות מגבלות השפה, הוא אמר שאפשר לראות שהיא אישה טובה ומסורה שעושה את זה ממקום של לעזור באמת. זה מדהים כמה מבט וחיבוק מספיקים כדי לראות קשר אמיץ שנרקם בין שתי נשים למען מטרה נעלה".

לא פעם שמרית מסבירה כי פונדקאות היא ברכה, אבל עם זאת היא מדגישה כי לא מדובר בפתרון קסם. על פי דבריה, מדובר במסע מורכב אליו יוצאים בני הזוג עם האישה שנושאת את האוצר הכי יקר שלהם. "מאותו רגע שאתן מכירות, היא הופכת להיות הדבר הכי חשוב בחיים שלך", אומרת, "זה קשר אמיץ ומדהים שנרקם בין שתי נשים, אישה שרוצה לעזור לאישה אחרת. אני יודעת שיש פה את האספקט הכלכלי וזה טוב שיש אבל בסוף זאת התמצית של כל הדבר הזה. כל אישה שמחליטה להיות פונדקאית היא קודם כל אישה אמיצה, וזאת בחירה מדהימה שאישה עושה. אני דווקא חושבת שזה רק מראה את החוזק של נשים בהווה".