אמנון אברמוביץ', העיתונאי והפרשן הבכיר בישראל, חשף ב-40 שנות עבודתו בעיתונות פרשיות וסקופים רבים, בהם פרשת קצב ופרשת הרפז. משנת 2003 עובד בחברת החדשות, תחילה בערוץ 2 ובהמשך בערוץ 12. אברמוביץ' מעולם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות - מה שהפך אותו למטרה לביקורת מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ותומכיו.
לרגל חגיגות ה-30 לקשת, פגש אברמוביץ' את ארז טל לשיחה אישית ונדירה ב"30 עם". השיחה נפתחה בסוגיה בולטת בשנים האחרונות, מערכת היחסים בינו לבין ראש הממשלה. "מרבית חבריי ועמיתיי חושבים שהבעיה של נתניהו זו הפליליות לכאורה", פתח אברמוביץ', "אני חושב שזו הישראליות לכאורה. אני חושב שנתניהו לא מחויב לחוסנה ולעתידה של מדינת ישראל, ומה שהוא עושה בתשעת החודשים האחרונים זו השמדת ערך, שחיקה ודרדור של כל רכיבי הקיום".
"כשאתה רוצה לדעת על אדם, אל תגלוש באינטרנט. יש שם המון מניפולציות. תגלוש במורדות הביוגרפיה שלו", הציע אברמוביץ', "נתניהו, שבשנות ה-70 ירד מהארץ, אז לא קראו לזה רילוקיישן, שרבין הכתיר את זה כ'נפולת של נמושות', החליף זהות, שינה את השם לבנג'מין בן ניתאי, חזר הנה לשלושה שבועות למלחמת יום כיפור ופינטז שהיה בקרון עם ברק ושרון".
>> אמנון אברמוביץ' ב"30 עם": צפו בפרק המלא ב-+12
סיפרת שבעבר נתניהו מאוד נהנה לדבר איתך והציע לך להיות הדובר שלו.
"הוא לא הציע, הוא התחנן. מעשה שהיה כך היה: במאי 2009 טלפן אליי מכר משותף של נתניהו ושלי ואמר: 'אני חייב לראות אותך עוד היום, זה לא לטלפון. ביבי עומד להציע לך הצעה שיש בה הרבה יותר ממה שתשמע. אני מבקש ממך בלי ציניות ובלי סרקסטיות. מעריך שלא תקבל אותה, אבל תבוא עם ראש פתוח. הוא יקרא לך תוך ארבעה-חמישה ימים'".
ואכן קרא לך?
"לאחר 44 שעות הייתי אצל נתניהו. הוא אמר לי: 'אמנון, אני רוצה שנעבוד ביחד. קח את כל ההסברה בארץ ובחוץ לארץ. מה שתצטרך לעשות באופן אישי, זה בכל יום ראשון אחרי ישיבת הממשלה, להדוף במענה לשון כמו שאתה יודע את כל העיתונאים והעיתונאיות האלה'. אמרתי לו: אין על מה לדבר. אתה מדמה שאתה הבית הלבן? אתה משטר קואליציוני. הוא לחץ. שאלתי אותו: מה לגבי השקפת עולם? הוא אמר לי: 'אמנון, אני עומד לאמץ מדיניות כזאת שאתה תוכל להגן עליה בקלות'. במיתולוגיה היוונית, על הלנה היפה שחוללה את מלחמת טרויה, נאמר: 'הפנים שהשיקו אלף ספינות'. המבט הפתייני הזה של נתניהו כבר הוליך שולל אלפי אנשים".
אבל לא אותך. על מה דיברתם כשעוד הייתם מדברים?
"ראשי הממשלה שאיתם יצא לי לדבר זה משמיר דרומה. משום שנתניהו הכי הרבה שנים ראש ממשלה, אז איתו היו לי הכי הרבה שעות שיחה".
ממתי אתם לא מדברים?
"מתחילת החקירות".
במשדר בחירות 1999 בערוץ הראשון, כשנתניהו, ראש הממשלה דאז, הפסיד לאהוד ברק, אמר אברמוביץ': "מנחם בגין המנוח עשה את הסכם השלום עם מצרים. שמיר, שיחיה, האיפוק הגדול במלחמת המפרץ וועידת מדריד. רבין המנוח, הסכם עם הפלסטינים ועם הירדנים. בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש. הוא יהיה הערת שוליים, אם בכלל, בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל". 20 שנה אחרי, בבחירות 2019, בליכוד שלפו את האמירה הזאת ושילבו אותה בתשדירי הבחירות שלהם עם הכותרת: "השנאה הפתולוגית של אמנון אברמוביץ' לנתניהו מעבירה אותו על דעתו".
"אמרתי את זה ביוני 1999. זה היה נכון לשעתו", הסביר אברמוביץ', "במשך ארבעה עשורים וחצי אמרתי וכתבתי גם דברי שטות וגם דברי טעם. נדמה לי שהמאזן די סביר".
אתה שונא את נתניהו?
"ממש לא".
והוא שונא אותך?
"אני ישראלי על פי מלוא זהותי. אין מדינת ישראל, אני נטול זהות. אני ישראלי ושפתי, טובה פחות או טובה יותר, היא עברית. כשאני מגיע למסקנה שהמחויבות של נתניהו היא לא לחוסנה ולעתידה של מדינת ישראל, ואת זה אני יכול לפרוס על פני השנים, ובעיקר מה שהוא מחולל בדם קר בתשעת החודשים הללו לכל יסודות הקיום, בעיניי זה בלתי נסלח".
אז למה הוא כן מחויב?
"נתניהו הוא ראש הממשלה הכי משכיל שהיה למדינת ישראל. יש לו ראש מצוין וישבן טוב, יכולת לימוד, אבל אין משהו שמחבר באמצע. הוא לא אוטונומי, הוא לא בן חורין. פעם הוא נשלט בידי אשתו השנייה, אחר כך השלישית, אחר כך בנו הראשון, אחר כך המפלגות החרדיות, אחר כך יריב לוין, אחר כך סמוטריץ'. קבלת ההחלטות בדם קר, לרעת האינטרס הציבורי, מאפיינת את דרכו של נתניהו בכל השנים האחרונות".
אתה עצמך דיברת בעבר בעד הצורך בשינויים במערכת המשפט. אם כך, למה אתה מתנגד לרפורמה המשפטית?
"הם משתמשים ברטוריקה משפטית לצורך הפיכה משטרית. הם מנסים לקחת מדינת לאום ולהפוך אותה למדינת דת. לקחת מדינה דמוקרטית ליברלית ולהפוך אותה למדינה דמוקרטית-תנ"כית נחשלת. כל סוגיית המשפט היא לא בעשרת הבעיות של מדינת ישראל".
אתה מצפה מהצופה לקבל את הידיעות והפרשנויות שאתה מביא, במנותק מעמדותיך הפוליטיות. זה אפשרי?
"בוודאי. עיתונאי צריך לעבור במכס תמיד במסלול האדום. להגיד: זה אני, זה דרכוני, זו הביוגרפיה, זו המזוודה, זו התכולה. אלה התפיסות, זו השקפת העולם. באופן מדעי-מתמטי, כשעבדתי בערוץ 1, הייתה שורה של בג"צים. מפלגת העבודה הייתה אז בשלטון. רבין ראש ממשלה, שולה אלוני שרת התקשורת. הבאנו בפני בג"צ ידיעות ואמירות שהרעו עם הממשלה שהייתה אז".
לפני בחירות 2019 הליכוד מילא את המדינה בשלטי חוצות שכיכבת בהם תחת הכותרת "הם לא יחליטו".
"אני, בניגוד לאחרים במודעה הזאת, לא ראיתי בזה משהו בלתי לגיטימי. לא הרגשתי מטרה, את זה הרגשתי בנושאים אחרים. באוקטובר 2015 ציירו את נתניהו כקצין נאצי, קצין גסטאפו. מעשה נפסד, נבזי. בוקר אחד קמתי וקיבלתי קללות: 'אתה נאצי'. מה הסתבר? שנתניהו כתב פוסט שבו דיבר על המעשה הנבזי: 'אני מצפה מהעיתונאי אמנון אברמוביץ' להוציא גינוי, כפי שעשה כשעוללו זאת לרובי ריבלין'. כל האש כוונה אליי. התקשרתי ואמרתי לו: בנימין, למה אתה מערב אותי? מה לי ולדברים הנבזיים האלה?".
אתה קורא לו בנימין?
"ככה אני קורא לו. לא ביבי, הוא לא חבר, ולא רה"מ. בנימין. הוא אמר: 'אתה העיתונאי הכי משפיע. הראיה, כשעשו את זה לריבלין, הוצאת גינוי וזה הופסק מיד'. אמרתי לו: בתור מה הוצאתי גינוי? בשבתי כבית דין גבוה לגינויים? אני לא ברשתות, אין לי מושג מה עשו לרובי ריבלין. תנתק אותי מהדברים האלה. חמש דקות אחר כך התקשר אליי מקורב ואמר: 'אני לא מבין אותך. כל עיתונאי היה מת שרה"מ יתקשר אליו. רה"מ רואה בך עיתונאי-על'. אמרתי: אני לא עיתונאי-על, אני לא יודע מה זה. אני כן יודע שבכל אירוע אני צריך חילוץ משטרתי".
ב-2019, כשאותו קמפיין בחירות עלה, הרגשת שאנשים מרשים לעצמם להיות יותר בוטים? שהאלימות המילולית מתגברת?
"אני לא יכול להצביע על מקורות האלימות, אבל אין ספק שנתניהו מפעיל את מה שהוא כינה בשיחה עם בנט, או באיום על בנט: 'אני אפעיל עליך את המכונה'. יש מכונה - והיא פועלת".
כלפיך זה על סף האלימות הפיזית. היו כמה פעמים שממש נזקקת לחילוץ משטרתי.
"למען הסר ספק: אני לא קובל, לא מתלונן ולא מתקרבן. חולצתי על ידי משטרת יפו במשפט אלאור אזריה, בצוק איתן על ידי ימ"ר תל אביב, בשידור בשרונה על ידי מג"ב ובהפגנה נגד מערכת המשפט על ידי משטרת תל אביב. אני תמיד אומר שכשאני עוסק במשטרה, אני צריך להצהיר על גילוי נאות, ניגוד עניינים".
בין האמירות שספג אברמוביץ' ברחוב בשנים האחרונות: "אתה בוגד בעם שלך", "תתבייש, חבל שלא נשרפת במלחמה למוות", "פח זבל" ו"שיישרף עוד פעם, הכלב". זאת, בהתייחס לפציעתו הקשה במלחמת יום הכיפורים, כשהטנק שבו נהג נפגע מטיל נ"ט. על אף שנפצע ונכווה קשות אברמוביץ' לא נטש את הטנק אלא המשיך לנהוג בכלי הבוער כדי להציל את חבריו.
"האירוע היחיד שבו הסתמנה סכנה קרובה וודאית, היה במלחמת צוק איתן", נזכר אברמוביץ' בתקרית, "שידרנו מחוץ לקריה. באותו יום עברה שמועה שנתניהו הסכים להפסקת אש. הגיעה קבוצת בריונים וצעקה: 'בדם ואש את ביבי נגרש, לא רוצים הפסקת אש'. פתאום הם קלטו אותי ואמרו: 'הנה אברמוביץ'. היום נשרוף אותו סופית'. פניהם בישרו רעות".
"גיא פלג היה שם ואמר לי: 'אמנון, תקשיב, כיסיתי המון הפגנות. זה עניין של דקות עד שאתה מקבל אבן בראש. תסתלק'. אמרתי לעצמי: מה, יסתלק איש כמוני? התיישבתי שוב על הסט. דנה ויס, שהנחתה את האירוע, אמרה לי: 'התקשר הממ"ז בנצי סאו ואמר שאתה חייב לרדת. אמרתי לו שאתה לא מסכים והוא אמר: 'אתה חייב לרדת משידור, לך אחורה וימ"ר תל אביב תיקח אותך'. אני לא אומר לך שלא פחדתי".
על אף האלימות המופנית נגדו, יש אמירה אחת שבאמת נוגעת ופוגעת באברמוביץ'. "עם כל היריקות, האיומים והקללות, בעיקר השריפה ונגזרותיה, כשצועקים לי 'שונא ישראל' - זה גם פוגע בי וגם כואב לי. כדי לבחון חומרת אירוע, אתה תמיד חוזר לבית ההורים, לבית הגידול. אני בא מבית של דור המייסדים, שמדינת ישראל הייתה בשבילם הכל. את כל חייהם השקיעו בארץ הזו".
אתה כמעט לא מדבר על הפציעה שלך במלחמת יום הכיפורים, שעליה קיבלת את צל"ש הרמטכ"ל. אם אנשים היו יודעים, אולי לא היו מרשים לעצמם לדבר ככה.
"אני לא סוחר ולא מנהל משאים ומתנים עם אנשים כלשהם. זה לא רלוונטי".
אתה זוכר את הרגע שבו נפצעת?
"לפציעה שלי יש גם היבט פונקציונלי וגם אסתטי. תהליך השיקום ארוך וכואב. אם אני עושה חלוקה ראשונית, גולמית, של טיפוסי אנשים, יש טיפוסים חביבים שנועדו לחגוג שמחות, ויש טיפוסים שנועדו להתמודד עם צרות. הוריי היו מדור המייסדים. אמא שלי הייתה אישה נמוכת קומה, אבל יצוקה ביציקה אחת. אין חומרים סינתטיים וחומרים משמרים או כיווני חן והתחנחנות והתייפיפות. אדם נועד לעמוד על עומדו בכל מצב, בכל תנאי, גם באש. לאבא שלי היה חוש הומור ותצפית קצת מרוחקת על החיים בזווית סרקסטית. החיבור הזה, בין האופי של אמא ואבא, זה לא מייצר אנשים נחמדים או מתחבבים, אבל זה מייצר אנשים שיכולים לעמוד בטמפרטורות גבוהות".
כמה זמן נמשך השיקום?
"19 חודשים. הייתי שישה חודשים בבית החולים בבאר שבע ושם למדתי שני דברים חשובים. הראשון, התלות בארצות הברית. היו צריכות להגיע תחבושות עור סינתטי. כל הזמן אמרו: 'המטוסים עוד לא הגיעו, יגיעו מחר, מחרתיים'. כל עוד זה לא מגיע, אתה שוכב עם תחבושות שכל יום צריך להסיר אותן באמבטיה והן מסירות את הבשר יחד איתן. כאן למדתי את חשיבות התלות באמריקאים, על בשרי".
והנושא השני?
"חשיבות הרופאים. בבאר שבע הייתה מחלקה מאולתרת. הגיע מומחה בעל שיעור קומה לכוויות משערי צדק, פרופסור בן חור ז"ל, וחזר חזרה לשערי צדק. נשארנו שם, אני הייתי הפצוע הכי קשה, שרופים ועם רופאים מצוינים, אבל כירורגיים כלליים ללא שום מושג בכוויות. לאחר חצי שנה פרופסור אמנון רובינשטיין, שהיה מורה שלי ודיקן הפקולטה למשפטים, ביקר ואמר להוריי: 'זה לא מתקדם, חייבים להעביר אותו לתל השומר'. עברתי לתל השומר עם אמבולנס. כדי שלא יכאב, הוא נסע 20-30 קמ"ש. בתל השומר התחלנו את כל הסיפור כמעט מההתחלה. לכן הגעתי למספר ניתוחים אסטרונומיים. בתל השומר ראש המחלקה היה פרופ' לאו בורנשטיין, גורו עולמי של כוויות. מכל העולם באו לראות. היה לו אז סגן צעיר, פרופ' חגי צור ז"ל. מאוד נקשרנו. כשחגי נפטר כתבתי לו הספד. נדמה לי שזה המאמר הטוב היחיד שכתבתי בימי חיי".
בן אדם שכמעט הקריב את חייו למען המדינה, אפשר להתווכח איתו ולא לאהוב אותו, אבל לא לקרוא לו בוגד.
"אני לא בא לחנך אף אחד. אני לא חושב שהשתתפות במלחמה, פציעה במלחמה או מוות במלחמה, מקנה איזה יתרון מובהק, סמכות-על או תוקף מיוחד".
בתקופה הזאת מתייחסים בזלזול לאלה שמקריבים מעצמם כמו טייסים ולוחמים.
"כשאתה רואה שמי שמוביל פה את ההפיכה אלה משפטנים שלא תרמו שום דבר לעולם המשפט ואזרחי ישראל שלא עשו שום דבר למען החברה האזרחית, אנשים שגם שירותם הצבאי הוא בין מפוקפק לקלוש, זה דבר אחר".
לפני כמה שנים העלו פוסט מחפיר ושקרי, שרבים שיתפו כולל יאיר נתניהו, שבו טענו כי נסיבות הפציעה שלך שונות ושזה לא באמת מה שהיה. למה לא תבעת אז את מי שכתב ושיתף את הפוסט הזה?
"זה היה המקרה היחיד שבו שקלתי להגיש תביעת דיבה. התקשרו אליי חיילים ולוחמים, אנשים שהיו איתי בצבא, וקציני שריון בכירים, ואמרו: 'לא נחיה עוד הרבה שנים, בוא נגיש תביעה'. שופטים בדימוס אמרו לי: 'אם יש הצדקה לחוק איסור לשון הרע, זה המקרה'. עורכי דין כמובן אמרו לי: 'כסף גדול מונח על הרצפה, תן לי להרים לך אותו'. אמרתי: כסף לא חסר לי, ואני לא אעשה מעצמי סיפור. לכן עזבתי את זה".
במרץ 2019, במסגרת שידורי הליכוד TV, חקיין צחק על המראה של אברמוביץ' ועל הצלקות מהפציעה. רוני דניאל ז"ל אמר אז ב"אולפן שישי": "מה שנעשה בהליכוד TV, זו חרפה שאין כדוגמתה. דיברתי היום עם שרים מהליכוד, אבל הם כולם פחדנים. הם לא יעזו להגיד בקול רם. להתנפל על לוחם שנלחם בטנק, שקיבל צל"ש, שהציל את חבריו. להיטפל למראהו, לפציעתו. זה אחד הדברים הכי נמוכים שראיתי. ראש הממשלה מנהל את הקמפיין ונושא באחריות".
מה אמרת לרוני אחרי השידור?
"לרוני ולי היו ויכוחים על הפעלת כוח ומגבלות הכוח, אבל הייתי אומר לו דבר אחד: אנשים מגובשים ובטוחים בדעתם, עם דעות עצמאיות, לא צריכים להתקוטט ולריב בגלל דעותיהם. יש לנו דעות - שהדעות תתקוטטנה, שהדעות יריבו. כך אני מאמין. הפיכה משטרית, רפורמה משפטית, עתיד השטחים, דת ומדינה, לא על זה צריך להפסיק חברויות ולא לפלג משפחות".
הייתם חברים ממש טובים.
"אחרי שחולצתי בצוק איתן רוני התקשר ואמר: 'אם הייתי שם, הייתי מורח אותם על הכביש'. הוא שאל: 'מה אמרת שהרגיז אותם?'. אמרתי לו: רוני, מה אני אומר כל הזמן? כל המערכות האלה נגמרות תמיד בנסיגה ישראלית חד-צדדית תחת אש. צריך לקצר. חבל על הדם והדמים. הוא אמר לי: 'בינינו, אם כך, הם צודקים'".
ב-2005 השמיע אברמוביץ' אמירה שרודפת אותו עד היום. הוא טען כי יש לשמור על ראש הממשלה אריאל שרון כפי ששומרים על אתרוג, כי הוא היחיד שיכול להוציא לפועל את תוכנית ההתנתקות. "זה היה דבר שלא צריך היה להיאמר", מודה אברמוביץ', "יחד עם זאת, זה ביטוי אמיתי לתפיסתי שהשליטה שלנו על הפלסטינים היא ראשית אסון. אני חושב שהיום השביעי של מלחמת ששת הימים, הוא היום שבו התחילה הספירה לאחור של מדינת ישראל והספירה לפנים של מדינת יהודה".
כשנחשף תוכן השיחות שניהלו נתניהו והבעלים של ידיעות אחרונות, נוני מוזס, התברר כי מוזס אמר לנתניהו באשר לבקשתו לרסן את אברמוביץ' בטוריו: "לאמנון אפשר להגיד מה לעשות? בחייך. הוא רוצה שברק יחזור, זה מה שהוא רוצה".
"כשמוזס אומר לנתניהו: 'הוא רוצה שברק יחזור', זה מראה שמוזס לא קורא את העיתון של עצמו. כתבתי אז מאמר מאוד עוקצני נגד ברק", סיפר אברמוביץ', "לזכותו של מוזס אומר, שהוא אמר לנתניהו שאף אחד לא יכול לדבר איתי. לזכותו של נתניהו אני אומר, שאם אני שמאלן ושקרן, למה שני שידורים בשבוע ומאמר פעם בשבועיים, נדמים לו כמוות יום-יומי?".
"באחת משיחות הרקע עם נתניהו, אמרתי לו: היום כשאתה מדבר עם חבר'ה צעירים בעיקר, כל שיחה מוקלטת. זו אפליקציה חומצתית החורכת אמון בין אנשים. נתניהו אמר: 'לא תאמין, אני כבר חודשים מדבר עם החבר שלנו ואומר לו שחייבים חקיקה נגד הקלטות חד-צדדיות ושימוש בהן. החבר שלנו מנפנף אותי. אתה יכול לסדר את זה. כמה מילים שלך באולפן שישי פלוס מאמר - ובמשרד המשפטים מתיישרים לפיך'. החבר שלנו זה היועץ המשפטי וינשטיין".
"אחר כך נתניהו בירר למה אני לא פועל בעניין. סיפרתי את זה למנכ"ל שלי אבי וייס שאמר: 'אמנון, אני לא יודע איך מקליטים, בחיים לא הקלטתי, כנ"ל אתה. אני סולד מזה. אבל, אם הוא מעביר חוק כזה, אפשר לסגור את הטלוויזיה. שום תחקיר, שום חשיפה, לא נוכל לתת שירות לציבור'. לאחר זמן מה ישבתי עם מקורב שלו, מבאי ביתו, ושאלתי: למה לביבי יש קראש על הקלטות חד צדדיות? הוא אמר: 'אתה לא יודע למה? בגלל מני נפתלי. הוא משוכנע שמני מחזיק הקלטות מלילות האימה והסער בבלפור'. לאחר שנה וחצי מתברר שבאותה עת הוא עצמו מקליט את נוני מוזס".
נתניהו אמר עליך פעם בריאיון לערוץ 20, היום ערוץ 14: "כשהיו פרשיות שמיוחסות לאריאל שרון, האשמות חמורות מאוד, אברמוביץ' אמר שצריך לאתרג. כשמדובר במישהו שיילך לקווי 67' ויעקור יהודים מביתם, מותר לאתרג. כשמדובר במישהו כמוני, המחסום האמיתי לנסיגות לקווי 67', אז צריך לסלק אותי".
"בכל שנות עבודתי בתקשורת, עם כל ראש ממשלה, שר ביטחון ודמות מרכזית, תמיד הייתי שואל את השאלה: מהם גבולות הקבע של מדינתנו? כי כאשר למדינה אין גבול, לאזרח אין גבול. ישבתי עם נתניהו ב-1990 במלון דן ושאלתי אותו: מהם גבולות הקבע של ישראל? הוא תלש מפית של מלון דן, עם הסמל מצד שמאל, הוציא עט ושרטט. זו הייתה בדיוק תוכנית אלון. במשך השנים הוא סיפר לי איך השפיע על בני בגין לתמוך בו. לדבריו: 'אמרתי לו שאת ירושלים לא אחזיר, אבל מה נעשה עם הפלסטינים? הם לא נתינים, לא ילידים, לא אזרחים. לא נוכל לשלוט עליהם לאורך זמן'. הוא כל כך התלהב שאמרתי לו: בנימין, אני לא יוסי דגן. אין הבדל באמונה הפנימית בין רבין, שרון, ברק ואולמרט, לבין נתניהו. נתניהו לא איש ארץ ישראל השלמה".
המפית עוד אצלך?
"לא, הוא לקח וקרע אותה. המפית לא אצלי".
ב"אולפן שישי" התבטא אברמוביץ' בחריפות נגד נתניהו כשאמר: "אילו הייתה פה אופוזיציה, היא הייתה אומרת: מר נתניהו, אל תלמד אותנו פטריוטיות מהי. איש מאיתנו לא ירד מהארץ. אשת איש מאיתנו לא הוקלטה אומרת: 'שתישרף המדינה, אנחנו נעבור לחוץ לארץ'. לנתניהו יש סגולות גדולות: הוא יכול ללמוד אותנו אנגלית, יכול ללמוד אותנו להופיע מול מצלמה. אהבת מולדת, הוא לא יכול ללמד אותנו. זה לא הוא".
אלה דברים קשים. נתניהו היה לוחם בסיירת מובחרת, אח שכול. אי אפשר לחשוד בו שהוא לא אוהב את ישראל.
"כשאמרתי את זה זה היה קצת מקורי, קצת חתרני, קצת נועז. בימים האלה אנשים ששירתו איתו ביחידה, מפקדיו ועמיתיו, וששירתו עם יוני ז"ל ביחידה, כתבו לו כך: 'יוני ז"ל הקריב את עצמו למען המדינה. אתה מקריב את המדינה למען עצמך'".
ב"אולפן שישי" אתה חלק מפאנל כתבים ופרשנים. אתה לא משחק את המשחק, לא נגרר לוויכוחים. אתה סובל בפאנלים?
"אומר את דעתי על הפאנליזציה של הטלוויזיה הישראלית, בכל ערוציה מבוקר עד ליל. אני מבין את הצורך ביצירת פורמט זול וזמין. יש מגישים, יש אולפן. האורחים המפונקים מבקשים מונית, היתר באים בעצמם. אבל, הפאנלים האלה מעבירים את הדגש מאיכות לכמות. מתכנים ואנדרסטייטמנט וניואנסים, לעצם נוכחות. הם בדרך כלל מתיישרים לפי הנוכח או הנוכחת הכי תרועתיים וחצוצרתיים".
אתה מאוד אוהב כדורגל ואוהד את מכבי חיפה עד היום.
"יש שני תחומים שביני לביני אני מתיימר להבין בהם: אחד זה כדורגל, השני זה כירורגיה פלסטית. אני תמיד אומר לעצמי שאם את כל השעות שאני מקדיש לצפייה בליגת העל, הליגה הלאומית והכדורגל העולמי, הייתי מקדיש לקריאת ספרים, הייתי אדם משכיל".
נניח שיש משחק דרמטי של מכבי חיפה ובדיוק באותו זמן נואם יריב לוין. במה אתה צופה?
"את יריב לוין הגדיר הגדרה מצוינת העיתונאי נחום ברנע, בשתי מילים: 'יסוד נפשי'. יש לי דעה מאוד ברורה על אנשים קיצוניים, ספגניים, שדיבורם הוא לא קווי, לא ליניארי. זה מקבצי מלמולים. נשאיר את האבחנה הזו בצד. מכבי חיפה זה במקום אחר. עם כל הכבוד, נבחרת ישראל זו הקבוצה שאני אוהד. זו הקבוצה שכשלונותיה פוגעים לא רק במצב רוחי, אלא גם במצב הבריאותי".
"כאשר בוגי יעלון היה שר ביטחון, היה לו דובר בשם עופר הראל", סיפר אברמוביץ', "תפקידו הקודם היה דובר מכבי חיפה. ישבנו בשש עיניים אצל שר הביטחון: איראן, נשק גרעיני, טילים בליסטיים, חיזבאללה, מפעלי דיוק. כשסיימנו את הפגישה נכנסתי לחדרו של עופר. עברנו לסודות מחדר ההלבשה. יניב קטן, אלון חרזי, אריק בנאדו, ז'וטאוטאס, איגביני, רוסו, פראליה. אמרתי לו: רגע, עופר, אני צריך לכתוב. הוא אמר: 'אני לא מאמין. ישבת שעה אצל שר הביטחון, לא כתבת מילה. את זה אתה צריך לכתוב?'. אמרתי לו: תראה, אזכור כל מילה שאמר השר ואזכור כל מילה שאתה אומר. אבל, במקרה של כדורגל - אני צריך גם לא לשכוח".
יכולת להישאר כתב ספורט.
"אם מדינת ישראל הייתה מה שהיא צריכה להיות: בלי הכיבוש, מפרידה דת ממדינה, לא מושחתת, משקיעה את משאביה בפריפריה, בחינוך, בבריאות וכן הלאה, מדינה אידיאלית, הייתי פרשן כדורגל".
איך היית רוצה שיזכרו אותך?
"אם יש עיתונאי שחושב שיזכרו אותו, תדע שהוא לא מאוזן בנפשו או לא מושל ברוחו. אף אחד לא זוכר עיתונאים. אתה זוכר מנהיגים, סופרים, אדריכלים שמותירים אחריהם מונומנטים. אני כשלעצמי, מלבד האיחולים למשפחתי, לחבריי, למדינה, יש לי רק בקשה אחת: בהגיע יומי, אם אפשר להגיע ישר לבית הקברות. בלי לעבור דרך בית חולים. בבתי חולים התגוררתי מספיק".