עידו רוזנבלום, יוצר ומגיש טלוויזיה ("הזמר במסכה", "מונית הכסף", "BOOM!" ועוד) חלם להיות שחקן כדורסל. "רציתי להגיע ל-NBA", סיפר לארז טל הערב (רביעי) ב"30 עם", "שימי ריגר ואריק הניג שנפטר לפני כמה שנים, שלחו אותי לשחק כדורסל בהייסקול בארצות הברית. הייתי בדרך ל-NBA, אבל איכשהו בדרך הטלוויזיה והקולנוע שבו אותי".
בתחילת דרכו רוזנבלום ביים מערכונים ל"ארץ נהדרת" וכתב לישראל קטורזה ולתוכנית "יצפאן" בערוץ 3 - עד שעזב. "לא ממש פוטרתי, פשוט לא חזרו אליי יותר", הוא מתאר, "הייתי בעונה הראשונה וזו הפעם הראשונה שנכנסתי ככותב צעיר ומתחיל לחדר עם כותבים מנוסים, כמו רמי ורד, דניאל לפין ועפר קניספל. בסוף העונה הייתה מסיבה להפקה. אחד אמר: 'דיברו איתי על העונה הבאה', אחר אמר 'דיברו איתי על העונה הבאה'. איתי לא דיברו".
מה הסיבה שפיטרו אותך?
"אני חושב שבגלל שאכלתי ליצפאן מהאוכל. זה החשד האמיתי שלי. עבדנו באולפני הרצליה ואנחנו הכותבים אכלנו את מה שנתנו לנו, על עיתונים כזה, כמו אוגרים. מהחדר של יצפאן היו ניחוחות עוף בגריל. הייתי נכנס אליו לחדר, שואל מה העניינים, לוקח פולקע ומתחיל לאכול לו מהאוכל. בלי בושה. זה היה שווה את זה, העוף היה טעים".
בתקופה שכתבת לאחרים, ידעת שיגיע היום שאתה תופיע על המסך?
"בכלל לא, זאת לא הייתה מטרה מבחינתי. ראיתי את עצמי רק בבימוי ובכתיבה וגם מאוד נהניתי מזה. כשעשיתי את '48 שעות' לא חשבתי: הנה, אני מתחיל קריירה בטלוויזיה. דורית בר אור ואני חברים מאוד טובים, היא אמרה: 'יאללה, בוא נעשה', אז עשינו".
ל"מונית הכסף" הגעת בזכות יורם זק.
"היינו חברים מאוד טובים. כשהגעתי לקשת הוזמנתי לפרמיירות ולהשקות. באותה תקופה יורם עשה את 'עשרת הדיברות', דוקו רציני, חשוב ודרמטי. הגעתי להקרנה במוזיאון תל אביב ורגע לפני ההקרנה, יורם עמד על הבמה ואמר: 'לפני הכל אני חייב להגיד: שלומי רוטשטיין מלך הפיפ"א'. הוא כנראה הפסיד לחבר בהתערבות. חשבתי: אני אהיה חבר של האיש הזה. נהיינו חברים, כי אני נודניק, והחברות פרחה. אחרי כמה זמן הוא פנה אליי ואמר: 'קשת הביאו פורמט שנקרא מונית הכסף. זה שעשועון במונית, הם רוצים שאני אערוך את זה. אני בודק כל מיני אנשים, נראה לי שאתה תהיה אחלה לזה'".
>> עידו רוזנבלום ב"30 עם": צפו בפרק המלא ב-+12
איך זה עובד בפועל? יורם היה נוסע מאחוריך?
"יש שיירה. לפניי יש מכונית ששומעת מה קורה במונית וגם וואן שהוא קונטרול עם מסכים וסאונד. שומעים אותי וגם מדברים אליי באוזן, מעבירים את השאלות. שם ישב יורם עם ההפקה. 'מונית הכסף' זה 49 אחוז אני ו-51 אחוז הוא, בהבנת הפוטנציאל שטמון בדבר הזה. יורם איש דוקו ו'מונית הכסף' נעשתה באופן דוקומנטרי. הוא מספר את הסיפור דרך אנשים, לא דרך הפורמט. זה לא משנה אם אלה בני זוג שעלו למונית בלילה טיפה שיכורים או סופר או ראש עיר. הרבה פעמים הרגשתי לא נוח לשאול אנשים שאלות, נורא הובכתי, אבל הוא אמר: 'יאללה, לשם הולכים' - וזה באמת עבד".
צילמתם בשעות מאוד מסוימות.
"בשנים הראשונות זה היה ממש משמונה בערב עד חמש בבוקר. צילמנו שעות. לפעמים הסתובבנו בלי נסיעה, ממש כמו מונית אמיתית. הרבה אייטמים שצילמנו לא שודרו בכלל. אבל, הגענו לשעות שבהן אנשים כבר קצת מתנדנדים. יצאו מאנשים דברים קסם. זה היה עוד לפני טירוף הריאליטי הגדול, כשכולם יודעים כבר איך להתנהג מול מצלמה ולא מתרגשים מזה. היה משהו מאוד טבעי ואותנטי, אנשים התחברו לזה".
ספר על המיתוס סביב המפיק האגדי, אריק הניג זכרונו לברכה, שהביא את הפורמט לישראל.
"המיתוס אומר שאריק היה בניו יורק ונתקע במלון שלו בגלל 'הסופה הגדולה של המאה'. הוא זפזפ ונתקל ב'מונית הכסף', חשב שזה פורמט נהדר וזיהה את הפוטנציאל. הוא השיג את הזכויות, הביא את הקלטת לאבי ניר ולמולי שגב ואמר להם: 'תצפו, זה הדבר הכי טוב בטלוויזיה'. הם אמרו: 'כמובן, אין דבר יותר חשוב מזה' ושמו את הקלטת בצד. בקשת יש חלונות משרדיים שנפתחים, אבל זה לא מחזיק. אחרי כמה זמן החלון נסגר. מה עושים? מה בול במידת החלון? הקלטת של 'מונית הכסף'. הקלטת הייתה שם בחלון, במשרד של מולי, מנהל התוכניות בקשת דאז, חצי שנה בערך. יום אחד מישהו עשה תנועה והקלטת נפלה על הכתף של אריק הניג, מכל האנשים בעולם. הניג היה איש שמביע את דעתו. הוא לא יכול היה להסתיר את מה שהוא מרגיש. הוא הביע את זה, ונאלצו לראות את הקלטת".
באותה השנה שעלתה "מונית הכסף", יצא לאקרנים הסרט "החוב" שכתב והפיק רוזנבלום יחד עם אסף ברנשטיין. ארבע שנים מאוחר יותר יצא הרימייק ההוליוודי. "אסף היה נשוי באותה תקופה לאחותי. הוא אמר: 'יש לי רעיון לסרט, בוא תכתוב איתי'. תוך כדי הכתיבה הפכתי גם לשותף להפקה. עשינו תחקיר, נפגשנו עם סוכני מוסד, שמענו סיפורים. בנינו מהלך שלם. הקולנוע מבחינתי זה הדבר הכי שווה בעולם".
חשבת על קריירה בהוליווד בעקבות ההצלחה הזאת?
"לא. אני ריאליסט, זו לא הייתה השאיפה שלי לעשות את הקפיצה הזו, לעזוב את כל מה שיש לי פה ולעבור לכמה שנים לארצות הברית. זה אפילו לא דגדג לי. נהניתי נורא לעשות את 'החוב', הרימייק היה נהדר, אבל השאיפה לא הייתה הוליווד. כששיחקתי כדורסל חייתי חצי שנה בארצות הברית. זו חוויה לא פשוטה, לעזוב הכל וללכת על החלום".
השעשועון "BOOM!" שרוזנבלום פיתח והגיש, שודר בערוץ 2 בשנת 2014 והפך לסנסציה בינלאומית. עשרות גרסאות מקומיות הופקו בטריטוריות שונות בעולם, אפילו באיראן. "גיליתי את זה כשנכנסתי לוויקיפדיה והסתכלתי מה עושה '!BOOM' בעולם. בין המדינות שמפיקות אותה הייתה גם איראן. זה היה רגע מאוד מוזר. חשבתי: מה זאת אומרת איראן? איראן גנבה את '!BOOM'. אני רוצה לשים בהסכם הגרעין תמלוגים".
בשנת 2008 איבד רוזנבלום את אביו, העיתונאי אדם ברוך זכרונו לברכה. "אבא ואני היינו ביחסים ממש נהדרים ואוהבים. עד גיל 16-17 הייתי בספורט והוא כל הזמן ליווה אותי למשחקים. המשבר הגדול שלו היה כשעזבתי את הכדורסל. הייתה לו הפנטזיה ההורית של: הילד טוב בכדורסל, למה הוא עוצר?".
הוא הספיק לראות את העבודות הראשונות שלך בטלוויזיה? הוא נחשב לסמל העיתונות הדעתנית והאליטיסטית.
"המילה 'אליטיסט' היא לא עליו. זו לא המילה הנכונה. ב'7 ימים' הוא היה שם את יעל בר זוהר על השער, אחר כך את א.ב. יהושע ואחר כך את סנדי בר. אם זה סיפור, זה מעניין. מבחינתו יעל בר זוהר וא.ב. יהושע באותו הצומת. מבחינתו לא היה ז'אנר גרוע, אלא ביצוע גרוע. הוא לא היה אנטי פופ ולא אנטי הצלחה".
לא פחדת לשמוע את מה שיש לו להגיד על העבודה שלך?
"לא, היחסים שלנו היו כל כך בלתי אמצעיים. כן ראיתי את מה שעשה עם אנשים אחרים. אני זוכר שישבנו במסעדה, הייתי בן 13-14 ומישהו ניגש אליו באמצע האוכל מישהו: 'מה אתה חושב על התמונות שמסביב?'. הבנתי מי שואל, זה שצייר את התמונות. אבא השיב: 'זה לא מפריע לאכול'. לי הוא לא היה אומר דברים כאלה בחיים".
רוזנבלום כתב וכיכב בסדרת הדרמה "החדש של עומרי גורדון", אודות נגן רוק שמוצא את עצמו לפתע אב חד-הורי. "היה מאוד כיף לכתוב את הסדרה הזאת. אני מאוד גאה בה. העבודה עליה התחילה לפני שהיה לי ילד. כשצילמנו כבר היה לי את יונתן, הבכור שלי, אבל כשכתבנו אותה הרגשתי שתכף התינוק מגיע, שאני הולך להיות כמו זומבי, כמו כולם. זה היה המקום להוציא את הפחדים והחששות מההתמודדות הזאת".
סיפרת שאתה לא קורא חדשות בכלל ושאין לך אפליקציית חדשות בטלפון.
"אין כלום. אתה לא באמת יכול לברוח מחדשות בישראל, יש מספיק. כמו שאמרתי ליונית: אני הסברתי להם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שיחת המין היא שלך, להסביר להם את הדבורים והפרחים".
זה מתוך עיקרון? מרד?
"זה לא נגד המידע, זה נגד הטכנולוגיה שלא עוצרת. הדופמין, הפושים, הגלילה האינסופית. אני נשען על עיתונים. אני פותח בבוקר ושואל את יונית: 'שמעת שמובארק מת?'. אני בא לה 24 שעות אחרי".
שניכם עובדים באותו ערוץ, ורק פעם אחת היא הפנתה אלייך בשם, כשהחלפת את איל קיציס ב"ארץ נהדרת".
"עוד לפני שהכרנו, כשהיא הייתה אומרת 'ומיד אחרינו מונית הכסף', זה הקסים אותי. חשבתי: איזו מתוקה, היא אמרה 'מונית הכסף'. התאהבתי כבר לפני".
אמרת בריאיון שאם לא היית נשוי, היית בצרה צרורה.
"יש את האקסיומה הזאת בחברה המערבית שמי שנשוי בכלא והרווק חופשי. זה לא נכון. הרווק חושב שהוא בחוץ, אבל הוא בחצר הכלא. הנשוי בא לבקר אותו. להיות בזוגיות טובה משחרר אותך מלהיות מוטרד כל הזמן. לא נעשה עכשיו שיחה על מי זאת אשתי בשבילי, אבל אני מאוד מחובר אליה. כשאתה בזוגיות טובה, אתה צף, אתה נמצא במקום אחר. אתה באמת חופשי לעשות את מה שאתה רוצה".
איפה אתה רואה את עצמך עוד 15 שנה?
"מקווה פשוט שזה ימשיך. כשהתחילה 'מונית הכסף' אמרתי לסוכן שלי: זה ל-15 שנה. היום לדעתי זה בדיוק באזור ה-15. יאללה, לעוד 15".