ילד שמנת. פה מטונף. ביטים רוצחים. מיזוגן. אשף של מילים. כל אלה ציטוטים שכבר נכתבו על דודו פארוק, יותר נכון על אורי קומאי שעומד מאחוריו, אבל כרגע הם רלוונטיים מאוד גם לגל זרף הידוע בכינויו - "המצמד". מי שלא מכיר את זרף מהיוטיוב, פגש אותו בתוכנית הפתיחה של "2025" שם הוא התמודד על כניסה לעיר - אך הפסיד. גל התחרה מול תמונת הראי שלו - הודיה כהן, צעירה יפהפיה עם רקע קשה שהצליחה לבנות לעצמה קריירה למרות שגדלה בחוסר. סיפור החיים של גל הפוך, היה לו כל מה שהוא רק רצה ואם זה לא מספיק ההורים שלו אפילו פירגנו לו בכל מסלול שבחר. קורע לב? לא אצלו. קבלו שלוש סיבות בגללן כן היינו שמחים לראות את גל המצמד זרף בתוכנית.
יש לו הומור עצמי
ההיסטוריה קבעה שיש סתירה מובנית בין היפ הופ וחיי נוחות. סליחה, זה לא מדויק ולכן אחדד: יוצרי ראפ מראים לנו בקליפים ובחשבונות האינסטגרם שלהם את החיים הנוחים ביותר בעולם. בתים מפוארים, בריכות שחייה וצי מכוניות פאר אבל אנחנו מקבלים את זה באהבה רק בגלל שהם באו מלמטה, מהתחתית של התחתית. קשה להיות בהיפ הופ אם כמו גל "המצמד" זרף, גדלת בבית שיש בו, הקרדיט שראפרים מרוויחים בזיעת אפם לא מגיע אליך לעולם.
מעבר לזה, במוזיקה הזאת שצמחה בקהילה האפרו-אמריקנית, לבחורים לבנים קצת יותר קשה להוכיח ששווה לשמוע אותם. כן, אנחנו חיים בעולם שאחרי הביסטי בויז ואמינם, עולם שיודע שילדים לבנים יודעים לעשות ראפ, ובכל זאת, סטטיסטית, בחורים לבנים נמצאים כאן בנחיתות. בדיוק מכל הסיבות האלה, למצמד שלנו יש הרבה הומור עצמי, הוא אפילו בחר את שם הבמה הכי לא מגניב בשכונה. בשירו "הלוואי והייתי כמו דרייק" הוא לועג לחיים הכמו מופרעים שלו, מסתובב בחלוק ברחובות העיר רחובות ולובש תחתוני בוקסר צמודים מדי. ואם כבר הבוקסר, למצמד יש את כל הביטחון וההומור כדי להודות ששם למטה הוא לא בדיוק דרייק ולכן הוא נושא את הגרב שלו בגאון. אחלה גבר.
הוא לא צריך את הכסף
רבים מעדיפים לא לראות עשירים על מסך הטלוויזיה שלהם. שלא תטעו בדבריי, אני לא קורא לרחמים על האלפיון העליון של ישראל, זה בסדר, הם כבר מסודרים, אבל כאשר אנחנו רואים עשיר בטלוויזיה הרגשות כלפיו מתפלגים אוטומטית בין אלה ששונאים למי שמרגישים בוז. אין אופציה שלישית. תכנית ריאליטי בה הזוכה יקבל דירה היא המקום האחרון בו היינו מצפים לשמוע ממתמודד שהוא ילד שמנת, סליחה "ראפר שמנת" כמו שמגדיר את עצמו המצמד.
איפה האסטרטגיה שלך בן אדם? גל זרף הוכיח מהשנייה הראשונה של תעודת הזהות שהוא לא בא לזייף, הוא רוצה להגיד את האמת שלו גם כשהיא לא משרתת אותו ואם זה אומר להודות שדירה כבר ממתינה לו בחוץ, זה גם סבבה. חוסר ההתמסכנות שלו הייתה יכולה להפוך את זרף לתושב מעולה בעיר, אחד שבא ליצור קשרים חברתיים וליהנות מהזמן בו הוא לא ממלצר או מופיע במועדונים נידחים. בקיצור, גל לא ללחוץ לנו על הכפתורים הרגשיים, האם זה היה מחזיק אותו עד הסוף? כנראה שלא.
הוא דווקא מרגש
לגל זרף יש פגם דיבור קטן. משהו באיך שהוא הוגה את האותיות שין וסמך שלו לא יושב בדיוק במקום, וזה הדבר האחרון שהיינו מצפים לשמוע ממישהו שיריית משפטים בקצב רצחני זה הדיי ג'וב שלו. יש לו גם שפם קטן שנראה כאילו לקח לו לא מעט זמן לטפח.
יש מצב שהוא היה הילד האחרון בכיתה שהחל להתגלח. אלה פגמים קטנים, כמעט בלתי מורגשים, שהופכים אותך מעוד איש שהופיע בטלוויזיה לדמות שכיף להריע לה. לגל יש בדיוק את הפגמים האלה, ואם לדבר על האיש במילותיו שלו: "אני רוצה שיראו שגם כשאני קשוח יש לי עיניים נוצצות". יותר מהכל יש לו נשמה גדולה, יותר גדולה מהחבילה שלו ומחשבון הבנק. גברים רגישים סטייל יודה לוי זה אמנם הכי 2017 אבל יש דברים שלא נמאסים לעולם.