מחפשים טיסה זולה לבודפסט? היכנסו ל-smartair
את בקריו של יום המנוחה המערבי אני נוהגת לבלות בוארושליגט (Varosliget), הפארק העירוני של בודפשט, שזה כמו סנטרל פארק הניו יורקי אבל שונה לגמרי.
אני מורידה את אופניי במדרגות הלולייניות של הבניין העתיק ברובע השמיני שבו אני שוכרת דירה, ומדוושת להנאתי לאורך שדרות אנדראשי (Andrassy) הרחבות – שזה כמו השאנז אליזה הפריזאי אבל שונה לגמרי – עד שאני מגיעה לחצי הסהר של כיכר הגיבורים, כניסתו המרשימה של הפארק רחב הידיים.
אני אוהבת במיוחד לנסוע ליד חורשת עצי הערמונים. מראם המהפנט של העצים הענקיים מצליח להשכיח ממני את החרדה שלפני המבחן בנושא "טיפול אמבולטורי לחיות משק" (הרבה מהסטודנטים הישראלים בבודפשט לומדים וטרינריה) גם בשיאו של הקיץ, אז הם נמצאים בשיא פריחתם, וגם כשהם מתנודדים במערומיהם מצד לצד בימי החורף הקפואים. ריחם המשכר של ערמונים קלויים, אגב, הוא ניחוח שכיח ברחבי בודפשט והונגריה בכלל.
גם האגם המלאכותי שנמצא בתחומו של הפארק מהווה עבורי מקום מפלט ממחשבות טורדניות. בקיץ משייטות לאורכו סירות קטנות, ובחורף הוא הופך למשטח החלקה על קרח, ואני נהנית לצפות בילדים המתרוצצים על פניו בהתלהבות, ובמבוגרים ובזוגות האוהבים שמפגינים לא פעם כישורי החלקה כמעט אולימפיים.
לעתים אני עוצרת למרגלותיו למנוחה קלה כדי להאכיל בלנגוש (סוג של לחם הונגרי) את להקות הברווזים ששוחות לגדה, ואז ממשיכה בחציית הפארק – שאורכו כקילומטר וחצי – עד שאני מגיעה עייפה ומרוצה לקצהו השני, שם ממוקם מוזיאון התחבורה העתיק שממבנהו התעשייתי מגיח קטר ענק ועל אחד מגגותיו מוצב מטוס פרופלור נושן.
בקרוב יגיעו חברותיי מהארץ לביקור והבטחתי להן סיור בפארק. אני רוצה שהן יראו את גן הפסלים היפיפה שנמצא בחצר טירת ויידהוניאד (Vajdahunyad) המפוארת, שמשמשת כמוזיאון אדריכלי פתוח; שיתנו טבילה מרגיעה במרחצאות סייצ'ני הטרמו – מינרליים, מתקן המרחצאות הגדול באירופה שמוזן משני מעיינות חמים בטמפרטורות של 74 ו-77 מעלות צלזיוס; ושיקפצו גם לגן החיות (טוב, נו, אז יש לי משיכה לבעלי חיים) שהוקם באמצע המאה ה-19 – עוד לפני הפארק עצמו – ובתוכו חיים כ-750 מינים של חיות. אחד מהדברים המרשימים בגן הם המבנים העתיקים בסגנון ארט – נובו, בהם משכנם של הפילים שבנוי בסגנון בית כנסת ספרדי.
אם הן יגיעו עם מספיק כסף בכיסן, נשב לצהריים במסעדת גונדל המפוארת ונטעם ממנת הבלינצ'ס המפורסמת שלה.
כשלילה יורד על הדנובה
אין כמו בודפשט בלילות בשביל לשכוח את הגחמות של המרצה לקורס "התנהגות כלבים קשישים". בין המקומות האהובים עלי ללגימת חצי פלוס ליטר בירה, יין טוקאי הונגרי מתוק, או אוניקום – משקה הונגרי מר ששמור לזמנים קשים במיוחד – הוא ה-Szoda, לאונג' בר וינטאג'י מעורר השראה שנמצא ברחוב Wesselenyi ; וה-Szimpla, בר שנמצא ברובע היהודי בחצר פנימית משותפת של כמה בניינים המיועדים להריסה.
ראוי לציין כי מחירי האלכוהול בברים של הבירה נמוכים יחסית לישראל ולשאר אירופה.
בלילות רגועים יותר אני נוהגת להתחבר לצד האמנותי שבי והולכת לראות סרט טוב. בודפשט היא בין הערים הבודדות בעולם שרבים מבתי הקולנוע שלה שרדו את המעבר לרבי אולמות ומשמרים עד היום גם "מראה של פעם" וגם תכנייה איכותית. אחד מהם אני מחבבת במיוחד: קולנוע פושקין שנמצא בבניין היסטורי ברובע חמש. בית קולנוע בעל אווירה אותנטית ואמנותית המציג סרטים הונגרים וסרטים זרים, גם עם כתוביות באנגלית. מחוץ לאולם יש בית קפה נעים המהווה מקום מפגש של הסצנה האמנותית בעיר, וחדרי ישיבה בהם ניתן לבלות לפני ואחרי ההקרנה ולעיין במגזיני קולנוע.
הבריחה לאגם
כשאני בלחץ בגלל כמויות החומר שאני צריכה לקרוא לקורס "פאוניסטיקה של זוחלים" בא לי פשוט להתנתק ולצאת מהעיר. אחד היעדים האהובים עלי במקרים כאלה הוא אגם בלטון, תחליף הים של הונגריה. זהו אגם שליו שנמצא במערב הונגריה ומשתרע על פני 592 קמ"ר של מים כחולים – ירוקים ונקיים. אפשר לשחות בו, לשוט עליו, להשתזף לחופו ולטייל בעיירות הקסומות שמקיפות אותו.
עם זאת, נראה לי שבסוף השבוע שאבלה עם חברותיי אתן עמן גיחה של יום דווקא לעיירת האמנים סנטנדרה (Szentendre), שנמצאת ממערב לדנובה, כ-20 קילומטרים ממערב לבודפשט. שם נסייר בין בתיה הנמוכים והיפים, נעשה קצת שופינג בדוכנים הרבים הפרוסים ברחובותיה מרוצפות האבן, ונבקר במוזיאון המרציפן המקומי וניגע באבק בצק השקדים של דמותו האגדית של מייקל ג'קסון.
הדבר היחיד שממנו אני חוששת הוא שהטעם של העוד שיישאר בפיהן לאחר הביקור כאן יגרום להן לרצות להישאר. עם כל הכבוד לשיטוטים המהנים בואצי אוצה (Vaci Utza) – רחוב הקניות של בודפשט – לי יש לימודים על הראש.
לא שמתי לב שכבר תכף יום שני. הזמן טס כשנהנים. חייבת לסיים. סרבוס (שלום בהונגרית)