סמדר ועמית קסטלנובו, הוריהם של רועי ומיה, הם הגיבורים בסיפור שלנו. עמית (האבא) היה נוהג לטוס לסקי עם חברים בקביעות מידי שנה, ובמשך השנים הציע גם לסמדר לבוא איתו. "אף פעם זה לא עניין אותי, תמיד דמיינתי את הקור כמשהו שלא אוכל להתגבר עליו והפחד מהסקי הרחיק אותי מזה לגמרי", היא מספרת. "פחדתי שאם אעלה לגלוש, אפול ואשבור את הראש או אתגלגל במדרון כמו כדור שלג מכל נפילה".
לבסוף זה קרה. הפעם הראשונה בה יצאו בני המשפחה יחד לסקי הייתה באתר הסקי Spindleruv בצ'כיה לפני שנתיים. "כשהגעתי לשם, גיליתי עיירה קסומה ממש ושמחה. לא האמנתי. המלונות מחוממים היטב והאווירה החורפית פשוט קסומה", מספרת סמדר. "שם, בשפינדלרוב, עדיין פחדתי לגלוש. הילדים הצטרפו לקייטנות ולמדו את הטכניקה, ואני עשיתי כמה שיעורים בסיסיים ולא ממש קלטתי את העניין. הייתי שקועה בפחד שלי והרגשתי שהמדריכה לא מבינה אותי - עד שירדתי מהסקיז", היא מספרת. "המשכתי את השבוע על הרכבלים ובמסעדות, ועדיין מאוד נהניתי. הייתי מעודדת את הילדים, צופה בהם עוברים את כל התהליך, רואה את בעלי גולש בפעם הראשונה ואז היינו נפגשים לצהריים על ההר. הייתי עושה פדיחות לילדים, צועקת להם מחמאות מהרכבל, עולה ויורדת עליו ומלווה אותם במסלולים מלמעלה. הם היו צוחקים עליי. אבל אחרי שראיתי ילדים רוסים בני שנה וחצי (!!) עולים על המדרון ולומדים, החלטתי שגם אני יכולה לעשות את זה וניסיתי שוב".
הבת מלמדת את אמה לגלוש
מכאן הכל כבר התחיל לזרום לסמדר. "בשנה השנייה כבר טסנו ל-Passo Tonale, באיטליה. הפחד שלי כבר ירד והצמידו לי מדריך איטלקי מקסים בן 60. עמית גלש עם הגברים שברמתו והילדים היו בקייטנות, כך שעד 13:00 היינו כל אחד בשלו, לומדים ומתקדמים, ומ-13:00 היינו גולשים יחד. מיה, בתי בת 12, התקדמה מהר יותר ממני וזרה לי המון כשגלשנו יחד. היא לימדה אותי בסבלנות את הטכניקה ועודדה אותי, שזאת חוויה מדהימה לילד ללמד את ההורה שלו, ולי, כמובן, ללמוד ממנה. הבנים גלשו סנובורד יחד, רועי לקח, בנוסף לשיעורים הרגילים בקייטנה, גם שיעורים פרטיים כדי לחזק את הטכניקה לקראת קפיצות בסנופארק, שהוא מתכנן לעשות השנה. וגם מיה לקחה כמה שיעורים פרטיים בסקי כדי להתחזק עוד יותר.
"ובסוף השבוע אני הפתעתי את כולם. במשך כל ימי הגלישה לא סיפרתי להם שאני הכי מתקדמת בקבוצה שלי, עד שהגיע היום האחרון, בו ארגנו המדריכים האיטלקים תחרות סלאלום למתחילים לפי רמות גלישה ואני התחריתי. בערב היה טקס מכובד והמשפחה שלי נדהמה לגלות שאני זכיתי במדליה במקום השני. בכל חופשה יש מישהו מאתנו שיוצא האלוף והפעם זו הייתי אני".
"היום אני יודעת שזה שטויות, גם הקור וגם הפחד. בכלל לא קר לי, הרבה פעמים אני אפילו מורידה את המעיל וגולשת רק עם החולצה התרמית, כשיש שמש טובה. כשנופלים, זה כמו ילד שלומד ללכת, נפילה קטנה וקמים. הסרטים שדמיינתי הם כמעט לא הגיוניים".
ומה חוץ מסקי?
"קודם כל האנשים שמגיעים לסקי הם קהל מקסים ויש לנו המון חברים שאנחנו שומרים איתם על קשר גם בארץ. גם הילדים התחברו עם הילדים בקייטנה כל כך יפה שזה מדהים. היו שעות שהם הסתובבו עם החבר'ה שלהם, היינו נותנים להם כסף והם היו מחליטים לאן הם הולכים, מה הם אוכלים ואנחנו גלשנו ובילינו בלי דאגות. גם אחרי הגלישה, הילדים היו מרוכזים במלון ושיחקו ביניהם, ועמית ואני היינו יוצאים לאפר'סקי ורוקדים שם רק שנינו. משם היינו חוזרים ויורדים עם הילדים לספא המקסים של המלון ולארוחת הערב המשפחתית, נהנים מאוד מהביחד, כשסבבנו כל החברים החדשים שהכרנו.
אז איך תסכמי את החוויה?
איך את רואה את ההמשך בחורפים הקרובים?
"השנה אנחנו טסים לוואל טורנס, בצרפת. הילדים ביקשו לגוון, הם רוצים להכיר עוד אתרים. אני כמובן אמשיך לקחת שיעורים אבל ברמה גבוהה יותר ובלי עכבות. רועי יתאמן בסנופארק ובטח ייקח שיעורים פרטיים ומיה תמשיך לגלוש עם הקייטנה".
באיזו מידה עמית, שגולש כבר שנים ברמה טובה, נהנה מכל החוויה המשפחתית?
"עמית מאוד גאה בי ובילדים. הוא לא האמין שאני אסכים לעשות את זה ואדבק בחיידק הזה כמו שנדבקתי, וכמובן שהוא מתמוגג לראות אותנו על השלג, עושים איתו את מה שהוא כל כך אוהב לעשות ולא מוכנים לוותר על זה יותר. כשחשבנו להוריד חופשה שנתית אחת מתוך השתיים הקבועות, היה ברור לכולנו שאם מורידים משהו, זה את חופשת הקיץ, כי על החורף אף אחד מאתנו לא רוצה לוותר".
