הזוי: "הופיעה הודעת שגיאה – המזוודה שלי קלה מדי"

חלקנו מגיעים לצ'ק אין לפני הטיסה עם לחץ קל שהמזוודה שלנו תהיה כבדה מדי ונידרש לשלם עבור מטען עודף או שנתחיל להוציא ממנה חפצים מול כולם. כעת מתברר שגם לצד השני יכול להיות אפקט בעייתי. 

מרלן פוליקווה, נוסעת גרמנייה שטסה מנמל התעופה של ברלין לחופשה בברצלונה, גילתה שגם למזוודות קלות מדי יכולה להתעורר בעיה. "הטיסה שלי לברצלונה עם ריינאייר יצאה ביום ראשון בבוקר, והזמנתי כרטיס רגיל ללא פריוריטי כולל מזוודה של 20 ק"ג. כשבדקתי בנמל התעופה של המזוודה ראיתי שהיא שקלה 9.7 קילו, אבל כשהנחתי אותה על המסוע כדי לבצע צ'ק-אין, הופיעה הודעת שגיאה בתצוגה – המזוודה שלי הייתה קלה מדי".

פוליקווה חזרה למכונת התגים, שם הייתה אפשרות לשלוח מזוודה במשקל של עד עשרה ק"ג, עם זאת זה היה כרוך בתשלום של 30 אירו נוספים. שני ניסיונות וכמה פריטים שנארזו מחדש ממטען היד שלה, פוליקווה נאלצה לעמוד מחדש בתור של הצ'ק אין. "הייתי צריכה להכביד באופן מלאכותי את המזוודה ולדאוג שהיא תשקול יותר מ-10 קילו".

לפי פוליקווה, הצוות במקום נראה מודע לבעיה, אך כשחיפשה את נהלי החברה בקשר למשקל מינימום למזוודה, היא לא הצליחה למצוא דבר. כדי למצוא תשובה לשאלת משקל המינימום, פוליקווה פנתה לריינאייר וזו השיבה לה כי "באופן כללי, אין לנו משקל מינימום למטען בריינאייר". למרות פניות חוזרות ונשנות, לא היה הסבר להודעת השגיאה במכונת הכבודה. 

מזוודות קלות מדי יכולות להיראות חשודות

ברוב חברות התעופה אין נהלים העוסקים במשקל המינימום לכבודה בטיסה. למעשה, גם אם הזמנתם כרטיסי טיסה עם אפשרות להביא אתכם שתי מזוודות שלכל אחת מהן האפשרות לשקול 32 ק"ג (המקסימום במרבית חברות התעופה), תוכלו לעלות לטיסה ללא בעיה.

עם זאת, במטרה למנוע בעיות שעיקרן ביטחוניות, לא מן הנמנע שנוסעים המגיעים עם מזוודות גדולות במשקל נמוך יידרשו לפתוח אותן. במקרים מסוימים צוותי נמל התעופה יישאלו את הנוסעים שאלות נוספות ויבקשו לראות בעצמם כי המזוודה ריקה או שיש בה מעט חפצים כדי להבטיח את ביטחונם של שאר הנוסעים.

מדוע חברות התעופה מגבילות משקל ומחייבות נוסעים עבור מזוודות?

הסיבה המקורית להגבלת הכבודה הייתה חוסר מקום. למטוסים המוקדמים לא היה מקום למטען רב והמטיילים התבקשו לשאת רק את מה שהם יכולים להחזיק או לאחסן במקום המצומצם הפנוי. ככל שטיסות הפכו פופולריות יותר, חברות התעופה החלו לתעדף נשיאת דואר ומטענים אחרים והובלת מזוודות נוסעים. אפילו עד שנות ה-70, מחירי הכרטיסים היו גבוהים מספיק כדי שחברות התעופה יוכלו להציע מדיניות כבודה נדיבה לכל הנוסעים.

עם זאת, ככל שהטיסות הפכו נפוצות יותר, חברות התעופה עמדו לפתע בפני אתגר: איך לשאת כל כך הרבה תיקים במטוס אחד. זה הוביל להופעת מדיניות כבודה, המבקשת מהנוסעים להביא רק מספר קבוע של מזוודות או משקלים מקסימליים בהתאם לסוג השירות. רק כשהגיעו חברות הלואו קוסט האירופיות, הרעיון לגבות תשלום עבור כל תיק ומזוודה הפך לרעיון בר ביצוע.

ישנן מספר סיבות קטנות לכך שחברות תעופה מגבילות גם את כבודת היד. ראשית, יותר מדי כבודת יד מאטה את תהליך העלייה למטוס, ויש מקום מוגבל בכל מטוס. שמירת תיקים בכל מקום מלבד התאים העיליים או מתחת למושב מלפנים היא גם סכנה בטיחותית שעלולה להוביל לצרות במהלך פינוי. כדי להימנע מכך, אף חברת תעופה לא מאפשרת בדרך כלל לקחת יותר משני תיקים.

כיום, הסיבה המרכזית להגבלת הכבודה היא ללא ספק הגדלת ההכנסות. בשוק שבו המטען יקר מתמיד והדלק יקר, חברות התעופה מקוות למקסם את ההובלה ולמזער את המשקל על המטוס. עבור הנוסעים, זה אומר פחות תיקים ומזוודות קלות יותר.