פאן אם (Pan American World Airways) הייתה חברת התעופה הבינלאומית הגדולה והמרכזית ביותר בארצות הברית ברוב שנות ה-20. היא הייתה ידועה כחלוצת המאפיינים הרבים של הטיסות המודרניות, והיא גם מחזיקה במעמד פולחני בשל סגנון התעופה האייקוני שלה, שהגדיר את תור הזהב של עולם התעופה.
אחרי יותר מ-60 שנה ששלטה בשמיים, פאן אם פשטה את הרגל. עם זאת, היא ממשיכה להחזיק במורשת המיתולוגית שלה בספרי תולדות התעופה מסיבות מוצדקות. מעבר לסגנון הייחודי שלה והאירוח המפואר במחלקה הראשונה, פאן אם הייתה אחת מחברות התעופה הראשונות שעיצבו מחלקת תיירים מודרנית ופתחה את עולם הטיסות הבינלאומיות למטיילים מעבר לאליטה העולמית – הרבה לפני חברות הלואו-קוסט של היום.
"אף חברת תעופה אחרת לא השפיעה על תעופה כמעט באותה מידה, ואף חברת תעופה אחרת לא הבינה כל כך טוב את החשיבות של לתת לציבור להשתתף בהישגים אלה", אומר מתיאס הוהנה, מומחה לפאן אם ומחבר ספר הומאז' נרחב לחברת התעופה. "כך נוצר מיתוס, החופש להיות מועבר כמעט לכל מקום על פני כדור הארץ תוך שעות ספורות בלבד". הודות לאופייה הנוצץ ולרשת הענקית שלה שהגיעה אפילו לפינות המרוחקות של העולם, פאן אם הצליחה לעשות את מה שחברת תעופה אחרת לא עשתה לפניה, ועוד לא עשתה שלושה עשורים אחריה.
>> ברמה אחרת: כך נראו חופשות הקיץ של העשירים ביותר בעולם
נסיקה מטאורית בזמן קצר
חברת התעופה נוצרה כאשר חואן טריפ, יזם ובעל חזון יליד ניו ג'רזי, מיזג שלוש חברות תעופה זעירות כדי לקיים חוזה חיוני למשלוח דואר משירות הדואר האמריקאי. הכל התחיל ב-19 באוקטובר 1927, בטיסה קצרה במטוס צף שכור מקי-ווסט בפלורידה להוואנה, קובה. זו הייתה למעשה הטיסה הראשונה של פאן אם.
לפי הניו יורק טיימס, הטיסה להוואנה הייתה הטיסה הסדירה הראשונה אי פעם שבוצעה על ידי חברת תעופה שבסיסה בארצות הברית. ההתחלות המהירות הללו, העניקו לחברה במהירות את הביטחון לצאת לשמיים עם לקוחות. לכן, ב-16 בינואר 1928, החברה הפעילה את טיסתה הראשונה לקובה עם נוסעים משלמים. עד סוף אותו החודש, 71 לקוחות שילמו כ-50 דולר כל אחד (שווה ערך ל-2,500 דולר היום) עבור הפריבילגיה של לטוס כ-150 קילומטרים סך הכל. שותפויות פרסום עם חברת המשקאות האלכוהוליים הקובנית בקרדי, הדגישו את ההיצע האקזוטי של קובה, ומשכו תיירים מארצות הברית.
טריפ היה איש עסקים ממולח ובעל ידע פוליטי, ובמהלך השנים הבאות, פאן אם רכשה מספר חברות תעופה קטנות ומתקשות במרכז ובדרום אמריקה. הוא גם ניהל משא ומתן עם פקידי דואר ברחבי האזור כדי לזכות במספר חוזי דואר אוויר משתלמים. הכישרון שלו ביחסי ציבור הוצג כאשר שכר את צ'ארלס לינדברג כיועץ של החברה. לינדברג התפרסם בעולם כאשר ביצע את טיסת הסולו הראשונה ללא הפסקה בין ניו יורק לפריז במאי 1927.
פאן אם התרחבה במהירות לדרום אמריקה באמצעות מטוסי הסירות המעופפות שלה. אבל טריפ שם את עיניו על האוקיינוס השקט, למרות האתגרים העצומים שלו. חברת התעופה טסה בנתיב האוויר האוקיינוס הארוך בעולם ובנתה נמלי מטוסים ימיים ומלונות באיים מרוחקים באוקיינוס השקט. היא גם שיתפה פעולה עם חברת בואינג לתכנון ולפיתוח הסירות המעופפות Boeing 314 Clipper שהיו גדולות וחזקות מספיק כדי להעביר מטענים כבדים ברחבי האוקיינוס השקט האדיר. בשנת 1936, חנכה פאן אם את הטיסות הראשונות הטרנס-פסיפיות בין סן פרנסיסקו למנילה בפיליפינים.
תוך שנתיים הגיעו הנתיבים הטרנס-אטלנטיים הראשונים לאירופה. לונדון, פריז וליסבון היו היעדים הראשונים שהתחברו בסירה מעופפת לעולם החדש. בתוך 10 שנים בלבד, פאן אם קירבה את היבשות בצורה משמעותית זו לזו. כך היא הפכה לחברת התעופה הראשונה עם שירותי דואר ונוסעים בקווים טרנס-אטלנטיים. היא רכשה מוניטין של צוותי טיסה מאומנים בקפדנות, ניווט מדויק מעל המים, פעולות ביטחון במטוסים הימיים שלה ותחזוקה מיומנת.
חלומות בשמיים: שיא הפאר של עולם התעופה
בשנות ה-50 של המאה ה-20, פאן אם, שהייתה ידועה אז כפאן אמריקן וורלד איירווייס, ביססה את עצמה לא רק כחברת תעופה מפוארת, אלא גם הדרך המודרנית והמהירה ביותר לטוס מסחרית, להגיע ליעדים רחוקים יותר עם דגמי המטוסים העדכניים ביותר.
בשנת 1958, פאן אם עשתה את עסקת חייה, כאשר החברה המפורסמת בעולם לייצור מטוסים, בואינג, ייצרה את המטוס המסחרי הראשון של מנועי הסילון האמריקאיים. טיסת ה-707 הראשונה הופעלה על ידי פאן אם, שטסה מניו יורק לפריז תוך שמונה שעות בלבד. כתוצאה מההצלחה הגדולה חברת התעופה הזמינה עוד 1,010 מטוסים עצומים כאלה.
מכיוון שהנוסעים בילו כעת פחות ממחצית מהזמן הקודם בטיסות, החברה התרכזה בשירות ובעיקר בתפריטים, ודאגה שלכל טיסה תהיה חווית אוכל יוקרתית. לפאן אם היו הרבה טיסות טרנס-אטלנטיות, וחברת התעופה שיתפה פעולה עם המסעדה הפריזאית האגדית Maxim's כדי לספק את הארוחות בטיסה.
עד שנות ה-60, פאן אם סללה את הדרך לתור הזהב של הטיסות. בהיסטוריה של טיסות מסחריות, זהו העידן שהגיע לשיאים מרקיעי שחקים שהפכו טיסה לחוויה יוקרתית, נוחה וזוהרת. באותה תקופה, ענקית התעופה גרמה לטיסה להיראות כמו משהו שמעמד הביניים יכול רק לחלום עליו, וכונתה "מלכת השמיים". צוות דיילות רב-לשוני, ארוחות גורמה טעימות כמו סטייקים משובחים ואפילו קוויאר, כוכבים הוליוודיים, מושבים רחבים ונוחים וצי מודרני. שימת הלב הייתה נתונה לפרטים הקטנים ביותר, והטיסה עצמה הייתה חלק מהחופשה, כאשר הנוסעים התייחסו אליה כאל אירוע חגיגי ולבשו את מיטב בגדיהם ודאגו לראות ולהיראות בתוך מטוסי פאן אם.
בניגוד גמור להווה, שבו משרת דיילות היא לפעמים מאתגרת ביותר, דיילת פאן אם בשנות ה-60 היה תואר זוהר, שהרבה קנאו בו. "כל העולם הרחב והמופלא הוא 'מקום העסקים' שלך, והימים שלך מלאים ברומנטיקה של ארצות אקזוטיות רחוקות... את נהנית מהיוקרה של מקצוע שזוכה לשבחים רבים - וראויים - כזוהר", נכתב במודעה של החברה משנת 1967. הדיילות היו צעירות, יפות ומתוחכמות, ולמעשה נבחרו בקפידה רבה מתוך אין-ספור מועמדות, והן טסו ליעדים אקזוטיים שרבים רק יכלו לחלום עליהם.
חברת התעופה הציגה בהמשך מחלקת תיירים, כך שכל אחד יכול היה לטוס, לא רק העשירים והמפורסמים. הרווח והתהילה של החברה עלו בצורה מדהימה. בשנת 1970 לבדה, מטוסי פאן אם נשאו 11 מיליון נוסעים, כאשר היא החשיבה את עצמה כ"חברת התעופה המנוסה ביותר בעולם". כך נוצר דור חדש לגמרי של נוסעים, עם פלחי נוסעים חדשים שיוצאים לאוויר לראשונה. התקדמות זו עוררה גם שיפוץ, הרחבה ובנייה של נמלי תעופה ברחבי העולם. על מנת להקל על מאות המטיילים המגיעים והיוצאים בו זמנית, שודרגו הטרקלינים, דלפקי הצ'ק-אין והטרמינלים בעשורים שלאחר מכן. החברה טסה לכל יבשת (למעט אנטארקטיקה) והשאירה אבק לשאר חברות התעופה הבין-לאומיות.
פאן אם יצרה למעשה את עולם הטיסות, התעופה והתיירות שאנחנו מכירים היום. אבל למרות ההצלחה המטאורית שלה, השינויים העתידיים בעולם ארבו למלכת השמיים מעבר לפינה, מאיימים על השלטון הבלתי מעורער שלה בשחקים.
ההתרסקות: מלחמות, טרור ואויבים
למרות המזל שהוביל את פאן אם במהלך כל דרכה, החברה החלה לחוות קשיים כלכליים בתחילת שנות ה-70. באוקטובר 1973, הכריז ארגון המדינות הערביות המייצאות נפט (אועפ"ק) על אמברגו נפט נגד מדינות, כולל ארצות הברית, שתמכו בישראל במלחמת יום הכיפורים. עד תום האמברגו במרץ 1974, מחיר הנפט עלה ביותר מ-400 אחוז. עובדה זו פגעה קשה יותר בענקית התעופה מחברות אחרות, זאת בשל טיסותיה לטווח ארוך בלבד שדרשו יותר דלק.
השגשוג שלו זכתה פאן אם קודם לכן, הוביל בסופו של דבר להתפתחויות שיתבררו כקריטיות עבורה. כמה חברות רצו גם הן לקבל חלק מהתנופה של שוק התעופה, אך החוקים שהיו קיימים הקשו על חברות חדשות לפרוץ לענף. הנשיא דאז ג'ימי קרטר, התמודד עם הנושא הזה על ידי הצגת חוק הסרת הרגולציה של חברות התעופה בשנת 1978. זה הסיר את השליטה הפדרלית על היבטים רבים של השוק. באקלים החדש הזה, פאן אם התקשתה לעמוד בקצב של יריבותיה החדשות, ויחד עם עלויות הדלק הגבוהות, החברה נכנסה לסחרור כלכלי במהלך שנות ה-80.
במטרה לצמצם את ההפסדים, מכרה פאן אם כמה נכסים יקרי ערך במהלך שנות ה-80. לדוגמה, בשנת 1986 מכרה חברת התעופה את חטיבת הפסיפיק שלה ליונייטד איירליינס, והעניקה ליריבה מרכזית סחורות חשובות לאין שיעור, כולל מטוסים, שערים, זכויות נחיתה וחוזים.
אבל הרגע שכנראה סתם את הגולל על חברת התעופה הענקית, היה הפיגוע האווירי בלוקרבי שבסקוטלנד. לפני 34 שנים, ב-21 בדצמבר 1988 המריאה טיסת פאן אם 103 מהית'רו ליעדה בניו יורק. פצצה שהייתה על הסיפון התפוצצה מעל עיירה קטנה בדרום מערב סקוטלנד בשם לוקרבי, וכתוצאה נהרגו כל 259 האנשים שהיו במטוס, ו-11 אזרחים בקהילה הקטנה של לוקרבי נהרגו גם הם. לימים נודע שמתקפת הטרור הייתה בשירותו של הרודן הלובי מועמר קדפי, ולפני כשבועיים נעצר חשוד אזרח לוב לאחר שנמסר לכוחות ארה"ב, וכעת מתנהל נגדו משפט בוושינגטון בדבר ייצור הפצצה.
פאן אם הואשמה בעבירות של רשלנות בשל אי-הקפדה על אמצעי אבטחה נאותים. בחברה טענו כי הם פשוט ביצעו את אמצעי האבטחה הרגילים שכל תעשיית התעופה התנהלה בה בזמנו. אולם בתי המשפט סברו כי הדבר אינו מספק, וכי החברה לא הצליחה לאבטח את המטוס כראוי, כשעל הסיפון הונח תיק שלא היה צריך להיות עליו מלכתחילה, וכתוצאה נוצר פיגוע הטרור הקטלני ביותר שידעה בריטניה מעולם. המוניטין של החברה שבלאו הכי החל לרדת, חווה צניחה דרמטית שממנו היא לא הצליחה להתנער.
שנתיים בלבד לאחר מכן, ב-8 בינואר 1991, הגישה פאן אם בקשה לפשיטת רגל. לאחר מלחמת הצעות, דלתא איירליינס רכשה את רובה של החברה תמורת 1.4 מיליארד דולר, כשהיא משתלטת על הנתיבים האירופיים שלה, נתיבי הטיסות הצפון-מזרחיים שלה, 45 מטוסים, המרכז בפרנקפורט, ומסוף הדגל בנמל התעופה ג'יי.אף.קיי בניו יורק.
המורשת של פאן אם ממשיכה להיות מורגשת עשורים לאחר קריסתה. החידושים שלה נותרו עמודי התווך של עולם התעופה המודרני, והמותג שלה שרד לאורך כל העשורים כהצהרה אופנתית אייקונית של אמצע המאה, כאשר מוצרים עם לוגו הרטרו המלוטש שלה עדיין נמכרים. אורח החיים של פאן אם עדיין עובר רומנטיזציה בטלוויזיה, בסרטים ואטרקציות ברחבי העולם, אבל חברת התעופה תישאר על הקרקע, כמו יצור מיתולוגי שנכחד.