במשך מאות שנים, המבקרים הנלהבים ביותר בכרתים לא היו תיירים, אלא פיראטים. שודדי הים הטילו את אימתם על הים התיכון, וכרתים הייתה נקודת יציאה מצוינת למתקפה על איים סמוכים. אחד הנמלים האהובים עליהם הייתה העיר הירפיתנה, כיום אירפטרה (Ierápetra), שנמצאת בדרום מזרח האי הגדול ביותר ביוון.
חבורה של פראים שנוהגת לשדוד אוניות לא בדיוק מעודדת התיישבות. וכך מרבית המקומיים נדחקו אל כפרים ציורים ועניים בהרים. אזור החוף נותר נטוש עד לתקופות מודרניות יותר.
היום, כמובן, המצב שונה. שני דברים אפשר למצוא תמיד בכל יישוב בכרתים: מלון וטברנה. אלא שדרום כרתים, עם או בלי קשר לפיראטים, נותרה מעט מאחור בכל הקשור לתיירות. יש תיירים, כמובן, באי, בכל מקום אפשרי, אבל בעוד שהחופים הצפוניים של כרתים עמוסים עד כדי מחנק, בדרום נותר עוד מקום לנשום.
ביקור בתחילת ספטמבר בדרום כרתים מוכיח שיש מה למצוא גם בדרום. בסיוע חברת התיירות WTC, שמתמחה בחופשות מותאמות אישית בניחוח יוקרתי, מצאנו את עצמנו נוסעים שעה וחצי מהרקליון אל החוף הדרומי בואכה נומו אירפטרה (Numo Ierapetra), אחד ממלונות היוקרה המסקרנים והחדשים באי, שמיועד למבוגרים בלבד.
הארגון
אנחנו אנשים של "עשה זאת בעצמך", ובתחום החופשות עוד יותר מתמיד. ובכל זאת, היה נעים ומרגיע לסמוך על אנשי WTC שיטפלו בהכל – הטיסה, הנהג הפרטי שנקבע לנו ואז הוחלף לבקשתנו ברכב שכור, המלון שהיה מוכן להיענות לבקשותינו (הצנועות, אם יורשה לי) וכל ארגון אחר שנזקקנו לו. מדובר בפינוק, אבל ככל פינוק, אפשר להתרגל אליו.
המלון
אם הייתם באים לכאן לפני כמה שנים, הייתם מוצאים מלון אחר, סטנדרטי למדי. בחלק מאתרי התיירות עוד אפשר לאתר צילומים של המלון הישן. זה רק יגרום לכם להעריך יותר את המקום אליו הגעתם.
נומו אירפטרה משתרע על שטח גדול, ובפועל מרוחק מאירפטרה עצמה, אבל לא יותר מדי. התוצאה היא שבתוך המלון, שוררת שלווה גמורה. רק אתם, הים, ההרים ושורה של אורחים אירופאים שמשקיעים זמן לא מועט בשיזוף ובחיזוק ו/או הפגנה של שרירי הבטן שלהם. במקום לשקוע בדימוי הגוף שלנו, העדפנו ליהנות מהחוף הפרטי של המלון, ומשאר הפינוקים שלו.
ויש לא מעט כאלה. הביקור במלון מתחיל בקוקטייל חינמי שמוגש לכל אורח, ובסיור אישי על ידי אחד מאנשי הצוות, כדי שלא תפספסו חלילה את מה שיש למלון להציע. בין היתר: חדר כושר עם שיעורים פרטיים בתשלום, אבל גם שלושה שיעורים שפתוחים לכל אורח בתחילת כל יום. ספא שמציע שלל טיפולים – מעיסוי פנים של שעה ועד לחוויה זוגית של שעתיים. סירה מחכה לאורחים שרוצים להפליג להרפתקאות באיים הקטנים שנמצאים ממול, בדרך לחוף הלובי ("יש הרבה יבוא של דברים מעניינים משם", צחקה אחת מעובדות המלון). מועדון צלילה שנמצא בתוך המלון ילמד אתכם מה נמצא מתחת למים.
פספסתי משהו? אל דאגה, הצוות כל כך שש לעזור, ובכל סיטואציה שהיא, שלא תישארו לבד. לא אם אתם צריכים עזרה בקביעת תור בספא, ולא אם במקרה נזקקתם לאקמול כי שכחתם בבית.
לא תמצאו אף אחד בן פחות מ-18 במלון. אחרי יותר מעשור של חופשות עם ילדים, מדובר בחוויה מוזרה מאוד. שתי בריכות יש במלון – רועשת ושקטה. בסטנדרטים שלנו, גם הרועשת הייתה שקטה למדי. ככה זה כשאין ילדים שקופצים למים, כנראה. אפשר להתרגל לרוגע הזה. אבל מי צריך את המים כשהחוף נמצא ממש על סף המסעדה. גם כאן, הנוחות והיוקרה משחקות תפקיד.
בכניסה לבריכה מחכות לכם המגבות שלכם. אין צורך לסחוב משום מקום. רציתם לשתות בירה? לאכול צוהריים מול הים? אל דאגה, יש מלצר שיגיע עד אליכם. בסיור זריחה על החוף גילינו שהדאגה לחוויה עמוקה יותר ממה שחשבנו: אחד מעובדי המלון טרח לנקות אותו, כדי שחלילה לא ייתקלו האורחים בפיסת לכלוך.
במלון יש שתי מסעדות – האחת מסעדת שף שעובדת בערבים ומגישה מנות בשר מסורתיות בסגנון כרתים, והשנייה מגישה גם דגים ושאר ירקות במשך כל היום. בשורה התחתונה: האוכל מצוין, לא פחות. ארוחת הבוקר עשירה ומלאה בכל מה שתרצו (פרט לירקות, באופן מעט מוזר), וארוחת הערב תגרום לכם לשמוח שבחרתם להישאר במלון ולא לצאת ממנו. אישית, חשבנו שאנחנו מאתגרים את המלון עם השילוב של טבעוני ואוכלת בשר מושבעת. במלון לא התרגשו, הכינו עוגיות טבעוניות מראש ודאגו שנדע שיש מנות טבעוניות מגוונות בתפריט. וכן, הן היו טעימות בלי פשרות.
מה יש מסביב?
בסיועה של מריטה, האחראית הנמרצת של "חווית הלקוח", קיבלנו שלל המלצות לפעילויות באי. נתחיל בהמלצה הכמעט מתבקשת – יש מה לראות בחוף הצפוני, ושווה להגיע לשם. במרחק של שעה נסיעה (או יותר, תלוי לאן תרצו להגיע), מחכים חופים קסומים. אל תוותרו על ארוחת צוהריים באיוס ניקולאוס או רחצה באחת משלל המפרצונים הסמוכים אליה. ממול לכפר פלאקה הקטן והציורי תוכלו למצוא את אי המצורעים, הלא הוא האי של סופיה.
אבל הצפון הוא כמעט מובן מאליו. ביקשנו לבדוק גם את אותם כפרים בהרים שהכרנו מהסיפורים. אין חובה לבקר בכולם, אבל מי שרוצה יוכל לבנות מסלול של יום שלם, כולל רחצה באחד החופים. את דרכנו התחלנו בקלאמאפקה (Kalamafka). סיור קצר בסמטאות ההרריות הוביל אותנו אל טיפוס אל מערת תפילה, שממנה ניתן לצפות על כל האזור ההררי והים. זה שווה את המאמץ.
משם המשכנו אל מאלס (Males). גם אם התעלמתם מכל מה שנכתב עד כה, אל תתעלמו מהמלצה הבאה. קצת אחרי מאלס, אפשר למצוא את טברנה אגיה פרסקבי (Tavérna Agía Paraskeví). יכול להיות שיש מקומות טעימים יותר ביוון. עוד לא הגעתי אליהם. יאני, השף שמוביל את המסעדה הזו בחיוך גדול, עבד במסעדת שף באלונדה בחלקה הצפוני של כרתים, עד שהחליט לחזור לשורשים ולאוכל המסורתי של בית אמא.
בהרים הוא פתח מסעדה שלא מאמינה במקררים או בתנורי גז. הכל מבושל בתנור לבנים או בסירים שמונחים על גחלים לוהטות. הכל טרי ומוגש באהבה אמיתית לאירוח ולאוכל. קשה להפריז בנדיבות שמפגינים יאני וצוות העובדים שלו לאורחים. נדיבות אמיתית, לא כזו שנובעת מהתפרסות שמי שיודע שהוא צריך לשרת לקוחות. ישבנו שם במשך יותר משעתיים, בצילו של עץ ענק, שותים ראקי ואוכלים עוד ועוד מנות מסורתיות. הרשינו לעצמנו להתפנק בלי חשבון. אלא שהחשבון הסתכם בפחות מ-40 אירו. מדובר בפנינה שתיירים עדיין לא גילו (המקומיים דווקא יושבים בשולחן קבוע).
מי שנשאר רעב, יכול להמשיך לאוצר סודי נוסף באזור היערות. בקצה של דרך מעט משובשת, אבל לא יותר מדי, נמצא הקפה של סטלה. אישה מבוגרת שמארחת בשמחה מטיילים עם מנות נדיבות. המקום פשוט יותר מאגיה פרסקבי, אבל שווה להגיע אליו, ולו רק בשביל התחושה שמצאתם את כרתים האותנטית.
בדרך אל החוף אפשר לעצור בכפר מיטי (Mithi), ואולי לשבת אפילו עוד כמה דקות בבית הקפה הצבעוני שלו. קשה לפספס אותו מהדרך.
אם לא תרצו לחזור אל החוף הפרטי והנוח שמחכה במלון, תמיד תוכלו לסיים את היום באחד החופים של מירטוס, סלעיים כמו כל החוף הדרומי, ורגועים למדי, לפחות בימים השקטים של פוסט שיא עונת התיירות.
המחיר
נומו אירפטרה הוא מלון יוקרתי, וזה בולט, אבל במפתיע הוא לא אחד היקרים באי. המיקום הבתולי בדרום והפנייה למגזר של המבוגרים בלבד מסתכמים במחיר זול יותר ממלונות חמישה כוכבים שפונים למשפחות.
חבילה דרך חברת WTC שכולל טיסות, שלושה לילות על בסיס חצי פנסיון, רכב שכור תעלה לכם 959 אירו לאדם.
*הכתב היה אורח של חברת WTC