דאג, אירי מזוקן בן 23 מוביל אותנו ברחובות מזרח לונדון באחד הימים הקרים של האביב הבריטי. הוא לובש מכנסיים שגדולים ממנו בכמה מידות ("הקפדתי על תחתונים נקיים!"), כובע צמר שחור, מעיל מהוה והתלהבות שניכרת בכל צעד ומשפט שהוא מוציא מהפה, במבטא אירי כבד כמובן. לפתע, הוא עוצר את השיירה. אני מרימה את הראש ואז היא מביטה בי: ציפור ענקית, מעוקלת ומוזרה למראה פוערת עלי עין מהבית שמולי. היא מכסה את כל קיר הבניין, קווים שחורים בגוף לבן - והיא פראית ויפהפייה. אבל מי שם אותה שם? איך לעזאזל הוא הצליח להגיע לגובה הזה ואיך מציירים דבר כזה בלי שדיירי הבניין ישפכו עליך דלי של מים קפואים? הפתרון לשאלות הללו מצוי בידיו של דאג והוא אינו חלק משום תעלומה, אלא ממה שקורה בסיור שהופך להיות הטרנד התיירותי הכי חם לישראלים בלונדון: “הסיור האלטרנטיבי של לונדון".
אחרי שהפכנו את סניף פראיימרק באוקספורד לשגרירות ישראל הלא רשמית, הצענו לשומר בארמון באקינגהם פיתה עם שוקולד וסיימנו לראות את כל המומיות בבריטיש מיוזיאום, אנחנו כובשים עכשיו יעד לונדוני חדש, הרחק ממרכז העיר המנומס ובאווירה צפופה ומחתרתית. “הסיור האלטרנטיבי" לוקח אתכם עמוק אל תוך מזרח לונדון האורבאנית ומוכיח שכדי לראות אומנות מודרנית לא חייבים ללכת ל"טייט".
"הישראלים הם כרגע במקום החמישי והמכובד ברשימת האנשים שמגיעים לסיורים שלנו”, מספר גארי מינס, האיש שעומד מאחורי "הסיור האלטרנטיבי”. "הרשימה הזו כוללת גם את בריטניה אז זה פשוט מדהים, בהתחשב בעובדה שהאוכלוסייה שלכם היא רק 7 מיליון איש!”. ואכן מדובר בנתון מעורר התפעלות, שמוכיח כי הישראלים אוהבים להיות עם האצבע על הדופק בכל מה שנוגע לתיירות. לונדון איי? זה מה זה פאסה – אנחנו נוהרים לסיור הזה, שעמד לא פחות מ-57 שבועות רצופים בראש הדירוג של ה"טריפ אדבייסור" ונמצא בשנה השלישית לפעילותו. מדובר בסיור שנחוש להראות לכם את היופי שמסתתר במזרח לונדון, השכונה שהיא בדיוק ההפך מריג'נט המפונפן או מקנזינגטון הפושית. תמצאו פה הדבקות נייר, חריטות, ציור בספריי, צביעה, ריסוס שבלונות, צבעים בוהקים, משחקים עם שלטונות העיר, פסלים משונים על עמודים – הכל כדי לספק לעם אומנות בחינם, להעביר מסר ולגרום למחשבה בצורה כיפית ואסתטית.
אמנות בחינם
אבל ההיסטוריה והידע באים לתבל ולהעשיר את המרכז של הסיור הזה: הרחובות שהפכו לכני הציור של תושבי העיר ואמני רחוב מכל העולם. חלק מהמדריכים, אגב, הם אמני רחוב בעצמם וכולם קשורים היטב לסצנה ויודעים לספר בפרוטרוט על כל אומן ואומן, מתי נוצרה כל תמונה, להסביר איך עובדים האומנים על היצירות שלהם, כמה זמן לוקח תהליך היצירה, מאיפה מגיעים האנשים, מה הטכניקות בהן הם משתמשים וגם: איך לגלות מי צייר מה.
אנחנו על המפה
אבל כל אומן רחוב יודע שתמונותיו לא יהיו שם לנצח – במוקדם או במאוחר יגיע הגרפיטי עם סיסמאות פוליטיות או הצהרות אהבה מסוג "איי לאב יו ג'ני", יחד עם ילדים שיחליטו לקשט את היצירה שלהם באיברי מין (סיפור אמיתי) או יצירות אחרות שבגללן תצטרך התמונה שלהם לפנות את מקומה. מעגל החיים המופלא של אומנות הרחוב גורם לכך שגם הסיור האלטרנטיבי מתחדש ומשתנה כל הזמן, כשהוא חושף אותנו לכל הקלאסיקות – לצד המילה האחרונה של הסטריט ארט. המסע הזה אורך בין שעה וחצי לשעתיים ובמהלכו עוברים בשלל נקודות במזרח העיר, ממגרשי חניה לסמטאות, מרחובות ראשיים למגרשים זנוחים – בכולם תמצאו סיפורים אורבאניים, עובדות היסטוריות – ובעיקר: אומנות עוצרת נשימה, כשבכל סיור פוגשים בעבודות של לפחות 40 אומנים שונים: בריטים, בלגים, אמריקנים, צרפתים וגם... ישראלים!
כן, מסתבר שגם אנחנו על המפה בסטריט ארט הלונדוני, כפי שמסביר לנו מינס: “לא פעם מתמזל מזלנו לראות אומנים ישראלים כמו 'Broken Fingaz' ו-'Dede'”, הוא מספר. “הקהל הישראלי מאוד מתעניין בזה והאמת היא שאנחנו מקווים להגיע לישראל יום אחד כי שמענו דברים נפלאים עליה. עכשיו יש לנו גם הרבה חברים שיוכלו להכיר לנו אותה מקרוב”. אם הרמתם גבה בהשתאות, נסביר ש"Broken Fingaz” הוא קולקטיב של אמני רחוב מחיפה, שהשאיר עבודות גם על קירות לונדון וקנה לעצמו שם בעולם. ”Dede”, לעומת זאת, הוא הנציג התל אביבי שלנו בבירה הבריטית.
אגב, אחת הישראליות שהצטרפו לסיור היא מיקי חיימוביץ', שהגיעה אליו בחופשתה האחרונה בלונדון: " שמעתי על הסיור מחברה שהזמינה והציעה לי להצטרף. ידעתי ששורדיץ' הפך לאזור מעניין ואיני אבל לא הכרתי את ההיבט הזה, של אמנות הרחוב", היא מספרת. "אהבתי את העובדה שהמדריך הוא אמן בעצמו ו"חי" את הנושא והרגשתי שהסיור פתח לי את העיניים ואת הראש ואפשר לי בפעם הראשונה להסתכל מזווית אחרת על הרחובות ועל השכונה. ההסברים של המדריך העשירו את החוויה בכך שעסקו בהיבטים החברתיים שמעבר לציורים ולמציאות המורכבת יותר של אמנות רחוב בלונדון."
למי מתאימים הסיורים לדעתך?
"למי שנוסע הרבה וכבר נחשף לכל אתרי התיירות השגרתיים בלונדון. סיורים מעין אלה הם ערך מוסף ושווים בעיני לא פחות מכל מוזיאון", מסכמת חיימוביץ' ולנו לא נותר אלא להסכים - אם פקיד ההגירה כבר אומר לכם "גוד מורנינג", לגורדון רמזי כבר נמאס לראות את הפרצוף שלכם ואתם מכירים את הסיפורים על ההיסטוריה הבריטית יותר טוב מהירמן בטאואר אוף לונדון - זו התחנה הבאה שלכם.
כמה זה עולה לכם? כמה שאתם רוצים
את הקטע הזה מאוד תאהבו, כי זה הסיור היחיד בלונדון בו תשלמו כמה שתרצו. מה זאת אומרת? בדיוק מה ששמעתם: כל אחד משלם כמה שהוא מרגיש לנכון בסוף הסיור. כך, בסיור בו נכחתי, הוריד דאג המדריך את הכובע שלו והזמין את מי שיכול לשלם כפי יכולתו. הצעד הזה לא נובע רק מנחמדות, אלא בעיקר מאידיאולוגיה שמאמינה בידע לכולם ובכך שלכולם וכולן – עניים או עשירים, צריכה להיות גישה למידע, להיסטוריה, להבנה של תהליכים חברתיים – וגם לאומנות.
כפי שהבנתם, לא מדובר בעוד מכונה משומנת של מזומנים, אלא ביוזמה שנמצאת בשנתה השלישית. האיש שייסד את הסיור הוא גארי מינס, אומן צעיר שהחליט לאמץ גישה מהפכנית לסיורים הלונדוניים ובחר בפינצטה עוד 4 מדריכים (בן, דאג, ג'וש וקר) לפרויקט הזה. יחד איתם ועם ג'ודי, שמתמחה בסדנאות יצירה של אומנות רחוב – הם מתפעלים את הסיורים באופן שוטף, כשהמשכורת מממנת את המשך היצירה שלהם.
אז מתי אפשר להגיע? חורף, קיץ, סתיו או אביב - הסיורים יוצאים תמיד ממזרח העיר, מאזור ספיטאלפילדס מרקט, בימי שלישי, רביעי וחמישי ב-12 בצהרים ו-19:00 בערב, בשישי ב-12:00 בצהרים ובשבת ב-12:00 וב-15:00. ההזמנה פשוטה ומהירה דרך העמוד האינטרנטי. המארגנים מציעים לכם להביא מצלמה, נעליים נוחות, מטריה ומזומן – לכל השאר הם כבר ידאגו.
>> רומנטיקה במיטבה: 6 מלונות בוטיק שכדאי לכם להכיר