לא פשוט למצוא מידע ברשת על אייר סיני (Air Sinai), חברת תעופה מצרית המפעילה עשרות שנים את קו הטיסה בין קהיר לתל אביב. כפי שמצוין בערך בויקיפדיה (שאורכו מעט יותר ממאה מילים), את אייר סיני הקימה ב-1982 חברת התעופה הלאומית של מצרים, איג'יפטאייר (EgyptAir), שהעדיפה לשמור על המוניטין שלה נקי מקשר למדינת ישראל. עוד ניתן ללמוד מויקיפדיה שצי החברה כולל 2 מטוסים, אמבראר 170 בעל 80 מושבים, ויעד אחד בלבד.

הערך שתורגם לשפות אחרות לא מכיל מידע רב יותר אודות החברה שהוקמה שלוש שנים לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים. חברת התעופה הקטנה השתמשה במטוסים, טייסים ודיילים של חברת האם שפעלו תחת ליסינג תפעולי מלא ("חכירה רטובה") והקשר בין השתיים נותר על הנייר וליודעי דבר.

אם ניסיתם אי פעם להזמין טיסה ישירה מבן גוריון לקהיר, שום דבר בסיפור הבא לא יגרום לכן להרים גבה, אבל אם לעומת זאת מעולם לא שמעתן על חברת הרפאים הזו כדאי לכם להמשיך לקרוא.

חברת רפאים (צילום: Guido Allieri, ויקיפדיה)
בואינג 737 של אייר סיני בשנות ה-80. המטוס כבר יצא משימוש|צילום: Guido Allieri, ויקיפדיה

התחושה המוזרה שליוותה את טיסתו לישראל של מייקל פיילי (Michael Paley) לפני 13 שנים לא עוזבת אותו גם היום: השנה היא 2007 ופיילי עומד בשדה התעופה של קהיר ומחפש חיווי לשער הטיסה לתל אביב. ״לא הייתי לחוץ לפני זה, אבל כשהגעתי לשדה התחלתי להילחץ כי לא מצאתי את השער״, הוא מספר לשירה טלושקין (Shira Telushkin) ב-Atlas Obscura. מספר השער לא הוצג על המסך, ולאחר היוועצות במודיעין הוא מצא אותו אך שום סימן ליעד הטיסה לא נראה בסביבה. בסופו של דבר הועלו כלל הנוסעים לאוטובוס שנסע לפינה רחוקה במסלול, בו המתין מטוס לבן קטן ועירום מלוגו של חברת תעופה. ״התחושה שאתה מקבל היא שאתה הולך למקום לא חוקי״.

אייר סיני אפופה במסתורין. אבל מדוע?

כדי להשיב על השאלה פנתה טלושקין בין היתר לשגריר ארה"ב בישראל לשעבר דניאל קורצר, שפיקח על מילוי תנאי הסכם השלום בין המדינות. לדבריו, בעוד הקמת הקו הישיר הייתה חובה, פרסום פומבי של הצעד באווירת הסילוק מהליגה הערבית לאחר החתימה על הסכם השלום הוא בגדר ״שפיכת חומץ על המצב״.

לכן, כל מי שרצה להזמין טיסה, לפחות עד לפני הקורונה, לא יכל לעשות זאת בקלות. גם אם חיפוש אקטיבי גילה את קיומה של החברה היחידה שמפעילה את הקו הישיר, ההזמנות התאפשרו רק דרך סוכן נסיעות או בפנייה ישירה לחברת התעופה, אך מספר טלפון או אתר רשמי לפניה פשוט לא היו קיימים.

במשך השנים לקחה החברה תשלום במזומן בלבד, כש״נוסעים פוטנציאליים היו מגיעים למשרד בתל-אביב עם מעטפות של מזומנים ויוצאים, עד 2010 לפחות, עם כרטיס טיסה צהוב מהאסכולה הישנה שנראה כמו אביזר משנות החמישים״. הכתבה המלאה של טלושקין טומנת בחובה הרפתקאות נוספות שחוו נוסעים לאורך השנים בהם עולי רגל נוצרים, ישראלים בעילום שם ואחרים שמרגישים בנוח לדבר עברית.

בפברואר השנה עלה לאוויר אתר שמאפשר הזמנת כרטיסים מקוונת, מסוג הדברים שגם חברות רפאים זקוקות לו כדי להישאר רלוונטיות ב-2020, אך למרות זאת רב הנסתר על הגלוי.