לונדון – תמונות מביכות עם משמר מלוכה

לא, התופעה הזאת לא עברה מהעולם. למה? כי האנשים שחשבו שזה רעיון טוב מלכתחילה הם בדיוק האנשים שלא ממש מתעדכנים בנורמות המתחלפות. אולי לא כל האנגלים יודו בכך, אבל הם קצת רגישים כשזה נוגע לאצולה שלהם ואפשר להבין אותם. אתם יכולים לחשוב שכל החליפות האדומות, הכובעים המוגזמים והרובים העתיקים הם הצגה שעבר זמנה, אבל רק לילד קטן מהממלכה מותר לצעוק שהמלך הוא עירום. אז עד שתקבלו את האזרחות הבריטית שלכם, תצטרכו לתת לשומרים לעשות את ה"עבודה" שלהם.

מה עוד לא לעשות בלונדון?

  • לא לצחוק על האוכל שלהם.
  • לא להידרס – פשוט תביטו לצד הלא נכון כשאתם חוצים את הכביש.
  • לא לעמוד בצד שמאל של המדרגות הנעות (כן, זה הפוך מהכביש). 

ברלין – תמונות באנדרטת השואה

האם באמת צריך להסביר שתמונות תיירים עליזות במקום המנציח את המאורע האפל ביותר בהיסטוריה האנושית, הן חצייה של קו אדום? כן, צריך. כזכור, פרויקט השיימינג המופתי Yolocaust עשה בדיוק את זה, בעזרת תמונות מאנדרטת השואה בברלין, בהן המצולמים נשארו והרקע הוחלף בצילומים קשים מהמחנות. אם אתם לא רוצה להיות מבויישים ברבים, ובכלל, אם יש לכם חוש כלשהו של מה סביר או לא סביר לעשות באתרי הנצחה, תימנעו מזה.

מה עוד לא לעשות בברלין?

  • לא לחקות את המבטא שלהם. הם אולי לא מבינים את מה שאומרים, אבל מבינים שצוחקים עליהם.
  • לא להרגיש יותר מדי בנוח ברחובות – הם עצמם לא מרגישים בנוח, אז אתם?

אמסטרדם – לעשן ברחוב

נכון, זה אולי קצת נאיבי מצד ההולנדים לחשוב שאנשים באים בשביל התרבות וההיסטוריה ועל הדרך מעשנים איזה ג'וינט, אבל זה לא אומר שצריך לעשן מהמקפצה. אם קפצתם לאמסטרדם במטרה להיכנס למעגל של עישון ואכילה, אתם בחברה טובה, אבל אל תשכחו שזאת עדיין עיר שחיים בה אנשים ומתקיימת בה שגרה. אם בחרתם לעשן מחוץ למקומות המיועדים לכך, צפו למבטים עוינים מצד המקומיים ולנזיפה חמורה מצד שוטרים. למען הסר ספק, כנראה שלצרות אמתיות לא תיכנסו ועדיין, פשוט אל תעשו את זה.

A post shared by Jaq (rebel) Lion (@jaqlion) on

מה עוד לא לעשות באמסטרדם?

  • לא להגיע לחלונות האדומים ולהטריד את מי שמאחוריהם.
  • לא להפריע להרמוניה של שבילי האופניים.
  • לא לעלות על הטראם בלי לשלם.

ברצלונה – להתאכסן ב-Airbnb 

כחלק מהטרנד האנטי-תיירי ששוטף את אירופה, ואם תרצו כחלק מהמגמה הכללית פחות לחבב זרים, לקטלונים נשבר. הייתם מצפים מאחת הערים הכי מבוקשות בעולם שתדע לקבל מחמאה, אבל למעשה, השטף האינסופי של התיירים, שהתגבר בעשור האחרון בזכות טיסות הלואו-קוסט משפיע עמוקות על התושבים. במקביל להוזלה המשמעותית בעלויות הטיסה, הפופולריות של Airbnb הביאה לכך שאנשי עסקים קונים בניינים שלמים למטרות השכרה ודוחקים את המקומיים אל מחוץ למרכז העיר. אחרי כמה אירועים בהם תושבים ממש תקפו תיירים כי נמאס להם, העיר מתכננת מס חדש שיפחית את העומס, הגבלות על השכרת חדרים וקנסות ל-Airbnb. בקיצור, עדיף להתחשב ולקחת מלון.

מה עוד לא לעשות בברצלונה?

  • המתח הספרדי-קטלוני גבוה מתמיד, אולי לא כדאי שתתערבו.

פריז – לזלזל באנגלית של המקומיים

למרות התרומה הקולינרית, התרבותית והפילוסופית של הצרפתים לתרבות המערב, הצל האנגלו-סכסי ריחף מעליהם תמיד ודאג לטפח פינה קטנה של רגשי נחיתות. האנגלית, שרבים העדיפו פשוט להתעלם ממנה, אף פעם לא הייתה הנקודה הכי חזקה שלהם, גם בתקשורת עם תיירים. הבעיה מתחילה, למרבה האירוניה, כשמבקרים מפנימים את הרעיון קצת יותר מדי ומתחילים לדבר על הצרפתים מאחורי גבם באנגלית. הפריזאים, בדרך כלל, מבינים טוב מאוד מה נאמר, גם אם לא יודו בכך וגם אם יבחרו לא להגיד מילה באנגלית, אז היזהרו בלשונכם.

A post shared by Jess Reid (@jeskareid) on

מה עוד לא לעשות בפריז?

  • לא לשים מנעולים על גשרים שיסמלו את אהבתכם הנצחית.
  • לא להפריע למלצרים. ולא לגעת בשולחנות של המסעדה. רוצים משהו? תבקשו.

פראג – פאב קרול

איך אפשר להסביר את המשיכה המטורפת שיש לסבב פאבים בעיר זרה? אי אפשר, ובכל זאת השילוב הבלתי מתעכל בעליל של טיול מאורגן וערב שתייה בחברת תיירים אחרים הוא להיט (או לפחות תעשייונת) בהרבה ערים גדולות. תושבי פראג המסכנים, לא רק שהבירה אצלם זולה באופן שערורייתי, הרחובות צרים וצפופים, וכך ערב אחר ערב הם נאלצים לשמוע צווחות של תיירים שיכורים ולהיתקל בזרים שלא עומדים בכמויות האלכוהול. חוסו על המקומיים, חוסו על כבודכם העצמי, צאו לשתות עצמאית ואולי תכירו מישהו מעניין.

מה עוד לא לעשות בפראג?

  • העיר הזולה הפכה ליעד די מבוקש של טיולי חבר'ה ומסיבות רווקים. אמנם לכם כיף, אבל אל תהרסו לתושבים את שגרת החיים השלווה.
  • לא להתווכח עם פקחים. תוקף כרטיסי הרכבת שלכם פקע לפני שנייה? זה אבוד. שלמו את הקנס.
  • לא לחסום את הגשרים עם קבוצה או כדי לצלם תמונה.

ונציה -  להיות בוונציה

טוב, זאת לא ממש הנחייה איך להתנהג בעיר, אלא יותר אזהרה לא להגיע אליה או לכל הפחות, להגיע אליה בשקט. בשנים האחרונות לוונציאנים הגיעו מים עד נפש והם יצאו למחות נגד ספינות התיירים, שעוגנות בנמל ומציפות את העיר בהמון שמשבש את שגרת החיים. בעונת השיא עשויים לרדת בחופי ונציה כ-40,000 אנשים בכל יום – וכשהאוכלוסייה המקומית מתמעטת בשל יוקר המחייה – העומס הופך לקשה מנשוא. אם תכננתם להגיע לעיר הקסומה, אולי עדיף שתעשו זאת בטיסה או ברכב.

מה עוד לא לעשות בוונציה?

  • לא לשחות בתעלות.

נורבגיה – להתקרב לקרחונים

3 השעות ו-15 הדקות של הטיטאניק כנראה לא הספיקו כדי להעביר נקודה פשוטה – קרחונים זה מסוכן ואפשר למות מזה. רק לפני כשלוש שנים זוג גרמנים סקרנים איבדו את חייהם כשהתעלמו מהאזהרות ומהמחסומים ועשו צעד אחד קרוב מדי להתרסקות מאות קילוגרמים של קרח. אם יש לכם המזל להגיע למדינה הצפונית ולחזות בפלא הטבע הזה, תזכרו את הספוילרים הבאים ברגעים של ספק – הקרח קר, לא צריך לגעת בו והקרחון יותר גדול, קרוב וכבד ממה שנראה לכם.

מה עוד לא לעשות בנורבגיה?

  • בנורבגיה צריך לצאת לטייל. זה לא אומר שמותר לכם לישון איפה שבא לכם בחוץ, או לעצור עם הרכב ליד כל פיסת דשא שאתם רואים. 
  • להתלונן שהכל יקר. אתם בחרתם לבוא, ולהם זה לא יקר.

ניו יורק - לעצור באמצע הרחוב

העיר זזה חברים, והיא לא תעמוד מלכת רק כי אתם חייבים לצלם עכשיו את העשן שיוצא מהחור בכביש. אין אדם שלא הגיע לתפוח הגדול ולא בילה לפחות חצי יום כשהוא הולך והעיניים שלו נשואות לגורדי השחקים, אבל את המקומיים, שהראש שלהם בדרך כלל שקוע עמוק בנייד, בעיתון או בהליכה תזזיתית לעבודה, זה ממש לא מעניין. אם אתם לבד אין בעיה לעצור בצד המדרכה, לצלם ולבהות כמה שבא לכם. אבל אם אתם הולכים בחבורה גדולה ותוקעים את המעבר, אפילו לרגע, תהיו מוכנים להרבה גלגולי עיניים.

מה עוד לא לעשות בניו יורק?

  • אל תקנו משהו, תשתמשו בו בלי סוף ואז תחזירו אותו, רק כי אפשר.
  • להעביר כרטיס בכניסה לסאבוויי זה לא מדע טילים, אין סיבה שזה ייקח לכם דקה שלמה.
  • לא להתלונן על זה שהם גסי רוח. רציתם את החוויה המלאה, לא?

ריו דה ז'ינרו – סיורי פאבלות

לרוב מדובר בסיורים של כחצי יום בסמטאות הצפופות והמטונפות בהרים הסובבים ריו דה ז'ניירו – אותם אזורים שאפילו המשטרה חוששת להיכנס אליהם מפאת העוינות של הכנופיות המקומיות. למבקרים אין ממש מה לחשוש והם זוכים ל"פרוטקשן" מצד החמושים המקומיים (ילד בן 12 עם קלצ'ניקוב), אך התושבים עצמם, גם הם מעין בני ערובה של תרבות הפשע, לא מתלהבים מהזרים שמציצים ברחמים על הפחונים המתפרקים שלהם, בעוד שהם לא רואים ריאל שחוק מהרווחים. תיירות עוני, באופן כללי, היא קונספט שאפשר ורצוי לתהות על מוסריותו, במיוחד בערים שהפער החברתי בהן זועק לשמיים. וכמובן, אם ביטחונכם האישי חשוב לכם, לא רע להתרחק ממעוזים של סחר בסמים.

A post shared by TAYA (@aethy) on

מה עוד לא לעשות בריו דה ז'ינרו?

  • אוהבים כדורגל? זה לא אומר שאתם יכולים לפרוץ לכל משחק רחוב שתראו במהלך הטיול שלכם.
  • נכון, יש אווירה של חוף, אבל 2 ק"מ ממנו רצוי ללבוש חולצה.

פרו – לרוץ עירומים במאצ'ו פיצ'ו

אפילו בני האינקה לבשו משהו. לראייה הסדרה אלף ואחת אמריקות, שבפירוש לא הייתה בה סצנה אחת של עירום. אפשר אולי להבין את הרציונל – אחד מפלאי עולם, משהו מיסטי באוויר, עלי הקוקה משכרים והחמצן קצת דליל – לכאורה, באמת מדובר בתנאים אידיאליים לתיירות עירום. עם זאת, חוסו על הפרואנים, במיוחד אלה שהמאצ'ו פיצ'ו הוא כל עולמם ופרנסתם ותישארו עם הבגדים. בשלוש השנים האחרונות עצרו הרשויות כמה וכמה הרפתקנים, שכדאי מאוד ללמוד מהם לקח. תאמינו לנו, אתם לא רוצים להגיע עירומים למעצר.


מה עוד לא לעשות בפרו?

  • המקומיים לא עשו שירות של שלוש שנים ב"קרבי זה הכי אחי", אז אל תכפו עליהם את הפורקן שלכם של אחרי הצבא. אפשר לנהוג בקצת יותר איפוק במהלך הטיול הגדול.
  • לא לזלזל במדריכי הטיולים המקומיים – אתם צריכים אותם.
  • לא לקלל מקומיים בעברית, רבים מהם יודעים טוב מאוד מה אתם אומרים.

>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש

יפן - לרדוף אחרי גיישות

התרבות היפנית היא באמת שונה ממה שאנחנו מכירים (וזה כמובן סוד הקסם) ואחד מהדברים הכי מיוחדים בה אלה הגיישות. הלבוש המוזר, האיפור הכבד וההליכה המוקפדת גורמים ללא מעט אנשים לרדוף אחריהן, ככה סתם באמצע הרחוב, במטרה לצלם תמונה (קצת כמו שרודפים אחרי סנאי בניו יורק). קחו בחשבון שזו באמת העבודה שלהן, אלה באמת החיים שלהן וכנראה שלא מתאים להן שמישהו עם מצלמה יטריד אותן. 

A post shared by Rachael (@tabi_no_kitsune) on

מה עוד לא לעשות ביפן?

  • אל תדברו בסלולרי ברכבת התחתית.
  • אל תבציעו על אנשים ברחוב.