במרחק של 12 שעות נסיעה באוטובוס מקהיר (8 שעות מאלכסנדריה), בנוף מדברי מטריף חושים, המזכיר במשהו את יציאת מצרים, נחשף במלוא יופיו והדרו אחד מאתרי הטבע היפים והקסומים בעולם – סיווה (Siwa). אם לישראל יש את ים המלח, אז סיווה היא התשובה המצרית, עם דיונות בתוליות מסביב, כשלפתע צצות להן בריכות גופרית בצבע טורקיז, עם נביעות מים שחלקן מלוחות וחלקן מתוקות.
במובן מסוים, סיווה מרגישה כמו סוף העולם, וזהו מסע מעט מפרך להגיע אליה, אבל כזה ששווה את זה. מדובר בחוויה שונה לחלוטין מקהיר או לוקסור, ואולי אין פירמידות או מקדשים מפוארים, אבל יש הרבה יופי טבעי לחקור יחד עם כמה אתרים עתיקים.
עולם עתיק ויופי נצחי
למרות שהמקום נראה בתולי, כזה שמעט מאוד אנשים הגיעו אליו, לסיווה יש היסטוריה ארוכה. לא מזמן מצאו כאן ארכיאולוגים טביעת רגל בת 3 מיליון שנים, ולאורך ההיסטוריה זה היה מקום עצירה למטיילים ונוודים שחיפשו מים ומזון. ישנן עדויות לכך שאנשים חיו באזור כבר במאה ה-29 לפני הספירה. לדוגמה, האורקל העתיק של מקדש אמון המפורסם הוא בן כ-3,000 שנה ומשך אליו מבקרים כמו אלכסנדר הגדול והמלך הפרסי כנבוזי השני.
אנשי סיווה הם צאצאים של נוודים מדבריים מצפון אפריקה, ועדיין יש להם תרבות ייחודית משלהם, כולל שפתם. שפת סיווי קשורה בקשר הדוק לשפות הברבריות המרוקאיות. כשהמקומיים התיישבו בנווה המדבר הם פיתחו אומנות משלהם וסגנון בנייה מסורתי באמצעות אבנים מהאזור עשויות מחימר ומלח.
למרות בידודה, לתרבות המצרית כמו גם לתרבות הרומית הייתה השפעתה גם בנווה המדבר של סיווה. החורבות העתיקות מספרות סיפור על נקודת סחר משגשגת רב-תרבותית, שבה מצאו הסוחרים הפוגה מהמדבר הקשה ופוליטיקאים מצאו לגיטימציה ונבואות מהאורקל המפורסם.
ההיסטוריה המסקרנת הזו בשילוב עם היופי הטבעי שלה, הופכים את סיווה למקום נהדר. תיירים יכולים לחקור קברים עתיקים עם ציורים יפים של אלים מצריים בבוקר, לצוף בבריכת מלח אחר הצהריים ולאחר מכן ליהנות ממיץ טרי תוך צפייה בשקיעה מול אגם סיווה.
הישראלים מתאהבים: "הגענו והאמת היא שלא רצינו לעזוב בכלל"
סיווה הממוקמת 50 ק"מ בלבד מהגבול של מצרים עם לוב, הפכה להיות אטרקציה עבור תיירים ישראלים שגילו את המקום משיטוט ברשתות החברתיות ומפה לאוזן. "לטעמי זה אחד המקומות הנדירים והיפים בעולם", מספרת עלמה דיין, מדריכת טיולי קבוצות במצרים, "מעט מכירים את המקום הזה, וכשמגיעים אליו מבינים שזה היה שווה את הנסיעה הארוכה. אי אפשר שלא להתפעל מהמקום הייחודי הזה. רק כשמגיעים לפה מבינים איזה מקום מדהים זה. מזכיר במשהו את ים המלח שלנו אבל הוא שונה לגמרי. אי אפשר לתאר את המקום במילים מבלי להיות בו. זה הפך להיות להיט של התיירים הישראליים ותבין הכול מפה לאוזן".
בשבועות אחרונים מאות תיירים ישראלים המחזיקים באזרחות כפולה (בעלי דרכון ישראלי בלבד יכולים להגיש בקשה לוויזת כניסה למצרים בשגרירות המצרית ולהמתין כמה שבועות לתשובה) הספיקו לבקר בפלא הזה שנקרא סיווה, וחזרו לארץ פעורי פה כדי לספר על החוויות שעברו במקום הזה.
האחים סער ועדי נזרי ביקרו באחרונה בסיווה וחזרו נפעמים. הם אפילו הכינו מדריך למטיילים הישראליים שיקל עליהם את ההגעה לאתר וההנאה ממנו. "כשהגענו לסיווה הבנו על מה כל הטירוף, למה אנשים מתאהבים במקום הזה. מדובר בנווה מדבר מבודד עם המון נקודות של נביעות מים, אזור שקט, כפרי, בלי כלי רכב. תיירים כמעט ולא מכירים את המקום וזה היה יתרון גדול עבורנו" משחזר נזרי. "היה לנו הרבה זמן להיות עם עצמנו וליהנות מכל רגע במקום. יש גם מעיינות מתוקים ומלוחים שיוצרים אגמי מלח בשלל צבעי טורקיז ותכלת. המקום ידוע בתעשיית התמרים וייצור המלח. הגענו והאמת היא שלא רצינו לעזוב בכלל".
האחים נזרי הושפעו מהתמונות שפורסמו ברשתות החברתיות והחליטו שהם רוצים לטייל ולנפוש בסיווה, בייחוד עם המחירים הזולים. נסיעה באוטובוס מקהיר או אלכסנדריה לסיווה עולה לכל היותר בסביבות 25 שקל (כ-160 לירות מצריות). ישנם ישראלים ששוכרים נהג עם מיני וואן, עובדה שמקפיצה את מחיר הנסיעה בעוד כמה עשרות שקלים לאדם.
מחירי הלינה בסיווה נעים בין 50 ל-60 שקל ללילה לזוג, ועד 150 שקל לזוג לחדרים גדולים ומפוארים יותר. במקום ישנם בתי הארחה קטנים ומלונות בוטיק. גם המחירים במסעדות נמוכים, עם מסעדות דגים ובשרים שבהם מחיר לארוחה נע סביב 25 עד 50 שקל לאדם. "במסעדות ובמקום ההארחה קיבלנו יחס מדהים. הרגשנו על גג העולם", מוסיף נזרי.
השימוש בבריכות הגופרית והמלח בחינם, כשהנסיעה במונית לבריכות עולה כמה עשרות שקלים בודדים. "זה שילוב של ים המלח ועין גדי, ממש ככה", מתפעל נזרי, "זה מקום שונה מכל המקומות שהכרנו בטיול במצרים. גם המקום היחיד שמותר להיות בו הומוסקסואל במצרים. הנהג ששכרנו לקח אותנו לים המלח המצרי, לבריכת קליאופטרה ולאי פאטנס לשקיעה".
גם ליאור שביקרה בסיווה עם בן הזוג שלה, גילתה את נווה המדבר דרך הרשתות החברתיות. "זה המקום האחרון שהייתי חושבת שקיים במצרים. אם לא הייתי מגיעה לסיווה ורואה במו עיניי על מה מדברים ברשתות החברתיות, לא הייתי מאמינה שזה אמיתי", מספרת ליאור. "זה גן עדן באמצע המדבר. ים המלח אבל בתולי, לא מתויר וזה כיף לא נורמלי. דיונות בתוליות ונדירות, טיולי ג'יפים זולים מאוד, וכל יום אפשר לבלות באתר אחר באזור".
בסיווה ישנו מעיין חם-קר, שהנסיעה אליו בג'יפ יחד עם סיור במקדש אלכסנדר, עולה בסביבות 300 לירות לאדם (כ-50 שקל). אפשר לקפוץ גם לביקור בנווה המדבר הסמוך: בחרייה, עם גישה ל"מדבר הלבן", אבל אך רק במידה והצבא המצרי מאפשר את הכניסה למקום, שנחשב רובו שטח ביטחוני שמור.
חלק מהישראלים שוכרים נהג לטיול ג'יפים בדיונות הגובלות בלוב. "כשמגיעים לסיווה מתאהבים מיד", מציינת דיין. "זו הסיבה שתיירים ישראלים לא מוכנים לוותר על המקום הזה גם במחיר של נסיעה ארוכה מקהיר או אלכסנדריה".
מה אפשר לעשות בסיווה?
שרידי מבצר שאלי (Shali) מהמאה ה-13 עומדים במרכז סיווה. זהו מתחם גדול של בתים שבו גרו בעבר מאות אנשים, כאשר בפאתי המבצר ישנם אנשים שעדיין עושים זאת. המבצר נבנה מבוץ ומלבני המלח המקומיות שנקראו קרשף. לבנים אלה עדיין משמשות לבניית הבתים בסיווה עד היום, ומוסיפים להן בוץ כדי לשמור על הבתים קרירים בקיץ וחמים בחורף. המבצר מתפורר אט אט, אבל עדיין אפשר לטפס לפסגה לתצפית מדהימה על סיווה.
גבל אל מאוטה (Gebel al Mawta) או בתרגום הר המוות, הוא המקום שבו בנו האנשים העשירים של המקום את קבריהם. רובם מהתקופה התלמית והרומית לפני כ-2500 שנה. זה מסביר את הציורים בקברו של סי אמון, קבר השייך כנראה לסוחר יווני, אבל יש בו ציורים יפים של אלים ואלות מצריים. ישנם עוד שלושה קברים מעניינים: קברו של מסו איזיס, עם תמונות יפות של איזיס ואוזיריס ו-21 קוברות ששומרות על הכניסה. בקבר ניפרפתות יש ציורים פשוטים עם דיו אדום המציגים את חיי היומיום וביניהם גברים המטפלים בפרות. הקבר האחרון קטן אך יש בו ציור של סובק, אל התנין, שזו עובדה מעניינת מכיוון שאין תנינים בסיווה, והנילוס נמצא במרחק של 450 ק"מ.
המבנה העתיק ביותר בנווה המדבר סיווה הם שרידי מקדש האורקל. אחרי 3,000 שנה, החורבות של המבנה משאירות הרבה לדמיון. אם מסתכלים היטב במקדש הראשי, עדיין אפשר להבחין בתבליטים של הירוגליפים פה ושם. המקדש נבנה על ראש גבעה קטנה ומציע נופים יפים על נווה המדבר. מקדש זה היה בעבר אתר עלייה לרגל, ואפילו אלכסנדר הגדול הלך לבקר במקדש כדי לתבוע את הלגיטימיות שלו כשליט מצרים ובנו של האל אמון. מאות שנים לפניו, ניסה צבאו של המלך הפרסי כנבוזי השני לעשות את אותו הדבר, אך האורקל (נביא במיתולוגיה) כבר הזהיר מראש שמשימה זו תיכשל. בדרכו לסיווה, נעלם הצבא כולו במדבר ולא נראה שוב.
לא רחוק ממקדש האורקל נמצא המקדש העתיק של אום אובאיד (Umm Ubayd). הדבר היחיד שנשאר ממנו הוא חלק מקיר בודד, אך יש בו תבליטים יפים של אלים ואלות ולוחמים מצריים, וכך גם על האבנים הפזורות סביב החומה, לחלקם יש תבליטים של הירוגליפים.
ישנם מספר מעיינות חמים מסביב לנווה המדבר של סיווה, ביניהם המעיין החם אלמזה (Almaza). יש עלות סמלית בכניסה המאפשרת לטבול במים החמים. המעיין מציע מעט פרטיות, כך שנשים יוכלו לשחות כאן בבגד הים או הביקיני שלהן ללא בעיה, בניגוד לכמה מהבריכות הציבוריות יותר. המקום פופולרי מאוד בערב ונשאר פתוח עד 22:00 בערך.
המעיין הפופולרי ביותר בסיווה הוא מעיין קליאופטרה. מעיין נחמד עם מספר בתי קפה המגישים תה ומיצים טריים. מדובר במקום שהוא גם פופולרי בקרב המקומיים, אם כי בעיקר גברים הם אלה ששוחים. המקומיים רגילים לראות תיירים, ולכן ניתן להבחין בנשים מערביות שוחות בביקיני.
דרומית למעיין קליאופטרה נמצא הפרבר דקרור (Dakrour) למרגלות ההר דקאור. אפשר לטפס על ההר לתצפיות יפות על נווה המדבר והחולות מסביב. בהר דקרור אפשר גם לעשות אמבטיות חול, בעלות סגולות מרפא לפי המקומיים.
מעיין פאטנאס (Fatnas) אולי נמצא קצת מחוץ לסיווה, אבל מדובר באחד המעיינות היפים ביותר בנווה המדבר. מהמעיין ניתן לראות את אגם סיווה, ולאחר טבילה אפשר ללכת לאחד מבתי הקפה שעל גדת האגם וליהנות מאחת השקיעות היפות ביותר בסיווה. אפשר גם לשכור סירות רוכלים ישנות ולשוט באגם.
ממש מחוץ לעיר נמצא אגם המלח של סיווה, מערך של בריכות כרייה ששימשו לקצירת המלח. האגם עצמו יפהפה עם צבע ורדרד ותצורות מלח מוזרות. זהו אזור תעשייתי יותר, אך עדיין הצבעים הכחולים העמוקים של הבריכות הם מעולם אחר. מותר לשחות בבריכות, אבל כמו בים המלח, בגלל המליחות הגבוהה אתם תצופו.
ביר וואחד (Bir Wahed) הוא אחד היעדים הפופולריים ביותר לסיור מדברי. כדי להגיע כל כך רחוק לתוך המדבר נדרש אישור מיוחד. ביר וואחד מורכב מאגם קר וממעיין מים חמים, וזהו בהחלט אזור יפהפה וטבילה באגם הקר מרעננת מאוד אחרי יום חם בסיווה. עם זאת, אתם לא תהיו לבד, מכיוון שרוב הסיורים עוצרים כאן בערך באותה שעה ממש לפני השקיעה, וכך גם ההיתרים עולים יותר בשעה זו.
ביקור בסיווה אינו שלם ללא ספארי מדברי. ישנם שני סוגים של ספארי מדבר, אלה שמגיעים עד ביר וואחד ודורשים אישור וליווי משטרתי, וכאלה שנוסעים לדיונות החול ליד סיווה. האחרונים כמובן זולים יותר שכן תחסכו את עלות ההיתר. דיונות החול הקרובות לסיווה הן מרהיבות, אבל ככל שמתקדמים אל המדבר מתקבל מגוון גדול יותר של נופים.
נסו את האוכל של סיווה
בהיותה כל כך מבודדת משאר מצרים, אין זה מפתיע שסיווה שמרה על תרבות משלה, כולל מסורות קולינריות משלה. קודם כל, סיווה מייצרת את התמרים והזיתים הטובים ביותר במצרים, ועם השקיה מבריכות המים המינרליים שמאפשרת גם לגדל צמחי מרפא רבים כמו נענע וחומעה.
במסעדות כדאי לנסות את הזיתים או התמרים כמתאבן. הם משמשים גם במאכלים מקומיים רבים כמו אלחוג'י (ביצים, שמן זית ותמרים) או טאגילה (קמח, תמרים, שמן זית). סיוואנים לא אוכלים בשר לעתים קרובות, אבל כשהם עושים זאת באירועים חגיגיים זה יכול להיות כבש, עז או אפילו גמל. סיווה תיירותית מספיק כדי שבשר גמלים יוגש בתפריט בחלק מהמסעדות. פסטה פופולרית מאוד גם בסיווה. פסטה גארייה היא כמו גרסה מצרית של ספגטי בולונז, וההבדל הוא השימוש בתבלינים שונים כמו כמון ונתחי בשר טלה.
איך אפשר להגיע לנווה המדבר של סיווה
ההגעה לסיווה מקהיר היא בנסיעה ארוכה של 12 שעות, אבל היא די פשוטה למי שבוחר את לנסוע באוטובוס הלילה הישיר של חברת האוטובוסים West & Middle Delta Bus. ישנם אוטובוסי לילה מדי יום לקהיר וממנה לסיווה, והם יוצאים ב-22:00 מתחנת האוטובוסים המרכזית של קהיר. אם אתם מעדיפים לא לנסוע במהלך הלילה, יש גם אוטובוס יום ויש כמה דרכים לפרק את הנסיעה. כל האוטובוסים עוברים דרך העיר מרסא מטרוח, ואוטובוסי West & Mid Delta נוסעים גם דרך אלכסנדריה.
ישנם אוטובוסי לילה מדי יום בשעה 20:00 מ-West & Mid Delta מתחנת האוטובוסים של Siwa לקהיר. אם תרצו להימנע מאוטובוס הלילה תוכלו לנסוע גם במהלך היום.