המוזיאון הלאומי לאספרגוס ופטריות, הולנד
נכון, זה בהולנד, אבל כפי שרמזה השתלשלות האספרגוס לעניין, לא מדובר בסוג כזה של פטריות.
מתברר, שבמחוז לימבורג ההולנדי גאים במיוחד בגידולים שלהם, גם כשאין בהם הזיות: במוזיאון הלאומי המוקדש לנושא תגלו את כל הדרכים, עתיקות כמודרניות, לביית את האספרגוס והפטריות (שהם במקור, כנראה, צמחים מופרעים לאללה). כולל היבטים היסטוריים, ביולוגיים, כלכליים וקולינריים. יש גם תערוכות מתחלפות, קטעי וידאו, ותשובות לשאלות חשובות כמו איך מגדלים קומפוסט, ואיך שורדות פטריות במערה. נגיש לנכים.
מעורר תיאבון: אם סלט עושה לכם את זה.
לקחת הביתה: משהו מהקופישופ הסמוך.
ללטף פטרייה: The Locht - Dutch National Asparagus and Mushroom Museum
Koppertweg 5, Horst-Melderslo
אתר המוזיאון הלאומי לאספרגוס ופטריות
מוזיאון החמאה, אירלנד
הנה לכם דבר לחגוג – חמאה. כי איך היינו מעבירים את החיים האלה בלי קרואסונים, ואיך היינו שורדים ישיבות ארוכות בלי בורקס גבינה. על כל אלה, ועוד רבים אחרים, עלינו להודות לחמאה (וכן, גם לאחותה הצולעת המרגרינה), וזה מה שהאירים הבינו הרבה לפנינו. נו טוב, מתברר שהם גם חולשים על שוק החמאה הגדול בעולם. המוזיאון הדביק הנ"ל מלווה את ההיסטוריה של תעשיית החמאה המקומית, כולל התפתחות רבת הסתעפויות לאורך השנים, וסקירה של כלי החביצה.
מעורר תיאבון: וגם כולסטרול.
לקחת הביתה: "A Little Bit of Butter" –ספר שמאגד 500 (!) עטיפות חמאה נושנות יותר ופחות. זהירות, המהדורה מוגבלת.
ללטף חמאה: The Tony O'Reilly Centre, O'Connell Square, The Cork Butter Museum
אתר מוזיאון החמאה
מוזיאון המייפל, ורמונט
להתמחות בסירופ זה קצת כמו להתמחות בייצור מילקי, רק בלי הקצפת (אז ההולנדים לקחו לכם את הפנקייק, אז מה, לא יכולתם לחשוב על משהו יותר מוצלח מהרוטב שמורחים מלמעלה כשנגמר הנוטלה?). מכל מקום, מי שבכל זאת מתעניין בתהליך ההפקה ובסיפורו ההיסטורי של הסירופ, מהימים שבהם אינדיאנים ורמונטאים גילו מה אפשר לעשות עם המיץ של העץ ועד היום, ימצא כאן תמונות עתיקות בשחור-לבן, מיצג שקופיות, הדגמה חיה של הכנת ממתקי מייפל וגולת הכותרת - טעימות.
מעורר תיאבון: עם קצת דמיון, אולי.
לקחת הביתה: צנצנת סירופ, כמובן.
ללטף עץ מייפל: פיטספורד, ורמונט. U.S. Route 7
אתר מוזיאון המייפל
מוזיאון המלחיות והפלפליות, איווה
מעורר תיאבון: כמו עודד מנשה.
לקחת הביתה: מתנה קלאסית לדודה.
ללטף מלחייה: Winery Square, Salt and Pepper Shaker Museum
אתר מוזיאון המלחיות והפלפליות
מוזיאון ההמבורגר, וויסקונסין
הכול התחיל בשנת 1885, כך מאמינים הוויסקונסאים, כש צ'ארלי נאגרין – נער בן 15, פיתח את האסון הקולינרי המכונה גם המבורגר והפך, לימים, ל"המבורגר צ'ארלי". לטענת תושבי וויסקונסין, הניח הנער פיסת בשר בין שתי פרוסות של לחם, ומאז הכול היסטוריה (מקומית לגמרי – יש לפחות עוד שלוש ערים בעולם שטוענות שהן מולדת המאכל הנלוז).
מעורר תיאבון: מחולל שמות בעכוזים של אמריקאים כבר יותר ממאה שנה – מי אנחנו שנתווכח?
לקחת הביתה: היינו הולכים על מיטת מים, רק תכינו 3500 דולר מראש.
ללטף המבורגר: 126 North Main Street
", The International Hamburger Hall of Fame"
סימור, וויסקונסין.
אתר מוזיאון ההמבורגר
מוזיאון הלחם, גרמניה
מעורר תיאבון: במידת מה, למרות שלחם של ממש אין שם.
לקחת הביתה: לקח היסטורי מסוג "לא זורקים לחם".
ללטף פרוסה: Salzstadelgasse 10, Museum of Bread Culture, אולם, גרמניה.
אתר מוזיאון הלחם
מוזיאון החרדל, ויסקונסין
אנחנו לא נוהגים להשתמש במילה "הזוי", אבל אם למי שהמציא אותה עבר משהו בראש, כנראה לזה הוא התכוון: 5000 צנצנות של חרדלים שונים מיותר מ-60 מדינות מרוכזים במוזיאון החרדל בוויסקונסין. אפשר לטעום ולקחת הביתה "רבים מהחרדלים המפורסמים בעולם, או רוטבי גורמה אחרים" (כך במקור). ויש גם אריזות מתנה ומתכונים.
מעורר תיאבון: אפילו קצת להפך.
לקחת הביתה: חרדל. יותר קלאסה מלגנוב בבורגר קינג.
ללטף חרדל: 100 West Main Street, Mount Horeb, The Mustard Museum
אתר מוזיאון החרדל
והפייבוריט שלנו: מוזיאון האוכל השרוף
או כפי שמעיד המוטו שלהם: "חוגגים את האמנות שבאסון הקולינרי". נכון, מדובר במוזיאון אינטרנטי, אבל הוא בכל זאת חולק כבוד נדיר לאוכלוסיית המזון.
מעורר תיאבון: לא, אבל בהחלט מזכיר נשכחות (זוכרים את הפעם ההיא שניסיתם להכין עוגה במיקרו?)
לקחת הביתה: את סינר מוזיאון האוכל השרוף. מרצ'נייזינג לפנים, אבל מגניב.
ללטף אוכל שרוף: אתר מוזיאון האוכל השרוף