בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר את המושג תיירות אחראית. מה זה בעצם אומר? קודם כל - איך אנחנו משאירים אחרינו את המקום שאנחנו מטיילים בו. הלוואי שנוכל להפוך כל מקום שבו אנחנו מטיילים לטוב יותר, אבל אם נשים את היומרנות בצד, יותר חשוב לשים לב שאנחנו לא משפיעים עליו לרעה. במיוחד אם אנחנו מטיילים במדינות עולם שלישי. כתיירים אנחנו לא שקופים - בכל מקום אליו אנחנו מגיעים, ובטח במדינות חלשות יותר. כל דבר שאנחנו עושים משפיע על הסביבה והתושבים, וחשוב לזכור שאנחנו אורחים במקום בו אנחנו מטיילים.
אז מה כדאי לעשות ומה לא? אין לזה תשובה פשוטה, וזה מאוד מורכב כשאנחנו מטיילים במקום עם תרבות שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים. אבל כן אפשר לתת כמה כללי אצבע:
1. אל תלכלכו ותזהמו
בנוסף, גם רעש הוא זיהום. זה בולט במיוחד במקומות קטנים שמגיעים אליהם הרבה תיירים. התיירים חוגגים ונהנים, והמקומיים, שעדיין צריכים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר בבוקר, סובלים ממרקם החיים שלהם שהשתנה לחלוטין. אפשר להתחשב באחר גם כשאתם בטיול.
2. אל תחלקו ממתקים/כסף/עטים לילדים
מכירים את זה שאתם מגיעים לכפר קטן באמצע שומקום ופתאום מגיעים עשרות ילדים ורוצים מכם דולר, או בלון, או עט, או ממתק?
זה כי התיירים הקודמים שהגיעו לפניכם חשבו לעשות כיף לילדים ולחלק להם דברים. על פניו זה נשמע כמו רעיון טוב, ותכלס זה כיף לשני הצדדים (לפחות אם אתם התיירים הראשונים באותו מקום שעושים את זה). אבל יש בזה הרבה בעיות:
- יצירת דור שלם של ילדים שמצפה לקבל מתנות סתם ככה מאנשים זרים. כלומר, ילדים שמקבלים סוכריות מזרים. אני בטוח שאתם מבינים את הבעיה.
- הילדים האלו מסתובבים כל היום ומחפשים תיירים במקום ללכת לביה"ס. פעמים רבות בעידוד ההורים שלהם, שהבינו שיש להם עוד מקור הכנסה.
זה מרגיש כל כך נכון, אבל חלוקת מתנות וממתקים לילדים יכולה להיות הרסנית|צילום: Panwaa, shutterstock - אם אנחנו מדברים על ממתקים, אז הרגע חילקתם ממתקים לילדים שאין להם גישה לרופא שיניים.
- במקומות מרוחקים במיוחד, זה יוצר אצל הילדים האלה את הציפייה לממתקים כאלה. כן, לא בכל מקום מכירים דברים כאלו. תתפלאו, אבל אנשים שחיים בפשטות בכפרים מבודדים באמצע שומקום לא מרגישים מסכנים בדרך כלל, גם אם לנו נראה שהם חיים בעוני. אני לא אומר שאין עוני, אלא רק שלא כל מה שנראה לנו כמו עוני מחפיר, הוא אכן עוני מחפיר. לפעמים מדובר בחיים פשוטים ומאושרים, והתיירים מביאים איתם את הציפיות (הלא ריאליות) למשהו אחר. לפעמים סבל לא נוצר ממחסור, אלא מהרגשת מחסור.
- התיירים שיבואו אחריכם יהפכו לארנק מהלך וזה לא חייב להיות ככה. אפשר גם ליצור אינטראקציה אמיתית ואנושית, אפשר לדבר, לשחק, לתקשר. לא רק דרך מתנות.
3. התנדבות זה עניין מורכב
איזו חוויה מדהימה זו כשנכנסים לבי"ס רנדומלי והופכים לסנסציה, ואולי אפילו מלמדים את הילדים אנגלית. אבל גם במקרה הזה, הרצון לעשות טוב ולעזור משחק תפקיד, וגם פה יש פער בין הרצון הטוב לבין התוצאה בפועל - במיוחד בבתי יתומים:
- במדינות עולם שלישי יש המון בתי יתומים שקיימים רק כי ידוע שזה מושך תיירים, ובעיקר כסף של תיירים. עסק לכל דבר. הילדים לא תמיד יתומים ולפעמים משלמים להורים שלהם כדי שיהיו בבית היתומים ולא עם המשפחה. ולא, למטייל הממוצע אין שום דרך לדעת אם הגיע לבית יתומים "לגיטימי".
אם אתם לא מתנדבים בארץ, אל תמהרו לעשות את זה בחו"ל|צילום: Finn stock, shutterstock - כשאתם מגיעים להתנדב בבית יתומים, אתם נקשרים והילדים נקשרים. ואז, בדרך כלל אחרי כמה ימים בודדים, אתם עוזבים. וקצת עצוב לכם, אבל לילדים יותר עצוב. יום אחריכם מגיע עוד מישהו, והם נקשרים, וגם הוא עוזב כמה ימים לאחר מכן. ככה נוצרת חרדת נטישה.
גם התנדבות בבתי ספר היא בעייתית - אתם מפריעים למהלך התקין של הלימודים, מגיעים ללמד משהו שאתם כנראה לא באמת מתמחים בו, ללא ניסיון אמיתי בהוראה, ללא הכרה של תכנית הלימודים הקיימת, וללא הכרות מעמיקה עם התרבות המקומית.
אז איך כן נכון להעניק סיוע?
כלל אצבע: אם אתם לא עושים את זה בישראל, אין שום הגיון לעשות את זה בכל מקום אחר בעולם.
באופן כללי, חשוב לבדוק טוב טוב כל התנדבות, ולזכור שההתנדבות היא לא כדי שתרגישו טוב עם עצמכם או שיהיה לכם משהו מרגש לסטורי, אלא כדי באמת באמת לעזור. נכון, החוויה היא מדהימה, גם לכם וגם לצד השני, אבל האם באמת עזרתם? ויותר חשוב: האם לא עשיתם נזק?
הדרך לעזור באמת, ולא לעשות נזק, היא להתנדב לאורך זמן, באמצעות ארגון מסודר עם תכנית סדורה וארוכת טווח, ושורשים עמוקים במקום בו הוא נמצא. כלומר, ארגונים שהצוות שלהם מורכב גם ממקומיים. יש המון אנשים עם רצון טוב, אבל לא כל מי שפותח ארגון התנדבות יודע מה הוא עושה.
4. לא מלטפים חיות בר גדולות/טורפות
נהניתם לקלח את הפיל וללטף את הטיגריס? אם הם היו נחמדים ושיתפו אתכם פעולה, סביר להניח שהם עברו התעללות או שהם מסוממים. אלה האופציות. ולא, חוות "הצלת פילים" לא מצילות פילים - אלו אותן חוות פילים מתעללות, שפשוט הבינו את הטרנד. גם זה - פשוט לא.
5. הבדלי תרבויות זה קריטי
לא בכל מדינת עולם שלישי התרבות מאוד שונה משלנו, אבל ברובן כן. לטייל בהודו זה לא כמו לטייל באיטליה. יש בהודו אזורים שנראים כמו טוסקנה או הדולומיטים, אבל החוויה התרבותית בה ם שונה לגמרי. אם עד עכשיו טיילתם רק במדינות מערביות, מאוד קשה לתפוס את זה עד שתחוו את זה בעצמכם, אבל זה לגמרי החלק הכי מעניין כשמטיילים במקומות כאלה.
מצד שני, לטייל במקום עם תרבות שונה לחלוטין מצריך הכנה מוקדמת. כדאי מאוד להגיע לטיול מצוידים בידע תרבותי בסיסי, בעיקר מה מקובל ומה לא. זה יכול להתבטא בלבוש, איך מתנהגים במקומות קדושים, מגע פיזי בציבור, ענייני שירותים ואוכל, או יחס לילדים.
יש הרבה ניואנסים קטנים בהתנהלות בטיול במקום כזה, שהופכים אותו למרתק, אבל מצד שני יכולים גם להביא לידי מצבים לא נעימים - בשבילכם או בשביל המקומיים. הנה כמה דוגמאות מהמזרח:
- מגישים חפצים רק ביד ימין.
- בכניסה למקומות קדושים חולצים נעליים, לפעמים גם בכניסה לחנויות ובתים.
- לא מפנים כפות רגליים כלפי אדם אחרים ולא מלטפים ילדים בראש.
- במיאנמר מגלים כבוד כלפי הבודהה, בין אם זה פסלים או בכל צורה אחרת. לפני כמה שנים תייר ספרדי גורש מהמדינה כי היה לו קעקוע של בודהה.
- למרות שאנחנו ישראלים, לא מתווכחים בלהט, זה לא ממש מסתדר עם תרבות המזרח, אפשר להתווכח בצורה רגועה ונעימה. מי שצועק, פוגע בכבוד של מי שמולו, ולא ישיג ככה כלום, מלבד הידרדרות המצב.
אלו סתם כמה דוגמאות ספציפיות מאזור ספציפי בעולם, כדי להמחיש שחשוב לעשות שיעורי בית.
בשורה התחתונה
שני כללי האצבע הכי חשובים:
- אל תנסו לעשות טוב רגעי, תחשבו לטווח ארוך.
- תמיד תמיד תמיד תסתכלו על כל סיטואציה במשקפיים מקומיות, ולא דרך משקפי התרבות שלכם.