זה התחיל בדיוק כמו לפני שנה, אז סיפרתי לכם איך תכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק הובילה אותי למסע בעקבות הטיגריס הבנגלי בהודו.
ושוב, ראינו תכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק על שני חוקרים שהחליטו לנסוע למקום בעל ריכוז הפומות הגדול בעולם למשך שנה ותיעדו אותם מקרוב. הפומה היא החיה שיש לה הכי הרבה שמות - קוגר, אריה הרים ועוד, אך שמה המדעי הואPuma Concolor החתול בעל הצבע האחד והיא נפוצה בעיקר ביבשת אמריקה.
בצפון אמריקה יש הרבה פומות בטבע, אך בקושי רואים אותן. הן מפוזרות על שטח מאוד גדול והן לא נוטות להסתובב כשיש בני אדם בסיבה. בצ'ילה שבדרום אמריקה, בשמורת טורס דל פיינה שבחבל פטגוניה, אליה נוהרים המוני מטיילים בגלל הנופים היפים ביותר בעולם, יש את ריכוז הפומות הגדול ביותר, כ-50 במספר.
אחרי הרבה עבודת הכנה, מחקר ויצירת קשרים עם צלמים וגששים מקומיים, יצאתי לדרך. המסע שלי נחלק ל-2 חלקים: בחלקו הראשון, יחד עם עידן - חבר וצלם, טיילנו בחלקו הארגנטינאי של חבל פטגוניה. התחנה הראשונה הייתה הר פיצרוי.
הלכנו כ-30 קילומטרים ביום הראשון שלנו ולאחר מכן הקמנו מחנה לילי קרוב לפסגת ההר. כיוונו שעונים לשעה חמש בבוקר כי ידענו שיש לנו עליה קשה של שעה בבוקר כדי לצפות בזריחה המיוחדת מאוד בפסגה. לטפס על אבנים מלאות קרח עם ציוד צילום כבד על הגב זה לא קל, בלשון המעטה. כשהגענו לישורת האחרונה ראינו כבר את השמש מבצבצת והגברנו קצב כדי לא לפספס את הרגע הנכון - שתי דקות של אור זהוב על פסגת הפיצרוי שמשתקפת על האגם מלמטה.
התחנה הבאה שלנו הייתה לכיוון אל קלפטה והקרחון המתנפץ, ושמורת הציפורים לגונה נימז, שם צילמנו עשרות מינים של ציפורים וגם שועלים.
התחנה השלישית – צ'ילה. נהיגה של כמה שעות וחצינו את הגבול לצ'ילה. הגענו לשמורת טורס דל פיינה, ורגע לפני שיצאנו לטרק ה-w המפורסם פגשנו את אחד מגששי הפומות הטובים בעולם, שהסכים שנצטרף אליו ליום חיפוש.
בניגוד למקומות אחרים בעולם כאפריקה והודו, בהם חיפוש וצילום החיות מתבצע מתוך ג'יפ, כאן הכל ברגל!
לאחר כשעתיים, אחרי שנעזרנו בעקבות, משקפת ובעיקר בקולות האזהרה של הגואנקו (חיה ממשפחת הלאמות) איתרנו שתי פומות צעירות, אחיות, יושבות ליד פתח המאורה שלהן. לאחר טיפוס רב התקרבנו עד למרחק של כעשרה מטרים מהן וזכינו לכמה שעות של איכות איתן.
אחה"צ יצאנו שוב לחפש אותן, ושוב התמזל מזלנו אך הפעם ממרחק רב יותר.
אחרי 4 ימי טרק מפרכים בשמורת הטורס דל פיינה, המשכנו עידן ואני לחלק השני של הטיול. עידן נסע לברילוצ'ה בארגנטינה ואני הצטרפתי לקבוצת צלמים מקצועיים צ'יליאנים ושני גששי פומות, לחמישה ימים של נוף, טבע ושכרון חושים.
סדר היום שלנו היה השכמה בחמש, צילום זריחה מהסרטים כל בוקר מחדש, חיפוש וצילום פומות וחיות נוספות, ואז צילום שקיעה. גן עדן.
ביום השני, יחד עם הגששים, תיעדנו פומה זכר כבן 5 משקיף עלינו מסלע שבו הוא נח. התקרבנו אליו לאט לאט, תוך כדי שהדופק עולה, אבל הוא בכלל לא התרגש יותר מדי מנוכחות בני האדם בקרבתו.
למחרת היה רגע השיא. נקבת פומה שאיתרו הגששים בין השיחים נראתה כמחפשת משהו באזור. אחרי כמה התגנבויות משיח לשיח, לפתע, היא התחילה לחפור בין העשבים.
הפומה מצאה פגר טרי של גואנקו, שפומה אחרת צדה וכיסתה בחול להמשך אכילה מאוחרת יותר. מרוצה מעצמה מארוחת החינם שהזדמנה לה היא התחילה לאכול בתיאבון. שוב התחלנו לצלם בשקט, תוך כדי שאנחנו מתקרבים לאט לאט עד למרחק של מטרים ספורים ממנה, כדי לא להפריע לה.
ידענו שיש בשטח גם פומה עם גורים אבל אותם לא מצאנו. החוויה של תיעוד חתול כל כך גדול ומרשים, ברגל, במרחק מטרים ספורים ממנו היא חוויה מלאת אדרנלין שקשה לתאר במילים.
בנוסף לפומות בשמורת טורס דל פיינה יש מינים רבים של בעלי חיים וציפורים – קונדורים, ינשופים, בזים , בואשים, שועלים ועוד.
מעניין לאן הנשיונל ג'יאוגרפיק ייקחו אותי להרפתקה הבאה.
התמונות באדיבות עידו פאלח, צלם טבע ותרבות ומדריך מסעות צילום בחברת פוטוטבע