בדלהי, וברחבי הודו בכלל, ישנן שכונות המוגדרות כשכונות "סלאמס" (משכנות עוני) בהן מתקיימים החיים בדוחק ובצפיפות. יצאנו לביקור בשכונת סנג'אי (Sanjay)שבדלהי, מלווים במדריך מקומי, בעקבות מיזם חינוכי של ארגון "Reality Gives" הפעיל במספר שכונות מצוקה נוספות בהודו. מטרת הארגון להדריך תיירים בשכונות הללו ולהעביר למעלה מ- 80 אחוזים מהכנסות הסיורים לטובת מיזמים חינוכיים שישרתו את ילדי ובוגרי המקום.
הכניסה לשכונת סנג'אי מעט מאיימת, לא בגלל האנשים, אלא דווקא בגלל תחושת הצפיפות ושלל הריחות המתערבלים יחד באוויר, ובכללם: ריחות בישול, צואת פרות וכן תעלות הביוב הזורמות פתוחות בצידי הרחובות. כן, הכל מכה בך בן-רגע. הדקות הראשונות היו מוזרות, מעט מרתיעות, אך לאחר שעוברים בזריזות את שלב "ההסתגלות", נכנסים לתוך מסע תרבותי מרתק ובלתי נשכח.
אוהל מחזור בגדים. בשכונות הסלאמס בתי מלאכה רבים בהם תופרים בגדים. את שאריות הבדים שומרים בתפזורת בתוך שקים גדולים ונשים מהשכונה עוסקות במיון השאריות לפי צבעים וסוג הבד לטובת מחזור ויצירת בדים ובגדים חדשים.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש
הממחזרות. כך יושבות ממחזרות הבגדים במשך שעות, משוחחות בינהן על החיים, מרכלות ומעבירות את יומן. השכר החודשי לו הן זוכות הנו כ – 250 שקלים ועדיין מדובר בעבודה שרבות חושקות בה, לרבות נשים ממקומות סמוכים המנסות את מזלן להתקבל ולזכות במשרה. חלקן של הנשים מגיעות ליום עבודתן כשהן לוקחות איתן את תינוקותיהן.
מכין הפורי. פורי הוא אחד מסוגי הלחם ההודים הפופולאריים, אותו מכינים מקמח חיטה בטיגון בשמן עמוק. בכניסה לשכונה מספר דוכני מזון רחוב שבאחד מהם עמד מוכר הפורי שמידי יום מכין מאות לחמים מעין אלה.
אסתטיקה בכל מצב. הנשים ההודיות ידועות בחיבתן לקישוטי גוף. אחת מהנשים האמונות על מיון ומחזור שאריות הבגדים ישבה עם כפות רגליים חשופות והסכימה שנתעד אותן.
ביוב פתוח. אחת הבעיות התברואתיות המרכזיות היא הביוב הפתוח בשכונות הסלאמס: הריחות, כמוהם מחלות, זיהום ויתושים שפוקדים את המקום. נראה שהתושבים רגילים לכך ומדובר בחלק בלתי נפרד מסביבת חייהם.
בית התה השכונתי. כשנכנסנו לבית התה השכונתי המדריך השתעשע אתנו: "תכירו, זה הסטארבאקס של שכונת סנג'אי", הכריז. ואכן, במקום הזה ישנה גברת נחמדה האמונה על הכנת צ'אי הודי עשיר בתבלינים ובטעמים. מדובר במלאכת הכנת תה בכמה שלבים, שדורשת ערבוב תבלינים מסוימים לאורך הבישול וסינונם בטרם להגשה. הצ'אי יוצא קרמי ומיוחד.
התופרים. הודו נודעת כאחד המקומות המרכזיים בעולם לבדים ולבגדים. סוד שלא תמיד ידוע הוא, שגם רשתות הבגדים הגדולות בעולם מייצרות את בגדיהן במדינות העולם השלישי. חלק מהבגדים הללו מיוצרים בשכונות כמו סנג'אי על ידי בעלי מלאכה מקומיים ובכללם: חייטים, תופרים וגזרנים.
חיית מחמד. עיקר בעלי החיים בסנג'אי הם פרות וכלבים עזובים, שנראים כמעט תמיד כישנים. תינוקת קטנה, באחת מהכניסות לבתים, נצפתה כשהיא משוחחת עם התוכי המשפחתי.
אין רעבים בשכונה. לא תמצאו רעב או עוני קשה בתוך השכונה וכחלק מאורחות החיים במקום הוקם מעין מפעל הזנה מקומי ובשעת צהריים ילדים רשאים להגיע ולקבל אוכל מזין.
מים בששון. מים זורמים לא מגיעים לכל רחבי השכונה ובשל כך צריכים התושבים להגיע לאזור הכניסה, שם ישנם מספר רוכלים שממלאים מיכלי מים ריקים ומוכרים אותם לתושבים.
מנוחת הלוחם. מה עושה חייט כשהוא עייף? פשוט תופס שנת צהריים קצרה על הבדים מהם הוא עתיד לתפור בגדים.
מקלחת רחוב. במרבית הבתים בשכונה אין מקלחות או מים זורמים ולכן התושבים נהנים ממקלחות רחוב חפוזות עם מים שרכשו.
עוגיות על-האש. החשמל זורם במקום, אך הוא לא יציב, למרות שבשנים האחרונות היה טיפול משמעותי בתשתיות. ובכל זאת, חלק ממנהגי המזון שהשתרשו בסנג'אי - וניתן למצוא גם במקומות נוספים בהודו – הן עוגיות החמאה שנעשות בשיטת "על-האש" במקום בתנור האפייה. זהו ברביקיו שכולו עוגיות. הטעם שלהן מעט מעושן ושונה, אך הן פופולאריות וזולות מאוד, ואם אתם כבר שם אז שווה לנסות, לפחות בשביל החוויה.
שפם כסמל סטאטוס. "הוא רק נראה קשוח... אולי בעצם הוא באמת קצת קשוח", הזהיר אותנו המדריך המקומי והוסיף לספר כי השפם המעטר את פרצופו של האיש הוא מעין סמל סטאטוס ללוחם עבר בצבא הודו. האמת, האדון היה די נחמד אלינו ואף שמח להצטלם.
פרות קדושות. כבכל הודו גם בפאתי השכונה מסתובבות פרות חופשיות החיות בשלום לצדם של התושבים. הפרות בסנג'אי נוברות באזור ריכוז האשפה במשך שעות שלמות ונהנות משיירי המזון שמוצאות.
צפיפות הבתים. במבט מאחד הגגות ניתן להבחין עד כמה סנג'אי צפופה. זהו אזור מגורים קטן מאוד ובו למעלה מ – 20,000 תושבים. מאז התייצבות החשמל בשכונה, התושבים מפנקים את עצמם עם צלחות לווין, כך שטלוויזיות כבר יש בבתים רבים, אך עדיין אין מחשבים.
רופא הסלאמס. לא, אל תטעו זה לא רופא על באמת. בסנג'אי ישנם כמה בעלי מקצוע בתחום הרפואה, שנחשבים לבעלי מעמד חברתי גבוה במיוחד. למרביתם מעין חנויות בוטיק קטנות והתושבים נכנסים, נבדקים, עוברים בדיקות שונות ואף מקבלים תרופות. לטענת המקומיים ה"רופאים" הללו הם הטובים ביותר להתמודד עם מצבים רפואיים ספציפיים הקשורים בתנאי המגורים במקום, הן מבחינת הסיוע הפסיכולוגי אותו הם מעניקים והן מבחינת טיפולים מגוונים כמו זיהומים, שלשולים, פציעות וכיוצ"ב.
רחובות צרים. אם אתם סובלים מקלסטרופוביה אז ותרו על הביקור בסנג'אי. מרבית הרחובות ארוכים וצרים מאוד. זהו אחד הרחובות שבו פניות רבות והתפצלויות, המובילות לבתים עצמם. בצידי הרחוב תעלות צרות בהן זורם הביוב. אל תתפלאו אם תראו תינוק הרוכן מעל התעלות הללו ועושה ישירות את צורכיו אל הביוב.
תלמידים. בשכונה בית ספר אך הכניסה אליו אסורה לחלוטין. כשפוגשים בסוף יום הלימודים בתלמידים החוזרים לבתיהם, הם שמחים ומוחמאים מאוד לראות מבקרים מארצות שונות המגיעים לאזור מגוריהם.
כיתת מחשבים. אחד המיזמים החשובים בשכונת סנג'אי הוא פרוייקט המחשבים, שהוקם בסיוע ההכנסות המגיעות מהתיירים המשלמים בעבור הסיור המודרך. זהו פרוייקט חשוב שנוסד על ידי ארגון Reality Gives"" בשכונת הסלאמס "דהרווי" (Dharavi) במומביי והועתק לסנג'אי שבדלהי. על הפרויקט זכה הארגון לפרסים ולשבחים רבים. מרבית המדריכים בפרויקט הם תושבי השכונות בעצמם, כך שהחוויה של המבקר הופכת לאותנטית, ושאלות שעולות במהלך הסיור זוכות לתשובות מאנשים שחיים הלכה למעשה את חווית המקום. כחלק מהמסע בתוך השכונות רוצים התושבים המקומיים בנוסף לשבור את הסטראוטיפים והשמועות הרעות אודות שכונת מגוריהם.
המדריך השכונתי. מתוך תשעת המדריכים שעובדים בשכונה, זכינו בבחור מקסים בשם אבישק שארמה. אבישק מדבר אנגלית מצויינת ולא חוסך בהסברים. דרכו נכנסנו לחוויית השכונה, על מרבית היבטי החיים שבה. נציין כי ברגע שנרשמים לטיול, אז המדריך קובע עם המטיילים בנקודה מרכזית בעיר שקל להגיע אליה, ומשם לוקח אותם באמצעות המטרו של דלהי ישירות אל השכונה.
Special thanks to my friend and the co-founder of Reality tours and travel, Mr. Krishna Pujari for this unique visit in Sanjay colony.