ליאור קפלן, בן 33, איש חינוך, מורה דרך וצלם חובב, התאהב בחצי האי סיני בשנים האחרונות. "בכל חג או חופשה הייתי נוסע" , הוא אומר. "התאהבתי במרחבים העצומים, בפשטות, בטבע, בים המדהים ובבדואים- אנשים של שלום, אנשים טובים, צנועים ופשוטים".
עם תחילת מגיפת הקורונה בארץ, בחודש מרץ, מדינת ישראל החליטה לסגור את מסוף גבול טאבה ליציאת ישראלים ולהגדיר את מרחב סיני כאזור אדום. בעקבות המצב חדש, ליאור לא נסע למקום האהוב עליו מאז חודש דצמבר האחרון. הכל השתנה כשבאמצע אוקטובר הוא יצא לחל"ת של חודש מעבודתו בצופי הים.
"לא חשבתי פעמיים ומיד עם היציאה לחל"ת הזמנתי כרטיס טיסה לשארם א-שייח' (דרך איסטנבול). בסיני הייתי שבועיים. התחלתי בצלילה בשארם א-שייח' (במיצרי טיראן ובראס מוחמד), משם נסעתי לטיול של 3 ימים בוואדיות ופסגות ההר הגבוה (אזור סנטה קתרינה), לאחר מכן המשכתי לדהב הצבעונית, ומשם בסירה לראס אבו גלום לכמה ימים של שנירקול וצלילה חופשית בריפים המופלאים. לאחר ראס אבו גלום עליתי על טנדר ונסעתי ליומיים בנואבה".
ליאור מתאר שאחרי כמה ימים בסיני אפשר לשכוח שיש קורונה. "בסיני הכל עובד כרגיל", הוא מסביר. "יש תיירות, מסעדות, חנויות ושווקים פתוחים, אנשים מסתובבים ברחובות ללא מסיכות - ממש עולם אחר. למרות כל הטוב הזה, בגלל חובת הבידוד וביטול טיסות בעולם, סיני ריקה מתיירים. באזור שארם א-שייח ודהב פגשתי הרבה מיצרים שהגיעו לחופש וגם כאלו שהגיעו לעבוד או ללמוד דרך המחשב. בנוסף, יש גם מעט אירופאים שהחליטו לעזוב הכל ולנסוע לכאן".
לעוד תמונות של ליאור מסיני, היכנסו לעמוד האינסטגרם שלו
לאחר שבועיים ליאור חזר לארץ דרך מסוף טאבה (שפתוח רק לחזרת ישראלים לארץ) והיום הוא נמצא בבידוד של שבועיים בבית. בזמן הזה הוא עשה סדר בתמונות שצילם. כך זה נראה משם:
הקמפ של סאלם בראס אבו גלום. לפני שהגעתי יצאתי קשר עם סאלם, והם הגיעו לפחות במיוחד את המקום. סאלם מספר שכבר תקופה ארוכה אין תיירים שמגיעים. במקום 6 חושות וחוף מדהים
ראס אבו גלום בלילה, נמצא 12 ק"מ צפונית מדהב. ההגעה לשם היא דרך סירה מאתר הבלו-הול בדהב או בשעתיים נסיעה בטנדר דרך נואיבה
אחד הדברים המדהימים בראס אבו גלום זה ההרים שממש יורדים לתוך הים
ראס אבו גלום בלילה. מעל לסירה אפשר לראות את כוכב הלכת מאדים
מראס אבו גלום המשכתי בטנדר, דרך ואדי רססה והכפר ביר-זריר לנואיבה. בדרך עצרנו בבוסתן של עצי מנגו ועגבניות בביר זריר
הילד ששומר על בריכת המים. בבוסתן בביר זריר יש בריכה מים שמגיעים אליה רכבים למלא ג'ריקנים
זריחה מדהימה בנואיבה
הנאקה של חמיד, איש הגמלים של נואיבה
צבת ים נחמדה, ביולנדה ריף, ראס מוחמד. כמה ימים לאחר שצללתי שם, כריש תקף שם מספר אנשים
דקלים על חוף דהב, בחלק הצפוני של הכפר
את סולימאן הכרתי לראשונה לפני 4 שנים. סולימאן, גר כ-20 שנה באל מילגה, כפר בדואי שנמצא בהר הגבוה, ליד מנזר סנטה קתרינה. לסולימאן יש חנות קטנה בכפר. במקור הוא מאל עריש והמשפחה שלו עדיין שם. הוא דובר עברית היטב ובתקופה הישראלית בסיני עבד בארץ. בשלב מסוים אף היה נהג אגד. הוא עדיין זוכר היטב את כבישי ויישובי הארץ
יוצאים מהכפר אל מילגה ונוסעים לתחילת המסלול, בכפר אבו סילה
תצפית מראס אבו עלדה, לכיוון מערב. ואדי אבו ג'דידת יורד לכיוון מישור ה"קע" בואכה מפרץ סואץ
ואדי טיניה (תאנה בערבית) מרחב ההר הגבוה בסיני הוא אזור הררי, בגובה 1,600 עד 2,600 מטר מעל פני הים. רוב האזור בנוי מסלעי גרניט ובוואדיות יש המון מקורות מים - מעיינות, בריכות, גבים ובארות
גלת אל אזרק, בואדי תלעה יש בריכה עמוקה וקרירה שיש בה מים במהלך כל השנה. בחורף האחרון ירד הרבה שלג בהר הגבוה, הדבר גרם לבריכה נוספת להופיע בגלת אל אזרק
מוחמד ה"דליל", אוכל רימון אחרון לעונה בוואדי אב טוויטה. דליל בערבית בדואית זה מורה דרך. בטיול בהר הגבוה חובה ללכת עם דליל מקומי, שמכיר את המרחב, ואת מקורות המים
אחרי יום הליכה ארוך ישנים בבוסתן בפרש רומנה. השמיים בהרים מדהימות בלילה, ללא זיהום אור. ניתן לראות את שביל החלב ובצד שמאל את כוכבי הלכת צדק ושבתאי
שותים תה, בבוסתן בפרש רומנה
סאלם, מהבוסתן בוואדי בוליעה. עצרנו לשתות תה בבוסתן שלו והוא סיפר לנו קצת על התקופה הישראלית בסיני
אום סעד (אמא של סעד), עומרייה. עומרייה גרה לבדה בבוסתן בוואדי זוותין, היא מגדלת עיזים, מטפחת בבוסתן עצי פרי ומארחת מטיילים
עבד, הבן של עומרייה מהבוסתן בואדי זוותין. מוביל גמלים, דליל וגם מבשל מדהים!