חיבוק דוב. צלמת: אשלי סקלי (ארצות־הברית), צולם בפארק הלאומי ושמורת הטבע ימת קלארק, אלסקה, ארצות־הברית
אשלי נסעה לאלסקה במטרה לצלם משפחות של דובים חומים. זה היה הרגע לו חיכתה –אם מובילה שני גורים על החוף. אחד מהם רצה לעצור ולשחק. "בטיול הזה התאהבתי בדובים החומים", אומרת אשלי, "הם כל כך דומים לבני אדם".
דובים חומים חיים בדרך כלל לבדם, אולם בין האם לגוריה מתקיים קשר חזק. הדובים הצעירים נשארים עם אמם במשך שנתיים-שלוש ולומדים ממנה מה לאכול וכיצד לדאוג לעצמם. דובים רבים מגיעים לכאן בעקבות שפע המזון הזמין בקיץ ונהנים, כמו משפחה זו, מצדפות, מדגי סלמון ומגרגרי יער.
>>לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש
עיטם נועז. צלם: קלאוס ניגה (גרמניה), צולם בנמל ההולנדי, האי אמאקנק, אלסקה, ארצות־הברית
לאחר ימים מספר של גשם בלתי פוסק, היה העיטם לבן־הראש רטוב עד לשד עצמותיו. "כשהעיטם התקרב, נובר בשאריות מזון, הנמכתי את ראשי והתבוננתי בו דרך המצלמה כדי להימנע מקשר עין", אומר קלאוס. נקודת המבט הנמוכה והקומפוזיציה הפשוטה ממקדים את הדיוקן בהבעת העיטם, המועצמת על־ידי התאורה הקודרת.
העיטמים לבני־הראש, סתגלנים ואוהבי דגים, מתאספים בנמל ההולנדי כדי לנצל את שאריות תעשיית הדגים. אחרי ירידה חדה במספריהם במאה העשרים המין החל להתאושש, אולם העיטמים עדיין מורעלים כתוצאה מאכילת פגרים המכילים תחמושת עופרת. בארצות הברית בוטל לאחרונה האיסור על שימוש בתחמושת מסוג זה.
אספת ענקים. צלם: טוני וו, (ארצות־הברית), צולם בסרי לנקה
עשרות לווייתנים מהמין ראשתן גדול־ראש התגודדו רועשים ליד החוף, דחוקים זה לזה, הרחק ככל שנראה לעין. טוני הבין מיד שהוא עד לתופעה מיוחדת; בדומה להתכנסויות משפחתיות, לווייתנים אלה היו חלק מהתכנסות שנמשכה ימים רבים. המראה עורר את תקוותו של טוני, ש"התאוששות אוכלוסיות הראשתנים מתקדמת כשורה".
המראה דמוי השיש של לווייתנים אלה הוא סימן להשרת העור. בהתכנסויות גדולות, דוגמת זו, הלווייתנים משתפשפים ומתגלגלים זה כנגד גופו של זה כדי להסיר את העור המת של חבריהם וכך מסייעים להם לשמור על יכולותיהם ההידרודינמיות. המגע הגופני ההדוק מסייע גם לחיזוק הקשרים החברתיים.
שניים דובים. צלם: איילו אלווינגר, (לוקסמבורג), צולם בסבאלברד, נורווגיה
מונעים מסקרנות ומרעב, נקבת דוב הקוטב וגורה עצרו כדי לבחון את השלולית המלוכלכת שדלפה מספינתה של איילו. ללא היסוס ובמתואם, הנמיכו השניים במהירות את ראשם כדי לטעום את השלג המוכתם.נכלמת, בחרה איילו לצלם בשחור-לבן, מדגישה בכך את הניגוד בין הזיהום לסביבה הטהורה.
שנה אחר שנה, מגוון של חומרים מזיקים מובאים לבית הגידול של דובים אלה. עקב קצב פירוקם האִטי נשארים מזהמים אלה בסביבה, ומצטברים בהדרגה כשהם עושים את דרכם בשרשרת המזון. כטורפי־על, הדובים חשופים לרמות גבוהות של מזהמים אלה, המסכנים את בריאותם ואת יכולת הרבייה שלהם.
משלוח הדור. צלם: טיוהר קסטיאל, צולם בקוסטה ריקה
מדי יום, במשך שבוע, טיוהר צפה בזוג קורוקו הדור שסיפק מזון לשני אפרוחיו. תנועותיהם הבלתי הצפויות של הקורוקו הקשו על מלאכת הצילום, אולם טיוהר לא איבד את סבלנותו. תצלום ייחודי זה של קורוקו זכר בתעופה מעיד לא רק על נחישותו של הצלם, אלא גם על הקשר שהוא יצר עם המשפחה המכונפת.
שלא כמו זוג זה, הקורוקו ההדור נוהגים לקנן ביערות גשם סבוכים, ובעזרת מקורם יוצרים קן בעץ נרקב. לאחר מכן, בני הזוג דוגרים בתורנות על הביצים שהוטלו בחלל שנוצר. לעתים קרובות, הרמז היחיד לנוכחותם הוא זנבו הצבעוני של הזכר המציץ מתוך חלל העץ.
הוצל, אך נכלא. צלם: סטיב וינטר (ארצות־הברית), צולם באצ'ה, אינדונזיה
"מלכודת של צייד לא חוקי גבתה מגור זה, בן שישה חודשים, את רגלו הקדמית ואת חירותו", מסביר סטיב. רגלו של הטיגריס נפגעה כה קשה, שהווטרינרים נאלצו לכרות אותה ובכך גזרו עליו חיים בשבי. סטיב ביקשלתפוס את הבעתו של טיגריס צעיר זה, כדי להדגיש את כאבו, פחדו וסבלו.
לעתים קרובות משתמשות משפחות במלכודות כדי לצוד מזון למחייתן – אייל קטן או בעלי חיים אחרים. אולם המלכודות אינן מבחינות בטרפן ולוכדות גם גורי טיגריסים. על אף מיליוני הדולרים שמושקעים בשמירת הטיגריסים, עתידם של בעלי חיים יפים אלה עגום. כיום, פחות מ־3,200 טיגריסים שורדים רק בקושי באזורים קטנים ומבודדים של טבע לא מופרע.
גולש ביוב. צלם: ג'אסטין הופמן, (ארצות־הברית), צולם בסומבאווה, אינדונזיה
ג'אסטין התבונן בשמחה בסוסון הים, שניתר מפיסה אחת של פסולת טבעית לאחרת. אולם, בעת שאשפה וביוב החלו לזרום אל החוף, סוסון הים נאחז במקלון כותנה זה כעוגן יציב. התפעלותו של ג'אסטין מיופיו של סוסון הים הפכה עד מהרה ל"חימה עזה כלפי הגאות המתקרבת של זיהום ולכלוך".
עקב צורתם הסוסית היוצאת דופן, סוסוני הים אינם שחיינים מיומנים. הם דוחפים את עצמם קדימה בעזרת סנפירי גב דמויי כנף, בעוד סנפירי החזה הקטנים שלהם משמשים הגה. זו עבודה מתישה, כך שלעתים קרובות הם 'תופסים טרמפ' או נהנים מהפסקה על־ידי כך שהם נאחזים בעשבי ים או אלמוגים בזנבם הלופת.
ציפור המדגרה. צלם: גרי פירס, (בריטניה/אוסטרליה), צולם בקרבת הפארק הלאומי גאריגל, סידני, אוסטרליה
במשך ארבעה חודשים ארוכים עבד זכר זה, מהמין דגרתל ההודו, ללא הפסקה, כדי לטפל בתל הקינון שלו. היה זה הכרחי שביציו הטמונות בעומק התל, מתחת לצמחייה הנרקבת, תישמרנה בטמפרטורה של 33 מעלות צלזיוס. עבור גרי, התנהגותו החוזרת ונשנית של הזכר הייתה הזדמנות להתנסות, אפשרות "להמציא דרכים חדשות ומעניינות לצלם את מושא הצילום השגרתי".
דגרתל ההודו הוא אחד מקומץ ציפורים, בני משפחת הדגרתליים, המדגירים את ביציהם באמצעות החום הנוצר מצמחייה נרקבת. בעזרת חיישנים במקורם העליון הם בודקים ללא הרף את טמפרטורת התל. אם חם מדי, עליהם לפנות חלק מפסולת העלים; אם קר מדי, עליהם להערים עוד חומר בידוד, כפי שעושה זכר זה.
מישהו מבפנים. צלם: צ'ינג לי, (סין) ,צולם במצר למבה, צפון סולאווסי, אינדונזיה
עיניהם הזעירות של האיזופודים הטפילים הציצו אל צ'ינג מתוך פיות הדגים. נדרשו שש צלילות, סבלנות אין־קץ וקורטוב מזל, אולם, לבסוף, כל שלושת הדגים הציגו את אורחיהם. באותו רגע תפס צ'ינג את שלושת הדגים הסקרנים בשורה אחת, עיניהם לחזית ופיותיהם פתוחים.
איזופודים טפילים אלה נכנסו לגופם של הדגים דרך זימיהם כנראה ואז נצמדו ללשונו של מארחם. עם הזמן, סרטנים אלה (קרובי משפחה רחוקים של 'אורי-כדורי') יפשטו את רגליהם וימצצו את דמו של הדג עד שלשונו תיבשותמות. בסופו של דבר, הם יתפסו את מקומה של הלשון.
רוכבת המדוזה. צלם: אנתוני ברבריאן,( צרפת), צולם בטהיטי, פולינזיה הצרפתית
בשעת לילה מאוחרת, באוקיינוס הפתוח, צלל אנתוני במים שעומקם יותר מאלפיים מטרים. מטרתו הייתה לצלם את יצורי המעמקים הזעירים, הנודדים אל פני המים בחסות החשיכה כדי לאכול. באחד הלילות הוא נתקל בזוג זה ונזקק לניסיונות רבים כדי להגיע לקומפוזיציה הנכונה – הצצה נדירה ביצורים אלה בסביבתם הטבעית.
אורכה של פגית לובסטר זו הוא 1.2 סנטימטרים בלבד. גופה שטוח, עיניה נישאות על מעין גבעולים וברגליה הדקיקות היא אוחזת בפעמון ריק של מדוזה מתה קטנה, מהמין פלגית זוהרת. כאשר הפלגית חיה, היא זוהרת בחשיכה וצריבתה כואבת. הטרמפיסטית הקטנה הזו אכלה בוודאי את זרועות המדוזה וכעת זוכה בנסיעת חינם על זרם האוקיינוס.
שיעור שחייה . צלם: לאורן בלסטה ( צרפת ), צולם באי דנט, ארץ אדלי, אנטארקטיקה
"היינו עדיין במרחק של מטרים ספורים מפני המים, כאשר שמעתי קולות מוזרים", מסביר לאורן. סקרן, הוא התקרב לאטו וזכה במראה נפלא זה של שני כלבי ים – אם וגורהּ שזה עתה נולד. "הם נראו כה רגועים, ואילו אני חשתי אי נוחות".
כלבי ים ודל ממליטים על הקרח ולוקחים את גוריהם לשחייתם הקפואה הראשונה כעבור שבועות מספר. בסופו של דבר, הגורים ייהפכו לצוללנים מצטיינים בעלי ראייה תת־מימית מצוינת. לאחר שהם מתוודעים לסביבתם המימית, כלבי ים בוגרים יכולים לצלול לעומק של 600 מטרים ולהישאר מתחת לפני המים עד 80 דקות.
קרן הקרנף: הזוועה המתמשכת. צלם: ברנט סטירטון, דרום אפריקה
על אף שהסחר הבין־לאומי בקרני קרנפים נאסר כבר לפני יותר מארבעים שנה, ערכן של הקרניים בשוק השחור גבוה מערכם של זהב או קוקאין. מהעני בציידים הלא חוקיים ועד לעשיר בחוואים, מסחר לא חוקי זה מונע בסופו של דבר על־ידי אמונות האדם.
ברנט יצא לחקור אמונות אלה; לא רק את האכזריות וההתרסהשל ארגוני הפשיעה הבין־לאומיים, אלא גם את החמלה והמחויבות של אלה הדואגים לקרנפים. "עלינו לשאול מהי מערכת הערכים שאנחנו מיישמים על חיות הבר", הוא אומר, "מה זה מעיד על התרבות שלנו, שהפכנו את חיי הבר למוצר צריכה?". תמונתו זכתה בצילום השנה בתחרות הבינלאומית.
טבע עולמי, טבע מקומי - תערוכות צילום הטבע הבינלאומית והישראלית, זו לצד זו, מתקיימת בימים אלו במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. התערוכות חוגגות את המגוון המתקיים בעולם הטבע, החל מצילומי תקריב, ועד לצילומי פנורמה מרהיבים, עבודות וידאו מרתקות ועוד. אוצרת: גליה גור-זאב.