היא אמנם לא עשירה במיוחד וגם לא הכי יפה, אבל את מה שיש לה, אין לאף אחת אחרת - מחנויות של חפצים מעוצבים ובתי קפה של אינטלקטואלים, ועד אדריכלות אנדלוסית ואפילו טבע בסגנון סקוטי. אם אתם רוצים להתאהב, בואו לשכונת מישן בסן פרנסיסקו
אחרי התספורת לקחו אותי לעוד כיסא, לא זה של הגיזום וגם לא זה של החפיפה. לא ממש הבנתי מה רוצים ממני, עד שקצות אצבעותיה של הספרית חדרו לתוך קרקפתי. מסאז'! מסאז' נפלא, מסאז' ארוך. תהיתי כמה זמן יימשך האושר הזה, תהיתי כמה דולרים יוסיף לעלותה של התספורת. התשובה: הוא נמשך זמן רב ולא עלה דבר. ככה זה כשאתה במקום מושלם, במספרה היספאנית בדרום רחוב מישן (Mission) בסן פרנסיסקו. טוב, אולי שום דבר בעולם הזה לא מושלם, אולי זה המסאז' שמכניס לי אופוריה לתוך המוח, אבל מן הכיסא הזה השלמות נראית מוחלטת. בחוץ פרוש רחוב מישן, רחוב עירוני מושלם. המונים גודשים את מדרכותיו, בין בתים צפופים וצבעוניים ואלפי שלטי חנויות. הרחוב מצוי בשכונה מושלמת והשכונה המושלמת נתונה בעיר מושלמת.
זהב, זהב הגשר הזה. מבט על סן פרנסיסקו|צילום: Shutterstock גותאם סיטי האמיתית
יקפצו אוהביהן של פריז, של ניו יורק, של ירושלים ושל טוקיו ויגידו: שלי! שלי! שלי! אם יש עיר מושלמת זו היא. אבל אני מתעקש בזכותה של סן פרנסיסקו כי יש בה הכל: גבעות תלולות מאלה של איסטנבול, חשמליות היסטוריות מאלה של פראג, אדריכלות מושכת מזו של כל עיר אחרת במערב צפון אמריקה, ים פתוח ומפרץ, הרים נישאים, פארקים וגשרים, אוכל משובח ויין מעולה ממש מהשכונה. יש בה היסטוריה ספרותית (זה היה יעדם של הביטניקים במסעותיהם מערבה, ובעצם של כל סופרי אמריקה ההרפתקנים) ומוזיקלית (פסיכודליה, גרייטפול דד, גרובי!), יש בה בית עירייה עטור כיפת שיש שלא הייתה מביישת את הוותיקן וליברליות שכמוה אי אפשר למצוא אפילו באמסטרדם.
צאו מהרכבת התחתית בלבו של רובע קסטרו (Castro). מעליכם יתנשא תורן ענק ובראשו דגל הקשת בענן של הקהילה ההומוסקסואלית. הקסטרו הוא גיי בדיוק כמו שצ'יינטאון היא סינית. אין עוד מקום כזה בעולם. סן פרנסיסקו היא עיר של שכונות והן כולן משובחות. החל מנורת' ביץ (North Beach) האיטלקית, המשך בדאונטאון הדרמטית וכלה באזורי האוניברסיטאות שמעבר למפרץ. אפילו שכונת העוני שלה, הטנדרלוין (The Tenderloin, מונח שמשמעו בשר מותן רך, בעיקר של בקר) היא כנראה שכונת העוני האורבנית המרשימה ביותר באמריקה, לחספוס האמיתי ולעזובה הדרמטית שלה אין מתחרה אפילו בהארלם. זאת גותאם האמיתית.
הכתובת שעל הקיר. Mission street|צילום: makoלא תשבור לכם את הלב
אז למה אני מעריץ כזה של המישן, השכונה ההיספאנית המסתתרת מדרום לגשרי הכביש המהיר? הרי היא צנועה, לא עשירה במיוחד (אבל גם לא מרתקת בעונייה, כמו הטנדרלוין) ובוודאי שלא שוברת לב ביופיה. מה יש לי ממנה שהיא נראית לי מושלמת. זהו? תספורת אחת ואני מכור? בוריטו אחד עם שעועית שחורה והרבה גואקמולה טרי וכבר אני מתנכר לנהרות מרק הצדפות הזורמים בעיר הזאת ולמסעדות המזרח גרמניות/אינדונזיות/קנייתיות האקזוטיות הממלאות אותה?
זה לא רק המסאז' כמובן, וגם לא הבוריטו – למרות שהוא באמת נפלא. כרגיל בערים גדולות, הקסם טמון בניגוד ובמגוון. במקביל לרחוב מישן משתרע רחוב ולנסיה (Valencia), מעין שיינקין סן פרנסיסקואי. לא שחסרים לה כאלה, אבל זהו המוצלח ביותר. לאורכו פרושות חנויות של חפצים מעוצבים, לצד בתי קפה שהקפה בהם חזק ונלגם על ידי אינטלקטואלים במשקפים עבות מסגרת, חנויות של ספרים משומשים נושקות לחנויות של בגדים יד שנייה, כל זה בלוק אחד מהבוריטוס ומההמולה הלטינו-אמריקאית של רחוב מישן עצמו. שני רחובות מערבה נמצא רחוב צ'רץ' (Church) לאורכו נמצאת כנסיית דולורס שעל שמה הוא קרוי, שהיא גם בית המיסיון שעל שמו קרויה השכונה כולה. מדובר באוצר של אדריכלות קולוניאלית ספרדית שמעטים כמוהו בצפון אמריקה. כל כולו פיתוחי אבן ברוקיים בלבן זוהר, גג רעפים אדומות, מזבח מוזהב נהדר ומגדלי פעמונים שלא היו מבייש עיר אנדלוסית.
רחוב עם אופי. Mission street|צילום: mako
מה עוד צריכה תמונה כזאת כדי להשלים אותה? אולי רק דבר אחד והוא מעט טבע. את מעט הטבע הזה ניתן לראות כמעט מכל קרן רחוב בשכונה. מדובר בגבעה עטורה דשא הניבטת על רחוב מישן מדרום. שמה ברנאל היל (Bernal Hill) ויש משהו סקוטי באחו המכתיר אותה. טוב, גבעת טלגרף הגבוהה הרבה יותר מתנשאת ממש ממערב לשכונה ומציעה נוף על העיר כולה, אבל מגדל התקשורת המפלצתי שבראשה הופך אותה רומנטית מעט פחות וקשה לעמוד בפיתוי שבמהילת קצת עשב קלטי לתוך שיינקין המקסיקנית הזאת. מאחורי הפארק מצויה שכונת ברנאל שהיא מן הרוגעות והעדינות בעיר כולה, מקום למצוא בו בית קפה נעים ובו לאכול קיש לורן ולשתות כוס יין אדום במהלך אחר צהריים קיציים או בקר ערפילי. זוהי הנקודה הדרומית ביותר בעיר שעוד ניתן לשייך אותה ללבה. אין מקום מרוחק יותר מגשר שער הזהב, מהמוני התיירים, מסן פרנסיסקו הבנאלית. לשבת בסן פרנסיסקו רחוק מהמים, לשטוף את העיניים בחייה האמיתיים, זו הדרך האמיתית להתאהב בה.
כמה קטנות לסיום
איפה: מדרום לחלקו המזרחי של רחוב Market, החוצה את לב העיר באלכסון. תחנות 16th St. Mission ו-24th ST Mission הן השער היעיל ביותר לשכונה.
מה בסביבה: הקסטרו, הידועה בתרבותה ההומוסקסואלית, היא השכונה הסמוכה ביותר למישן מצפון. עוד כברת דרך (לא רגלית) מצפון מערב מצויה שכונה הייט אשבורי (Height Ashbury) שהייתה לבה של התרבות ההיפית בשנות השישים, בתי העץ הצבעוניים שלה נהדרים וגם בה כדאי מאוד לבקר.
באיזה ראש להגיע: בכזה שיש בו תערובת של כל התאוות העירוניות - לאווירה אתנית ייחודית, לשיק אורבני, לאוכל, לכיופים ולקצב.
