פארק בתולות הים נפתח ב-1946 ע"י קצין חיל הים לשעבר ניוטון פרי, שאימן בעבר את יחידת אריות הים של ארה"ב. בצמוד לאגם הוא בנה תיאטרון עם 18 מושבים בעומק של שישה מטרים מתחת לפני השטח. באותם ימים, אם השחקניות היו שומעות מכונית חולפת בכביש המהיר הסמוך, הן היו רצות ועומדות בבגדי הים שלהן, ומנופפות לשלום לעוברים והשבים - כדי למשוך עוד ועוד קהל למופע הייחודי שלהן.
הפארק נרכש מחדש ב-1959 על ידי רשות השידור האמריקאית, שבנתה במקום תיאטרון גדול יותר, עם 500 מושבים בעומק של 16 מטר מתחת לאדמה. סלבריטאים כמו אלביס פרסלי החלו לנהור למופעים, שאז כללו 35 בתולות ים במכה.
אבל עם פתיחת הפארקים הגדולים כמו דיסני וורלד אנשים החלו לאבד עניין בפארק הויטאג' של בתולת הים. ב-2003 Weeki Wachee הוא כמעט ונסגר לצמיתות, אך קמפיין שנוהל ע"י השחקניות שעובדות ושעבדו בפארק במרוץ השנים הציל את האטרקציה, שכיום הפכה לפארק רשמי של מדינת פלורידה.
הנשים שרוצות להצטרף למשפחת בנות הים צריכות לעבור קורס מיוחד, במהלכו הן לומדות כיצד לאזן את הלחץ בסינוסים ובאוזניים באמצעות לקיחת נשימות עמוקות מצינור אויר באקווריום, וכל זה תוך כדי שהן נאבקות בזרמים של 20 קמ"ש. כשהן הופכות לבתולות ים רשמיות, הן מופיעות לעיני הקהל המבקר במקום 3 פעמים ביום.
"העבודה של הנשים כאן מאוד תובענית וקשה פיזית", אומרת קולינג. "כולן בעלות כישורי צלילה ושחייה מדהימים. כדי להיכנס ממש לתיאטרון בתולות הים צריכות לצלול עם הזנבות שלהן במורד מנהרה תת קרקעית, ללא כל סיוע של בלוני חמצן".
