אם יש צורת תחבורה שסובלת מיחסי ציבור גרועים במיוחד, ככל הנראה הודות להוליווד, הרי שזו הטיסה: הסיכוי שמטוס יתרסק הוא בערך 1 ל-4 מיליון (4,068,43, אם לדייק על הנקודה), אבל בכל זאת זה ככל הנראה אחד הדברים שעוברים לכל אחד מאיתנו בראש בכל פעם שאנחנו עולים על מטוס – מה יקרה אם. תודה לך, "אבודים", על עוד צרה שהמטת על העולם.
אבל הפרנואידיות הזו משותפת לא רק לכל הנוסעים אלא גם לכל מי שעוסק בתעופה אווירית. כל מטוס שעולה לאוויר מפוצץ במנגנוני בטיחות לכל מקרה שלא יהיה, וכל תא טייס מלא בכפתורים, ידיות ומתגים שצריך ללחוץ על כל צרה שלא תבוא. אתר ה-Daily Mail ביקש לאחרונה מאחד הקברניטים שעובדים בחברת תעופה בריטית, פטריק סמית', לפרט על שישה דברים בקוקפיט שהוא לא היה רוצה להשתמש בהם לעולם, או במילים אחרות: הכפתורים שחשוב שתדעו שקיימים.
הראשון הוא ידית בשם "Engine Fire", ששמה מרמז על כך שיש שריפה במנוע. ברגע שמשתמשים בידית הזו, אספקת הדלק השוטפת למנוע נחסמת באופן מכני כדי למנוע את התגברות הבערה, וחומר לדיכוי שריפות מוזרק לתוך המנוע. המנוע אמנם בנוי מחלקים שעמידים לחום קיצוני של עד 1,093 מעלות צלזיוס, אבל רק בין 5 ל-15 דקות בלבד.
המתג השני – כיבוי שרפות בתא המטען. סמית' מתאר שמדובר "ככל הנראה בתרחיש הכי מפחיד שיכול לקרות בטיסה", במיוחד בימים אלה בהן סוללות ליתיום של מחשבים ניידים, טאבלטים או מכשירי סלולר (אהלן גלקסי נוט 7) עלולות להתלקח מעצמן ולהוביל לשריפה גדולה יותר בחלק התחתון של המטוס. מכשיר אחד שמתפוצץ זה עוד מילא, אבל אם עשר סוללות מתלקחות זו כבר בעיה גדולה יותר.
כפתור שלישי נקרא "Ditching", והמשמעות שלו היא דווקא חיובית אבל ההקשר שלילי. מדובר בכפתור שסוגר את כל הפתחים והשסתומים בחלק התחתון של המטוס שמכניסים אליו אוויר, כדי לסייע לו לצוף על פני המים בקלות. אבל כן, זה אומר שהמטוס נחת במים. יחד עם זאת, הציפה הזו היא זמנית והמטוס בסופו של דבר ישקע, כך שחשוב לפתוח את מגלשות האוויר כמה שיותר מהר ולאפשר לנוסעים להימלט מפתחי החירום.
הלחצן הבא הוא למעשה רצף של לחצנים שיוצרים את הקוד 7500, וזאת משום שהמשמעות היא שהמטוס נחטף. מדובר על התקן אלקטרוני בשם טרנספונדר, שאחראי אל שידור אותות מהמטוס למגדל הפיקוח ולמטוסים אחרים בסביבה, ומסר עם הקוד הזה יכול להיות מלחיץ במיוחד עבור העולם כולו (אנטבה נגיד, או בקנה מידה גדול יותר – 9/11). קודים אחרים שמבאס להקיש אגב הם 7700 (מצב חירום כללי) ו-7600 (אובדן קשר רדיו).
הכפתור האחרון והכי מוכר הוא ה-Passenger Oxygen Switch שמוריד את מסכות החמצן בתא הנוסעים. זה אמור לקרות אוטומטית ברגע שיש ירידה בלחץ האוויר בתא, אבל טייסים יכולים גם לעשות את זה באופן ידני כי לפעמים לא מדובר באיבוד גובה אלא בתקלה בהזרמת האוויר או במיזוג. כמו כן, גם אם זה קורה אוטומטית עקב לחץ אוויר, והמטוס מתחיל לאבד גובה במהירות – זה לא בהכרח אומר שהוא מתרסק, אלא רק שהטייס מנסה להוריד את המטוס לגובה של פחות מ-3,000 מטרים כדי לאזן את הלחץ.
לפני שאנחנו נוחתים בחזרה למציאות, נסיים עם ידית נוספת שנקראת Emergency Gear, ומשתמשים בה כשיש תקלה בציוד הנחיתה של המטוס (כלומר, גלגלים שלא יורדים). כי אף טייס לא רוצה להנחית מטוס בלי גלגלים.
(מקור)