באחת הכתבות הקודמות של המדור הסברנו על התקנות והסכנות שבשימוש במכשירים אלקטרוניים בטיסה, תקנות שגרמו להמצאתו של "מצב הטיסה" במכשירים אלה. מצב הטיסה מאפשר שימוש ברשת אלחוטית (WIFI), ואכן, בשנים האחרונות חברות התעופה מציעות לנוסעים שימוש באינטרנט אלחוטי, חינם או בתשלום, ביותר ויותר טיסות מסחריות.
אז איך זה בעצם עובד?
בשלב הראשון, הושק שירות האינטרנט בטיסות פנים בארצות הברית, מעל אזורים שהייתה בהם רשת סלולרית קרקעית. בדומה לאנטנות הסלולריות המשדרות במקביל לפני הקרקע בגובה נמוך, הוקמה רשת נוספת הפועלת על עיקרון דומה - אך משדרת גם כלפי מעלה, ובעזרת אנטנות ייעודיות, קלטו המטוסים את אות הרשת הסלולרית מהקרקע. אחת הבעיות שהתעוררו הייתה בארכיטקטורה של האנטנות, שהיו מחוברות למטוס בחלקו התחתון ופגעו באווירודינמיות שלו. בעיה אחרת היא שמהירות השיוט של המטוס גבוהה בהרבה מכלי רכב קרקעיים, כמו רכבת או אוטובוס. לפיכך חיבור אינטרנט סלולרי במטוס דורש דילוג מהיר בהרבה בין תאי התקשורת, והדבר פוגע במהירות הגלישה. הבעיות האלה נפתרו בהדרגה; האנטנות הועברו לגג המטוס והחליפו תדרים, אם כי המהירות נשארה נמוכה יחסית. אך נותרה בעיה מרכזית אחת: השימוש באנטנות קרקעיות מתאים אך ורק לטיסות מעל אזורים מאוכלסים, ולא למשל לטיסות טרנס-אטלנטיות (ולרוב הטיסות מישראל).
הפתרון היה לחבר את המטוס ישירות ללוויינים שבחלל. הרי גם האנטנות הסלולריות מקבלות את האותות מלוויינים, אז אפשר לקצר את התהליך. כבר בשנת 2000 השיקה חברת בואינג שירות אינטרנט בטיסות שהתבסס על תקשורת ישירה עם לוויינים קיימים, אך היא השתמשה באנטנה שהיה צורך לכוונה לעבר הלוויין בכל מהלך הטיסה. השירות, שהיה יקר ואטי, נסגר בשנת 2006 עקב חוסר כדאיות. אך כיום חברות נוספות מחיות את הרעיון, ובעקבות התפתחות הטכנולוגיה אף משגרות לוויינים ייעודיים שיכסו את מסלולי הטיסה הספציפיים של כל חברה.
שילוב טכנולוגיות
חברת GOGO היא כיום ספקית האינטרנט האווירי הגדולה ביותר. החברה חתמה על הסכמים עם חברות לוויינים רבות, כדי לכסות את רוב נתיבי הטיסה מעל ארצות הברית, האוקיינוס האטלנטי ואירופה.
היתרון ביישום זה הוא בשיגור לוויינים ייעודיים, שיבטיחו כיסוי מלא ומהירות העברת נתונים גבוהה, בניגוד לניסיון הקודם של בואינג – שהתבסס על לוויינים קיימים ואנטנה ייעודית על המטוס. בעזרת שילוב בין שתי הטכנולוגיות – הורדת נתונים מהלוויין והעלאת נתונים לאנטנה על הקרקע (אם יש אנטנה מתאימה) – החברה מתיימרת לספק גלישה במהירות של עד 70 מגה ביט לשנייה, למרות שמבחנים בפועל הראו גלישה במהירויות שבין 12 ל-46 מגה ביט לשנייה. לא רע, אך עדיין יש מקום רב לשיפור.
כרמל שור הוא דוקטורנט במכון ויצמן למדע.