את הטיול בצפון אירלנד אני מתחילה בצורה קצת עקומה. "אין פה איך לעבור!", מתריעה חברתי למסע, "המצוק נגמר". ואכן, אחרי הליכה של שלוש שעות עם תיקים על הגב ושבוע של תזונה אירית צמחונית (תפוחי אדמה מטוגנים, תפוחי אדמה בתנור, תפוחי אדמה מכובסים), השביל שעליו הלכנו מסתיים תוך השתלבות אלגנטית במצוק גבוה, ללא כל אזהרה מוקדמת. מהצד השני יש רק חוף ים סלעי, ולפי מה שהמקומיים אומרים, כרישים.
אז מטפסים. נאחזים בצרור שיחים מכאן ובסלע קטן משם, הידיים נשרטות, התיק מושך בכיוון ההפוך, והרעש של הים מזכיר לנו מה יש למטה. אבל הטיפוס משתלם. הגענו לגן עדן. גן עדן שיש לו אגם מצד אחד (עם פרות טיפוסיות רובצות לצידו), מצוק חלק ואימתני מהצד השני, ואחר כך ים, ים וים. אה, ואי קטן. או שזו בעצם סקוטלנד?
ארץ הפיות
צפון אירלנד היא ארץ הפיות. היערות והשדות הירוקים שלה קסומים מעין כמוהם – והמקומות בהם ההרים מחליקים לתוך הים הגדול נראים כמו מדרונות שנועדו להיות מגלשות מים טבעיות.
מסלול ארוך ויפהפה, אידיאלי לחודשי הקיץ (מאי-אוגוסט), מתחיל בעיר בלפסט, שידועה משתי סיבות לא חיוביות במיוחד. האטרקטיבית שבהן היא בניית הטיטניק ב-1912, והפחות מוכרת היא "הצרות". תקופת הסכסוך הקשה באי האירי והבריטי, שטרם הסתיימה לחלוטין. אפשר ללמוד עליה ממאות ציורי קיר מחאתיים הפזורים ברחבי העיר, ובעיקר ממה שהתושבים מכנים "חומות השלום" – חומות הפרדה בין שכונות פרוטסטנטיות ושכונות קתוליות – שני צידי הסכסוך.
מבלפסט יוצאים אל המסלול בהליכה או בנסיעה. אם מחליטים לערוך את המסלול כולו בהליכה, עליכם להיות מצוידים לקמפינג ועם מפות טובות של המקום – שכן לא כל השבילים מסומנים ובמקומות מסוימים אין שביל כלל. מים אפשר לבקש בחוות שתעברו בדרך אבל על גבי חלקים נרחבים מהמסלול לא יעמדו לרשותכם בתי מלון או אכסניות, לכן חשוב להביא אוהל. את החלק הראשון של המסלול, מבלפסט ועד לרנה (Larne), אנחנו העדפנו לקצר בטרמפים. מלרנה צפונה המסלול הופך הרבה יותר מעניין.
18 קילומטרים צפונה מבלפסט שוכנת טירת Carrickfergus, שנבנתה בסוף המאה ה-12 ונשארה מוגנת עד ראשית המאה ה-20, שנים בהן הוחלף השלטון בה בין האירים, הסקוטים, האנגלים והצרפתים. 20 קילומטר נוספים יובילו אתכם אל חצי האי Islandmagee, ועוד כ-25 קילומטרים (תוך הקפת חצי האי), יובילו אל לרנה. משם תתקדמו לכיוון העיירה Ballymena שבדרך אליה אפשר לחזות בהר סלמיש, מקום עלייה לרגל לזכר הקדוש פטריק. משם המסלול ממשיך לכיוון טירת Glenarm היפהפייה שגניה מוקפים חומה. אפשר להיכנס לחצר ולחדרי התה ממאי ועד ספטמבר. באותם חודשים אפשר גם לשכור חכות לדיג סלמון וטרוטה, אם אתם בעניין.
יערות קסומים ואגדות ענקים
Glenariff Forest Park הוא התחנה הבאה שלכם. זהו פארק קטן ומדהים ביופיו. הדרך הראשית היא דרך המפל – כמעט חמישה קילומטר בהם תחזו בשלושה מפלים ויערות קסומים של ממש. הכניסה בתשלום של 1.50 פאונד למבוגר וחצי פאונד לילד. יש גם מתחם קמפינג, מסעדה ותצוגות אינטראקטיביות להבנה מעמיקה של הפארק. חלק מהמסלולים מרוכזים על גשרי ושבילי עץ, ונגישים לנכים.
בהמשך הדרך צפונה תחלפו בכפר הציורי קושנדאל. מרבית התיירים בכפר הם זוגות סקוטים מבוגרים – שמגיעים לכאן כדי לתצפת על הבית מהצד השני. הכפר הבא, בעל השם הדומה "קושנדן" על שום מיקומו בפתח נהר הדן, היה מקום עגינה לנוודים בין אירלנד וסקוטלנד בראשית המאה ה-20. פה אפשר סוף סוף לטבול קצת בים ולבחון את מגוון האצות המוזרות שחולקות עם התושבים את החוף החולי.
מכאן המסלול מתחיל להיראות קיצוני יותר. המצוקים מרשימים יותר והאיים במרחק ברורים למדיי. בנקודת הקיצון הצפון מזרחית נמצא ה-Torr Head, לשון יבשה ירוקה ומחוספסת באבנים שנופלות למים – מקום מושלם לפיקניק בוקר כשהרוח לא חזקה מדיי. האי הקטן שתראו מצפון הוא Rathlin – כל כולו 9.5 קילומטר לאורך ואחד וחצי לרוחב. 70 איש, פחות או יותר, חולקים את השטח הזה. מבקרים יכולים לשוט לכאן מהעיירה Ballycastle ולהתלהב מקהילת כלבי הים שנחה על החוף, לערוך תצפית ציפורים וללגום תה במסעדה של מרכז המבקרים תוך שאתם תוהים איך אפשר לחיות על אי כל כך קטן, ועם כל כך מעט אנשים.
על העיירה Ballycastle אפשר לדלג בחינניות, ולהגיע ישירות אל גשר החבלים Carrick-a-Rede, שיעביר אתכם בין המצוקים ומעל המים. אחרי שתעברו את חוויית ההליכה על הגשר המתנדנד, תוכלו להתרווח על הדשא שעל המצוק ולהתבונן בציפורים. המחיר לעלייה על הגשר הוא 3.70 פאונד למבוגר ו2 פאונד לילד בחודשים מרץ עד יוני וספטמבר-אוקטובר. ביולי ואוגוסט המחיר מעט נמוך יותר.
האטרקציה הרצינית של צפון אירלנד היא ללא ספק סוללת הענק (Giant's Causeway), שהוכרזה כאתר מורשת עולמית. מדובר בתופעת טבע שהאירים מעולם לא הצליחו להסביר כמו שצריך, אלא בדרך האגדה – על הענק האירי פיון מק-קומהייל שבנה את המעבר על מנת ללכת עד לסקוטלנד וללחום באויבו בננדונר. הגרסאות משתנות. באחת מהן, כאשר פיון מבחין בגודל האויב הוא מבקש מאשתו לכסותו ובכך לחפשו לתינוק. בננדונר רואה זאת, ומניח שאם גודל התינוק כה עצום, משל האבא חייב להיות עצום עוד יותר. בעוד הוא בורח חזרה לסקוטלנד, הוא מפרק את הגשר, ואת השאריות אפשר לראות הן על החוף האירי והן על המקביל הסקוטי: עמודי אבן עגולים עשויי בזלת, צמודים האחד לשני ושונים בגודלם ובמוזרותם. ההסבר המשעמם יותר מדבר על התפרצות וולקנית לפני 60 מיליון שנה – אבל מי בכלל זוכר.
הכנות ואזהרות
אפשר להמשיך את הטיול על החוף עד שמגיעים, עם הכביש, לעיר דרי (Derry) – סיפור מיוחד בפני עצמה. לסיור ברכב מבלפסט לדרי, שעובר בכל האתרים, צריך להקדיש בערך שבוע. אפשר לטייל ברגל מבלפסט בטיול ארוך הרבה יותר, תוך שמסתמכים על תחבורה ציבורית לחלקים בהם אין שביל מסודר (באזורי הפיתולים שבין בלפסט לקושנדן לא תמיד יש שביל, ולטייל על הכביש הצר עלול להיות מאוד מסוכן).
הטיול במעלה ההר אומר שתצטרכו לחלוף על פני גדרות בין חוות ושדות. בדרך כלל אין לבעלי החוות בעיה עם זה כל עוד אתם לא הורסים שום דבר – אבל כדאי להתייחס בנימוס. דבר נוסף ומצער שצריך להתכונן לקראתו בחודשי הקיץ המוקדמים הוא המידג'ס – יתושים קטנטנים שמגיעים בחבורות גדולות ומציקים לכל מה שנמצא בסביבה משעות השקיעה ועד חצות הליל. וב"מציקים", אני מתכוונת "רומסים כל רצון אנושי לחיות". מדובר במפלצת נבזית שתושבי האזורים הקרובים למים יודעים כבר שנים להתגונן מפניה: על ידי היצמדות למבנים סגורים עם רשתות – או בטון מזוין על החלונות.