תעשיית התיירות התוניסאית היא אחת המגוונות והדינמיות ביותר באפריקה. מעבר לחופים בתוליים ולשמש הזורחת לאורך כל השנה, ההיסטוריה הארוכה והמגוונת של תוניסיה, המורשת התרבותית העשירה והמאפיינים הגיאוגרפיים הייחודיים, הופכים אותה ליעד פופולרי לטיולים, תיירות אקולוגית ושיט, צלילה, בריאות ותרבות, כמו גם לתיירות דתית לנוצרים, מוסלמים ויהודים. כבר שנים שתוניסיה נמצאת ב-5 המדינות האפריקאיות המובילות מבחינת מספר התיירים ביבשת. לתוניסיה וישראל אמנם אין כיום קשרים דיפלומטיים מוצהרים, ולא נראה כי יתקיימו בקרוב. עם זאת, תיירים מישראל יכולים לבקר במדינה עם ויזה, כאשר הם מחויבים להגיע בליווי של טיול מאורגן ומאושר מראש. ניתן להגיע אליה דרך עצירת ביניים באירופה.
עם זאת, מאז פרוץ מגיפת הקורונה, ענף התיירות בתוניסיה נפגע באופן אנוש, כאשר מספר התיירים במדינה ירד בשנת 2020 בכ-75 אחוזים לעומת השנה הקודמת. כתוצאה, הכנסות התיירות בתוניסיה צנחו ב-65 אחוזים בשנת 2020 בה עמדו על 2 מיליארד דינר תוניסאי (קצת מעל 2 מיליארד שקלים), בהשוואה לשנת 2019, בה ההכנסות עמדו על 5.6 מיליארד דינר תוניסאי (קצת מעל 6 מיליארד שקלים).
בנוסף, מאז שהובילה את מהפכות האביב הערבי שהתפשטו באזור ב-2011, תוניסיה מצאה את עצמה על הכוונת של קבוצות טרור ונאלצה להילחם בצמיחה כלכלית איטית, תוך ביצוע המעבר הפוליטי הראוי אך הקשה מדיקטטורה לדמוקרטיה. לאחר שבעבר נהרו אל חופיה במספרים גדולים יחסית, מבקרים זרים נבהלו מהגעה למדינה לאחר צמד פיגועי טרור קטלניים ב-2015 שכוונו לאזורי התיירות הפופולריים.
>> חופשה במדינה מתפוררת: סוריה רוצה להחזיר את התיירות
>> "הפנינה של המזרח התיכון": האם לבנון עדיין מצדיקה את התואר?
>> הנפט החדש: סעודיה מתכננת להפוך לבירת התיירות החדשה של העולם
במטרה לסייע לתוניסיה לשקם את ענף התיירות, הודיעה בחודש שעבר הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID), על תרומה של כ-50 מיליון דולר, שיושקעו באתרי תיירות, בעיקר היסטוריים שנמצאים גם מחוץ לאזורי התיירות הפופולריים.
כל זאת במסגרת הפרוייקט "בקרו בתוניסיה" (Visit Tunisia) שמובילה המדינה, כאשר מדובר על תוכנית של חמש שנים,שתתבסס על שותפויות ציבוריות-פרטיות ושימוש בפתרונות חדשנות דיגיטלית כדי "להפיק תועלת מהנכסים הטבעיים, התרבותיים וההיסטוריים הייחודיים של המדינה", כפי שמציין דונלד בלום, שגריר ארתות הברית בתוניסיה. מטרת הפרויקט היא ליצור 15,000 מקומות עבודה חדשים במגזר התיירות ולספק תמיכה נרחבת לעסקים בתחום. כך מקווה תוניסיה לנסות להשיב את התיירים אליה, ולחזור להיות אחת מפנינות התיירות הבולטות בצפון אפריקה, שמציעה לתיירים הבינלאומיים מספר רב של אתרים מרתקים:
תוניס
עיר הבירה של תוניסיה, תוניס, היא מטרופולין מודרני בצמיחה עם מרכז היסטורי מרתק, והיא גם העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר בתוניסיה. בתוך שכונת המדינה (Medina) של העיר, מבנים עתיקים רבים פותחים את דלתותיהם לתיירים, חלקם הפכו למוזיאונים או למרכזי תרבות, אחרים למסעדות ולחדרי תה. המדינה, שהוגדרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מסתירה אוצרות. הרובע העתיק של תוניס, המדינה, שמור בצורה יוצאת דופן, כאשר במרכזו מתנוסס מסגד אל-זייתונה (Al-Zaytuna) העתיק, שלו 9 כניסות נפרדות, כשחלק מעמודיו הורכבו מאבנים שהובאו מחורבות העיר העתיקה קרתגו.
השווקים של המדינה, המכוסים בקשתות, מכניסים אור עמום והם גדושים במבחר עצום של סחורות: מבדים באינספור צבעים, בשמים או תכשיטים יקרים. הניגוד עם הסמטאות הקטנות והציורית בצדדים בהחלט בולט. קירות לבנים ופרזול כחול, מעברים מקומרים, כיפות עם אריחים ירוקים, דלתות צהובות ממוסגרות בדוגמאות עדינות באבן מגולפת.
בצד המודרני, לשכונות המקיפות את שדרת בורגיבה יש קסם מיוחד משלהן. למרגלות הבניינים בסגנון ארט נובו או ארט דקו, קהל תוסס נדחס לבתי קפה פופולריים, בוטיקי אופנה, חשמליות ושורות עצי הדקל והתאנה. במרכז העיר, ניצבת הקתדרלה המרכזית בסגנון ביזנטי-מורי, תמיד מלאת פעילות ומבקרים, ולא רחוק מממנה התיאטרון העירוני המרשים, שנבנה ב-1902, כאשר המבנים הקולוניאליסטיים הצרפתיים ושמות הרחובות מזכירים את העבר הלא רחוק של המדינה. בנסיעה קצרה ממרכז העיר, נמצא פארק בלוודר הגדול והירוק, שקם גם הוא בתחילת המאה ה-20, ועוצב על ידי אדריכלים צרפתים. שתי שכונות טרנדיות בעיר הן ברז' דו לאק (Berges du Lac) עם הברים האופתניים שלה, ושכונת לה גולט (La Goulette), פעם מקום מושבה העיקרי של קהילת יהודי תוניס.
סידי בו סעיד
כ-20 קילומטרים מצפון לתוניס שוכנת כפר החוף האידילי סידי בו סעיד (Sidi Bou Saïd), שראשיתו במאה ה-13. ממוקם על ראש צוק תלול ומוקף בנופים עוצרי נשימה של הים התיכון, הכפר הזה הוא התרופה המושלמת להמולה של בירת תוניסיה ויעד מפלט מועדף עבור מקומיים ומבקרים זרים כאחד. הרחובות המרוצפים של העיירה עמוסים בחנויות אמנות, דוכני מזכרות ובתי קפה ציוריים. דלתות וסבכות צבועים כחול בולטים לרקע הצבע הלבן הבוהק של הבניינים שמזכירים את יוון.
העיירה נקראת על שמו של אבו סעיד אבן ח'לף אבן יחיא אל-בג'י, קדוש מוסלמי שבילה חלק ניכר מחייו בלימוד והוראה במסגד אל-זייתונה בתוניס. לאחר שהתהלך במזרח התיכון במסע עלייה לרגל למכה, הוא חזר לביתו וחיפש את השקט והשלווה של כפר קטן בפאתי תוניס בשם ג'בל אל-מנאר. פירוש שמו של הכפר הוא "הר האש", והתייחס למשואה שהודלקה על הצוק בימי קדם, כדי להדריך ספינות המנווטות את דרכן במפרץ תוניס. , והתמקם אבו סעיד התמקם בכפר עד סוף ימיו, וקברו הפך לאתר עלייה לרגל למוסלמים אדוקים, ועם הזמן צמחה סביבו העיירה שקרויה על שמו.
טוזר
עיר נווה המדבר טוזר (Tozeur), עם עצי הדקל עמוסי התמרים שלה והרובע העתיק שמהדהד ברעש כרכרות רתומות לסוסים, מעניקה את התחושה של חזרה בזמן לתקופה שחלפה. פעם תחנת עצירה עבור השיירות החוצות את הסהרה, טוזר לא איבדה את הקסם שלה כשער למדבר הגדול בעולם. היא מהווה בסיס מצוין לגיחות ארוכות יותר לאזור שמסביב, כולל צ'וט אל ג'ריד המהפנט, אגם המלח הגדול בתוניסיה, ונאות המדבר ההריים מצפון.
ההליכה ברחובות הצרים של שכונת המדינה העתיקה היא חוויה קסומה. הארכיטקטורה שלה מציגה חזיתות לבנים יפהפיות בדוגמאות מורכבות, והכל בסגנון המסורתי של דרום תוניסיה. מעוטרים במגוון צורות גיאומטריות, עיצובי הלבנים נושאים דמיון למוטיבים שנמצאו בחפצי אמנות מהתושבים הברברים הקדומים, ששבטיהם התיישבו בטוזר במאות הקודמות.
נווה המדבר של העיירה מכיל עצי דקל יפים ושבילי עפר אדומים, המשתרעים על פני הנוף כמו גן עדן ירוק באמצע המדבר. אל נווה המדבר ניתן להגיע דרך הרחוב הראשי של העיר, ויש סביבו אתרי נופש רבים.
האי ג'רבה
ג'רבה (Djerba) הוא אי שטוח בשטח של 614 קמ"ר, הפונה לחוף הדרומי של תוניסיה ומחובר ליבשת באמצעות שביל של 6 ק"מ. קו החוף שלו מוקף במים צלולים, והוא מכוסה בעצי תמר, עצי זית בני שלושת אלפים שנה, ופרחים ופירות מכל מין ים תיכוני.
האי ג'רבה הוא אחד מאתרי החוף היפים ביותר, אך גם העמוסים ביותר בתוניסיה. חומט-סוק (Houmt-Souk) היא העיר החשובה ביותר באי ג'רבה ואחת הציוריות בתוניסיה. זהו ביתם של הפונדוקס, פונדקים עם חצרות פנימיות גדולות המוקפות בקשתות לבנות שבהן שהו בעבר סוחרים חולפים עם מרכולתם. ג'רבה הוא גם מקום אידיאלי לשיט בקטמרן, גלישת רוח, סקי מים ופעילויות רבות אחרות. לאוהבי אתרים תרבותיים והיסטוריים, לג'רבה יש גם כמה פנינים יפות לבקר בהן כמו מבצר גאזי (Ghazi).
הקהילה היהודית של ג'רבה, המוערכת בקצת מעל ל-1,000 אנשים, נחשבת לאחת הוותיקות בעולם. סיפורים שעברו בעל פה, טוענים שיהודים מהלבנט התיישבו באי לפני 2,500-3,000 שנים, אך מקורה המדויק של הקהילה אינו ידוע. מה שבטוח הוא שיהודים חיו בג'רבה מאז ימי קדם, ובנו את בית הכנסת האגדי גריבה (Ghriba) בשנת 585 לפני הספירה. מהגרים יהודים נוספים הגיעו לג'רבה בתקופת הרנסנס, בעת שברחו מרדיפות באיטליה ובספרד.
קרתגו
קרתגו (Carthage) היא עיר היסטורית עם ניחוח אגדי, הממוקמת רק 20 ק"מ מתוניס, ונבנתה במאה ה-9 לפני הספירה כמושבה פיניקית והפכה במהרה לבירת האימפריה הפונית וכן לעיר המפותחת והחשובה ביותר באזור. קרתגו שלטה בים התיכון באלף הראשון לפני הספירה.אבל מכיוון שהיוותה תחרות גדולה מדי עבור האימפריה הרומית, הרומאים השמידו את קרתגו לאחר 3 המלחמות הפוניות בשנת 146 לפנה"ס. הרומאים בנו אותה מחדש לאחר מכן והיא הפך לחלק חשוב מהאימפריה שלהם באפריקה. כמה מאות שנים אחרי הגיעו הוונדלים, אחריהם שוב רומאים מהאימפריה הביזנטית, ערבים, נורמנים, עות'מאנים וצרפתים.
למרות שקרתגו הרומית נהרסה, חפצים, פסלים וחורבות רבים שרדו. שרידים אלו כוללים תיאטרון, אמפיתאטרון, מרחצאות, מקדשים, קרקס, כבשן, בית קברות, בזיליקות, אודיאום (תיאטרון רומי בעל גג), שרידי בתים רומיים, בורות מים, אמת מים רומית ועוד.
אולי האתר הרומי הפופולרי ביותר בקרתגו הוא מרחצאות אנטונין, שהוא למעשה בית המרחץ הרומי הגדול ביותר מחוץ לרומא. התיירים יכולים לטייל בין חורבות המרחץ הרומי הגדול, כולל הקלדריום (חדר חם), טפידריום (חדר חם), פריג'ידריום (חדר קר), ופלסטרות ואולמות התעמלות (חדר סגור עם רצפות פסיפס להיאבקות בעירום וענפי ספורט אחרים).
ספקס
ספקס (Sfax) היא אחד ממרכזי המסחר התוניסאי החשובים ביותר, והיא מסווגת כעיר השנייה בגודלה במדינה. היא נבדלת משאר יעדי התיירות של תוניסיה, התלויה בעיקר בטבע החולי, שכן היא יעד מובהק ללמוד על התרבות של המדינה, דרך מספר רב של יעדים, מונומנטים ואתרים היסטוריים.
למרות שספקס אינה ידועה בתיירות שלה, עיר היסטורית זו מחזיקה באחת מהמדינות האותנטיות ביותר בתוניסיה. המדינה בעיר זו עדיין נותרה מבוצרת במלואה עם חומה עבה המקיפה את כולה. המדינה הזו עדיין מתפקדת בדיוק כמו לפני שנים, כאשר השוק השוקק שלה, עם סמטאותיה הארוכות של חנויות עם סחורות שונות, הופכים את המדינה לאטרקציה מושכת עבור מבקרים רבים. אחד מציוני הדרך העיקריים במדינה הוא המסגד הגדול של ספקס עם המינרט מהמאה ה-9, אליו מצטרפים שערי המדינה עם הארכיטקטורה המרהיבה שלהם.
הפארק הלאומי אישקל
האגם והביצות של אישקל (Ichkeul) מוכרים כאחד מהאזורים הביצתיים העיקריים של אגן הים התיכון המערבי. האגם בפארק הוא אגם המים המתוקים האחרון בצפון אפריקה, והפארק כולו הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1980. זהו מקום המפגש של ציפורים נודדות והמגוון של החי והצומח בפארק הלאומי הפך אותו לאוצר אמיתי לשימור. באתר לתיירים ישנה הזדמנות לראות יותר מ-500 זנים של צמחים וכמעט 230 מיני בעלי חיים.
ביזרט
ביזרט (Bizerte) או בנזרט (Binzart) היא עיר הבירה של מחוז ביזרט בתוניסיה והעיר הצפונית ביותר באפריקה, והיא ידועה כעיר העתיקה והאירופאית ביותר בתוניסיה. היא נוסדה בסביבות 1000 לפני הספירה על ידי פיניקים מצור. היא ידועה גם כעיר האחרונה שנותרה בשליטה צרפתית לאחר ששאר המדינה זכתה בעצמאותה.
לביזרט יש מורשת ארכיטקטונית חשובה שהועשרה במהלך 3000 שנות היסטוריה. המבצר הספרדי המרשים מגן על המדינה ועל הנמל העתיק והקסום שלה. טרסות בתי הקפה הפנורמיות הניצבות על גבי חומותיה העבות, מציעות נוף נפלא על העיר והים התיכון.
המערות של מאטמאטה
נחצבו בצלע ההרים של דרום תוניסיה, נמצאת מאטמאטה (Matmata), אוסף של בתים העשויים ממערות הנקראות "טרוגלודיטים". העיר, השוכנת מתחת לאדמה, עדיין פועלת כביתם של יותר מאלפיים אנשים, שקישטו ושימרו את החברה העתיקה הזו במלוא הדרה.
כל בית בכפר נוצר על ידי גירוד של הסלע, טיפין טיפין עד שנוצרו הבתים. כל מערה, על חדריה המרובים, הפכה לבית אינדיבידואלי, כאשר הבתים נאספו יחדיו לכדי קהילה מבודדת. כפר זה נבנה לראשונה על מנת למנוע את הטבח שהובטח על ידי החיילים הרומאים והמצרים הפולשים. המקומיים עזבו את כפריהם וקבעו את ביתם במערות, שם נותרו ברובם עלומים עד אמצע המאה העשרים, וזאת בלית ברירה בגלל שאנשי הכפר נאלצו לפנות לממשלה המקומית בבקשה לסייע בתיקון בתים שניזוקו על ידי הצפות.
היא אמנם עדיין עיר מתפקדת, כאשר רוב אוכלוסיית הגברים עוזבת לחלק גדול מהשנה לעבוד במטעי זיתים סמוכים, אבל היא גם מוקד משיכה עצום לתיירים, המוקסמים מהיופי והייחודיות של הקהילה. חלק מהתיירים יזהו את העיר כמקום היוולדו של לוק סקייווקר מתוך הסרט "מלחמת הכוכבים" שצולם במערות של מאטמאטה.
טבארקה
בתפאורה ייחודית שבה הירוק של הטבע חובק את הכחול של הים בקיץ, והלבן של השלג שולט בחורף, טבארקה (Tabarka) מציעה למבקריה מגוון רחב של נופים ומבחר רחב של סיורים. מפורסמת בהרים, בתי הרעפים, ציד חזירי בר, אלמוגים, ג'אז, צלילה ופעילויות נוספות, העיירה טבארקה לא רק מציגה אתר נופש שקט על חוף הים עבור מבקרים שמחליטים לברוח מההמונים, אלא גם נקודת מוצא לביקורים ארכאולוגיים ותרבותיים שונים כמו הריסות בולה רגיה (Bulla Regia) ודוגה (Dougga).
בתוך העיירה טבארקה עצמה, נקודת הציון ונקודת העניין העיקרית היא המבצר הגנואי, השוכן על אי ממש ליד החוף. שרידי המבצר מועטים, אבל טיול כאן - על פני שביל הליכה באורך 400 מטר המקשר אותו ליבשת - מעניק נופים מרהיבים של החופים באזור. המבצר מתוארך לאמצע המאה ה-16, כאשר טבארקה עברה לשליטתם של הגנואים, אך גם משלב כמה ביצורים מאוחרים יותר שנבנו על ידי העות'מאנים.
משפחות תוניסאיות נוהרות אל החופים המקיפים את טבארקה לחופשות שמש וחול, אבל החופים לאורך רצועת החוף הזו נשארים די מתחת לרדאר של רוב המבקרים הזרים. מזרחית ממרכז טבארקה נמצא אזור הנופש הראשי, שבו רצועה ארוכה של חוף חול צהוב, ולאורכו אתרי נופש וספא.
