לא צריך להיות מבין גדול במטאורולוגיה כדי לדעת שכאן, בישראל, אין ממש חורף. כן, לפעמים קר וכן, יש מדי פעם גשם, אבל זה לא באמת חורף. לכן, כשיש שלג, החרמון הופך לאתר עלייה לרגל ואם זה קורה גם בירושלים – הבירה הופכת למוקד תיירותי גדול אפילו יותר מהרגיל.
המחסור בשלג הוא כנראה אחת הסיבות המרכזיות להתאהבות של הישראלים בחופשות סקי (וסנובורד), שהופכות לפופולריות יותר משנה לשנה. גולת הכותרת של טיולי הסקי שיוצאים מהארץ היא הסקידיל וויק – אירוע הדגל של חברת התיירות סקידיל שמשלב עם החופשה החורפית דבר נוסף שישראלים אוהבים במיוחד – מסיבות.
הסקי דיל וויק (שנמשך השנה כשבועיים, מה-18 במרץ ועד ה-4 באפריל) צבר תאוצה עם השנים, ובזכות קונספט נכון עם שיווק מעולה, שכולל הזמנה של הרבה "משפיעניות" אינסטגרם לחופשה תמורת קידום ברשת, הפך לאירוע אליו מגיעים אלפי אנשים מדי שנה. הקונספט פשוט – חבילה שלצד הסקי או הסנובורד כוללת גם מסיבות והופעות עם מיטב האמנים מישראל. השנה, כיכבו בפסטיבל רביד פלוטניק, עדן חסון, נגה ארז ונונו, לצד דיג'ייז מובילים ביניהם ויני ויצ'י, סקאזי ומיטה גאמי.
הפעם, הסקי דיל וויק התקיים בסלה רונדה (Sella Ronda), אתר סקי מהפנט באיטליה. את הליווי של סקי דיל אפשר להרגיש מהרגע הראשון, שכן כבר בירידה מהמטוס – היו נציגים שכוונו במהירות את הטסים לאוטובוסים שלקחו אותם עד המלון. היום הראשון היה קצת מורכב ועמוס וכלל גם איסוף ציוד סקי שהתעכב, מה שגרם לרובנו להחמיץ את ארוחת הערב. הרעיון של איסוף ציוד בערב הוא מבורך ואמור לאפשר לכולנו לרקוד כבר בבוקר למחרת, אבל לוגיסטיקה יותר נכונה הייתה גורמת לדברים לקרות מהר יותר ומאפשרת לנו לאכול ארוחת ערב ולהתחיל ברגל ימין את הטיול.
בשאר ימי הגלישה (4 במספר בשבילי) – המבנה היה זהה: קמים לעשות סקי (כולל שיעורים שאפשר לכלול בחבילה), ממשיכים למסיבת צהריים על ההר, הולכים לנוח ולארוחת ערב – וממשיכים להופעה ומסיבה ייעודית לסגירת היום.
אני ישנתי במלון Stella Montis שבעיירה הקטנה והיפה קפיטלו בואל-די פאסה, הקרובה לאתר הגלישה, שמציע 523 ק"מ של גלישה. המלון היה סטנדרטי למדי ביחס למלונות סקי, כלל ארוחת בוקר סבירה, ארוחת ערב די טובה והיה במרחק 12 דקות הליכה מהגונדולה של אתר הגלישה, אבל הציע הסעות ללא עלות לאותה גונדולה.
וחווית הגלישה? לא פחות ממדהימה. קשה לתאר במילים עד כמה יפים ההרים הדולומיטים, גם כשאתה רואה אותם מקרוב - אבל במיוחד כשאתה גולש עליהם. השיעורים, שכאמור אפשר לקחת כחלק מהחבילה (הן למתחילים והן למתקדמים) היו יעילים מאוד וכמי שהגיע עם אפס ידע בסנובורד אבל קצת ידע בסקי, סיימתי את החופשה שאני כבר גולש בצורה די סבירה – הישג די מרשים למישהו עם אפס קורדינציה כמוני.
אחרי הגלישה כאמור, מגיע הזמן לאפרה סקי – מנהג שהתחיל במאה ה-19 במטרה להשתחרר בסוף יום סקי. אז זה החל עם כמה מנות תפוחי אדמה נדיבות וקצת אלכוהול – והיום זה כולל מסיבות ענק על ההר. במשך 4 ימים עלו לא מעט דיג'ייז להרים לקהל הישראלי אחרי יום גלישה. בשבילי, בלטו מעל כולם איתי גאלו, שהוכיח למה הוא נחשב לדיג'יי מיינסטרים המוביל בישראל, אגדת הטראנס דרוויש – שהעיף את הקהל באוויר וכן מיטה גאמי, נציג סצנת הטכנו – שלא זכתה לייצוג מספיק הולם כסצנה שמכתיבה היום את חיי הלילה בארץ.
בשעות הערב כאמור, מגיע הזמן של הופעות של זמרים ודיג'ייז, למי שיש לו כוח אחרי יום ארוך. בין ההופעות שלי יצא להיות בהם אפשר למצוא את נונו, יסמין מועלם, איתי גאלו וסקאזי. ההופעות כאמור הן תוספת מבורכת מאוד, שמעשירה את הטיול והפכה את הסקידיל לתופעה, אבל כן אפשר וצריך לתת קצת יותר גיוון. חלק מהאמנים הופיעו 3-4 פעמים בארבעה ימים, דבר שגרם לי ולעוד רבים לוותר עליהם בחלק מהפעמים.
באחד הימים החלטתי לוותר על הגלישה ולפנות קצת זמן כדי לראות מה עוד יש להציע לעזור, ומסתבר שזה לא מעט. חובבי ההליכה יוכלו ליהנות ממסלול ואל דורון (Val Duron) – מסלול לא ארוך מדי של קרוב ל-7 ק"מ.
ה-אטרקציה המפורסמת ביותר באזור הוא QC Terme Dolomiti – מתחם ספא ענק שכולל בריכות שחייה חמות, סאונות, אמבטיות ספא שונות, אזורי רגיעה וחדרי עיסוי. מדובר בדרך המושלמת להרגיע את הגוף אחרי טיול כל כך אינטנסיבי ואני ממליץ לא לוותר על העיסוי במקום, שהיה מהטובים שעשיתי עד היום.
האפרה סקי כאמור, הוא הערך המוסף שהפך את הסקידיל וויק לכל כך פופולרי, אבל לא פחות מכך הוא הליווי הצמוד. נציגי סקידיל היו זמינים פחות או יותר 24/7 לכל תלונה/בקשה/שאלה, וידעו למצוא פתרונות למסלול מסוים שנסגר בגלל שלג וסתם להציע מקומות שאפשר לבקר בהם כשהייתי כבר עייף מגלישה.
גלישה נשמעת מרתיעה, אבל בביקור בסקידיל וויק גיליתי שהיא לא רק משהו שבאמת כל אחד יכול ללמוד, אלא שהחופשה הזו מציעה הרבה יותר מגלישה. השילוב של אלכוהול, מלא ישראלים צעירים שבאים לחגוג את החיים ואינספור מסיבות והופעות יוצרים מעין פנג'ויה מושלגת.
* הכתב היה אורח של חברת סקידיל