כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי מין פֶטִישׁ כזה שנקרא חו"ל. בחצי השנה האחרונה זכיתי לבקר בשבע בירות אירופיות: לונדון, ברלין, ברצלונה, וינה, בודפשט, אמסטרדם ובריסל. בלונדון וברלין טיילתי עוד לפני מתקפת הטרור בפריז, כשאירופה הייתה נינוחה וצ'ארמרית כמו תמיד. בשאר הערים ביקרתי אחרי ליל הדמים האיום בנובמבר, ובהחלט לא היה קשה להבחין בטלטלה האדירה שעברה היבשת. ההבדל התבטא בעיקר בכמות האבטחה ברחובות ובבידוק קפדני יותר בשדות התעופה השונים. אולי כי אני אופטימיסט מטבעי ואולי כי בחו"ל הכול הופך יותר קול, סירבתי לתת לחרדה של האירופאים ממתקפת טרור נוספת להשפיע עליי. בכל זאת, אני בא מיזראל זבת החלב והפיגועים.
>> לפייסבוק של mako חופש
לבריסל הגעתי ברכבת מאמסטרדם ממש בשבוע שעבר בתירוץ קלוש שיש לי יום הולדת, והיי, אם אני ילד גדול אז צריך לחגוג בגדול. אחרי התפנקות מרוממת נפש בבירת הולנד האוטופית, שלמרות שהיא קטנטונת וזה הדייט הרביעי שלנו היא לא מפסיקה להקסים בכל פעם מחדש, לא ציפיתי לקבל כזאת סטירת מציאות מצלצלת מבירת בלגיה בביקורי הראשון (והאחרון) בה. כשחזרתי ארצה שקלתי לפרסם אזהרת מסע אישית מרוב שהאווירה בעיר הייתה מתוחה ומאיימת. חששתי לצאת גזען בטעות אז ויתרתי על אותה קריאת אזהרה, אבל לא היה לי ספק לרגע שמשהו נוראי הולך לקרות שם. העיר הייתה שרויה בחרדה קיומית ובכוננות לקראת המתקפה כבר אז. הצליל הראשון ששמעתי כשיצאתי מתחנת הרכבת היה סירנות של רכב משטרתי ומשהו בתוכי ידע כבר באותו רגע שהגעתי לעיר בפאניקה. עיר תחת איום.
כיאה לטיול רכבות, המלון בו שהינו היה ממש מחוץ לתחנת הרכבת כדי לחסוך טרטורים מיותרים. אחרי שזרקנו את המזוודות בחדר יצאנו לכיוון מרכז העיר, מרחק של כרבע שעה הליכה (או שתי תחנות במטרו). אחרי צעידה קצרה היה די ברור שהשכונה שמחברת בין הרכבת למרכז העיר היא שכונה מוסלמית למהדרין. כבר הזדמן לי להלך ברובע מוסלמי כזה או אחר באירופה בביטחון מלא ובלי טיפת חשש, אבל בבריסל החוויה הייתה שונה לחלוטין. הארדקור. בדרך כלל זה עדיין מרגיש שנמצאים באירופה אבל הפעם חשתי כאילו נכנסתי לסיור רגלי ברפיח. אין לי שום בעיה עם מוסלמים שחיים את חייהם ועסוקים בענייניהם, אבל מה לעשות, כשנועצים בי מבטים זועמים אני אוטומטית נלחץ. סליחה אם אני יוצא איסלאמופוב, אבל כמות המבטים החודרים והמקפיאים שקיבלתי הייתה בלתי נתפסת. זו הייתה הפעם הראשונה שטיילתי בעיר באירופה ופחדתי שישמעו שאני דובר עברית.
רק במרכז העיר קלטתי עד כמה בריסל נמצאת במצב חירום לא מוגדר רשמית. את המתח אפשר היה לחתוך גם בסכין פלסטיק עקום. בכל פינת רחוב בערך עמדו חיילים עם רובים; ג'יפים צבאיים הוצבו בכיכר הגדולה (הגראנד פלאס) בלב העיר ובכל האזור סביבה; שוטרים וחיילים הגיעו לפזר התקהלויות של אנשים באזורים מסוימים, וכמובן, שירת הסירנה המשטרתית שמבליחה ברקע כפסקול מטריד לאורך כל השהות. ואם במקרה חשבתם שאותם מוסלמים, אלו עם המבט הזועם בעיניים, מתגודדים רק באותה שכונה שמובילה למרכז העיר, כדאי שתחשבו שוב ומהר. מר נתניהו בטח היה מזהיר שהם נוהרים בהמוניהם – לכל מקום בעיר בערך.
למעשה, התושבים המוסלמים של בריסל מהווים יותר מ-30% מהעיר (ויותר ממיליון איש). הם מאורגנים מאוד ויש להם כוח יותר מאשר לכנסייה הקתולית. מאחר והמספרים מזנקים בקצב מהיר משנה לשנה, הסטטיסטיקות סוברות שבריסל צפויה להיות בעלת רוב מוסלמי עוד בעשור הקרוב. כמה אירוני שהיא בירת האיחוד האירופי. האביב הערבי מזמן חלף בבריסל, עכשיו כבר קיץ שם וחם נורא, מה שהופך את כולם לעצבניים במיוחד.
מן הסתם לא הייתם מתכננים חופשה בבריסל בזמן הקרוב לאור מתקפת הטרור הרצחנית אתמול, אבל ההמלצה שלי לוותר על התענוג תקפה גם לעתיד היותר רחוק. ולא, לא רק כי מפחיד שם לאללה ויש סיכוי גדול שלא שמענו ממנה את הפיצוץ האחרון, למרות שזו אמורה להיות סיבה מספיק ראויה בפני עצמה. בראש ובראשונה מדובר בעיר די משעממת. היא אמנם יפה להפליא אבל לא חסרות ערים מדהימות ביופיין, שיש בהן הרבה לעשות וגם לראות. הכיכר המרכזית ענקית ומפוארת, סביבה יש יציאות שונות למדרחוב של שופינג (בעיקר של שוקולד ופריטי אמנות), ולא רחוק ממנה ניצב הפסל הקטן להחריד של הילד המשתין. פה בערך נגמר הקרנבל. לעיר יש ארכיטקטורה מאוד מיוחדת שמשלבת בנייה עתיקה וחדשנית והיא מלאה באמנות רחוב מלבבת, אבל לחובבי הז'אנר עדיף לטוס לברלין – שם הציורים צצים בכל מקום והם הרבה יותר מרהיבים. שם גם לא חסר מה לעשות, בעוד שהאטרקציה הכי מלהיבה שיש לבריסל להציע בעצם היא מותגי השוקולדים היוקרתיים שלה ושלל הווריאציות לוופל הבלגי האלוהי. כל קשר בינו לבין הגופרה העלובה שנמכרת בארץ מקרי בהחלט, מי שמכיר יודע.