חייו של התייר הישראלי לא קלים. בכל פעם מצטרפת מדינה נוספת לקונסנזוס השנאה, וכשנהג מונית או מלצר בארץ זרה שואלים אותנו מאיפה אנחנו מגיעים אנחנו מרגישים חובה להתכחש למולדת ולדבוק בארץ לא לנו.
למזלי - בהתחלה דווקא חשבתי שלרוע מזלי - תאריך נסיעתי לרודוס נקבע לשבוע בו התקיים המשט, ואני עליתי על המטוס בידיעה ברורה שהעולם שונא אותנו. כבחורה חרדתית הלוקה בפחד מטיסות, בתוספת השלכות האירוע שגרם לכל העולם לדבר עלינו - החרדה מנופש בחו"ל הייתה הפעם באמת קיצונית. אלא שטעיתי.
זו הייתה הפעם הראשונה בה ביקרתי ברודוס, והקרבה הגיאוגרפית לטורקיה גרמה לי לחשוב עליה ועל יוון כעל מקשה אחת. כשנחתנו באי הנחתי על פני את החיוך של הילדה הטובה, פיזרתי את השיער הבהיר ובירכתי בשלום מוגזם כל מקומי שנקרה בדרכי. אבל למרבה ההפתעה, התמונה שהצטיירה לי גרמה לי לפקפק ביכולת החיזוי שלי: הם רוצים אותנו פה.
בשיחה קצרה עם מקומי התברר לי שהאי רודוס מבוסס כולו על תיירות, שהעשור האחרון לא היה מוצלח - בטח שלא מאז הקריסה הכלכלית של יוון - ושזה בדיוק הזמן בשביל תיירני רודוס להסתער על הישראלים פגועי טורקיה, שמחפשים בנרות את ההכל כלול שלהם.
רודוס היא היעד של הקיץ, ללא כל ספק. קבלת הפנים החמה שתקבלו באי לא משתווה ליחס לו תזכו בשום מקום אחר בעולם, והתמורה שתקבלו לכספכם תשתלם: לא רק בגלל הפינוק, אלא בעיקר בגלל מה שיש לאי הזה להציע. פרק הזמן המושלם לביקור ברודוס הוא לטעמי חמישה ימים; אם ניקח בחשבון יומיים של בטן- גב באחד מחופי הטורקיז של האי, יישארו לכם שלושה ימים של טיולים. להלן כמה המלצות לאתרים שחובה לבקר בהם:
רומאים, צלבנים, טורקים ופאשיסטים: העיר העתיקה של רודוס
האי רודוס היווה מטרה אטרקטיבית לשליטה ולכיבוש לאורך השנים. משליטה רומית עבר לידיה של האימפריה העות'מאנית ואף היה נתון תחת שלטונה של איטליה הפשיסטית, כאשר כולם חשקו במבצריו המרשימים של האי, ובפרט באלו של עיר הבירה רודוס.
שרידי התקופות השונות בהן העיר שקקה חיים והייתה מוקפת חומה ומבצרים נשמרו באופן מופתי, וסיבוב בתוך הרחובות הקטנים יזרוק אתכם לחוויה תקופתית מרשימה. החנויות שבמקום והמסעדות לא פוגמות בחוויה, אבל רובן תיירותיות ומרכולתן זהה: סבונים, שמן זית, תכשיטים ומזכרות. שער הכניסה לעיר העתיקה של רודוס נקרא שער החופש, ולא רחוק ממנו אפשר להיכנס לארמון האבירים, שהוא מוזיאון המשחזר את אורח חייהם של הצלבנים.
מומלץ: דווקא להגיע בשעות בין-הערביים לאזור, וכך להשיג את מראה העיר העתיקה באור היום, וגם להספיק לחות את חיי הלילה שלה. אם אתם בעניין של ריקודים לצלילי מוסיקה יוונית עם הבלחות מערביות, תוכלו להיכנס לכל בר שאתם רואים, להזמין אוזו ולהרים כוסית למען האוטנטיות.
מסעדה מומלצת: Alexis restaurant - מסעדה נהדרת לאוהבי הדגים ופירות הים.
לא יכולה להוריד ממך את העיניים: לינדוס
בהפלגה של שעתיים או בנסיעה של שעה ברכב שכור תגיעו לאחד המקומות היפים ביותר באי. לינדוס הייתה עיר משגשגת במאה התשיעית לפני הספירה, וגם היא נותרה מוקפת בחומה. אבל המבנה הארכיאולוגי החשוב והמרשים ביותר במקום הוא מצודת אקרופוליס, בה נמצאים שרידי המקדש של האלה אתנה לינדיה שנבנה בערך ב-300 לפנה"ס. בכדי להגיע למקדש יש לטפס ולעלות כמות לא מבוטלת של מדרגות, אך אל-פחד: לרשות התיירים עומדים גם חמורים המיומנים בטיפוס.
מומלץ: לסייר גם בין הסמטאות של לינדוס. אנחנו, למשל, נקלענו לחתונה יוונית שנערכה במקום – והמפגש העצים מאוד את החוויה.
מסעדה מומלצת: Mavrikos Restaurant - מסעדה בכיכר העיר המגישה אוכל יווני אוטנטי, בשילוב מאכלי גורמה ים-תיכוניים.
שלוש שעות של יופי: אמבונה
אמבונה (Embona village) הוא כפר קטן בדרום רודוס, שעיקר קסמו טמון בכך שהוא טרם התגלה למרבית התיירים המגיעים לאי. בכדי להגיע אליו כדאי לשכור רכב ולעלות במעלה ההר, לגובה של 630 מ' לערך. הנסיעה יפהפייה והנוף בה מרשים, אך דבר לא משתווה ליופי המקיף את הכפר עצמו. הכפר מכיל לא יותר משלושה רחובות קטנים ומסעדות יווניות אמיתיות, וטיול במקום לא יארך יותר מ-3 שעות, כולל הארוחה.
בדרך אל הכפר או ממנו תוכלו לעשות ביקור חפוז בעמק הפרפרים - מסלול קצר בתוך העמק שאמור להיות רווי בפרפרים, עם דגש גדול על "אמור". לפני שאתם מבקרים במקום, כדאי לברר אם זוהי העונה בה החיה הצבעונית מציפה את העמק - כשאני כיבדתי את האזור בנוכחותי, ספרתי 2 וחצי פרפרים צהובים.
מומלץ: להסתובב במעט החנויות במקום ולרכוש שטיח זול לסלון.
מסעדה מומלצת: Illias- מסעדה יוונית מסורתית המנוהלת על-ידי משפחה. כאן תמצאו ציזיקי אמיתי, עלי גפן ממולאים ועוד מיני תבשילים יווניים.
זה מעיין זה: שבעת המעיינות
מסתבר שאגם שבעת המעיינות נמצא ברשימת האתרים שכל תייר שמגיע לרודוס חייב לעשות עליהם "וי". גם אני הייתי תלמידה טובה והגעתי למקום, אבל התקשיתי להאמין שהמעיין הקטנטן וה"בייבי מפלים" שזרמו אליו הם-הם "אגם שבעת המעיינות". מדובר במהומה רבה על לא דבר - אבל אם כבר הגעתם לאתר, כדאי שדווקא תבחרו בצד ימין, בשביל שמוביל לאגם הנעלם. אמנם תצטרכו ללכת בתוך מנהרת מים באורך 200 מ' עם פנסים, אבל התמונה הציורית שתקבלו בסופה שווה את זה.
עונת הנסיעות במאקו חופש: