מהמעט שיצא לי לשמוע על אזרבייג'ן היא הצטיירה לי כמדינה סובייטית לשעבר, מוסלמית, שיעית ואפורה. לא בדיוק המקום הראשון שחושבים עליו כשמחפשים מקום לנופש. את ההלם הראשוני הרגשתי עוד בשדה התעופה כשירדתי מהמטוס אל המבנה המרהיב והמפואר שממנו שיוצאים אל הרחוב שמשלב בין מוסיקת אורות מרהיבה לחשיכה הרומנטית. אם נעשה ספוילר, אז אזרבייג'ן הפתיעה אותי בענק והיא נמצאת במקום הכי רחוק ממה שחשבתי. לתייר הישראלי יש פה שילוב של פאר מוגזם עם קלסיקה אירופאית ואוכל מעולה במחירים נמוכים במיוחד, כשכל זה נמצא במרחק שלוש שעות טיסה בלבד.
נחזור אחורה: אי אפשר להתחיל את הכתבה על אזרבייג'ן בלי לתת רקע קצר על המדינה והשינוי האדיר שעברה בעשור האחרון, בעיקר מאז הגיע לשם האירוויזיון. מדובר במדינה שחיים בה 10 מיליון בני אדם, כמעט חצי מהם בחצי האי בו נמצאת באקו (Baku) הבירה. האזארים חולקים את הגבולות שלהם עם רוסיה, ארמניה, גאורגיה ואיראן. לאורך חלקה המזרחי של המדינה נמצא הים הכספי.
באופן רשמי אזרבייג'ן היא מדינה דמוקרטית עם משטר נשיאותי. בפועל מדובר בדיקטטורה, אם כי את זה אתם לא תרגישו ובאופן מאוד מפתיע, גם האזרחים המקומיים מבקרים ברחוב את המשטר באופן חופשי. דיקטטורה לייט, אם תרצו.
החלק הדתי הינו המפתיע ביותר. אזרבייג'ן היא מדינה מוסלמית שיעית, אלה הרוב המכריע לצדם חי מיעוט שיעי ומיעוט קטן עוד יותר של נוצרים ויהודים. ולמרות זאת, יש בה כאמור פתיחות מפתיעה. במלונות הגדולים הגישו לאורחת הבוקר בשר חזיר ולצדו אזהרה שאינו כשר למוסלמים. בפאבים המקומיים האלכוהול זורם כמו מים, גם בסופרים מצאתי מדפים עמוסים בבקבוקי אלכוהול. בבאקו הבירה תמצאו אפילו מועדוני גייז.
החלק שבאמת הפתיע אותי לטובה זה תחושת הביטחון והיחס שלהם ליהודים וישראלים. לכל מקום אליו הגעתי דיברתי עברית באופן חופשי. בשעות הפנאי, כולל בלילה, יצאתי לבדי להכיר את העיר דרך הרגליים. כמעט בכל מקום שבו הבינו שאני ישראלי זרקו כמה מילים בעברית, אמרו שלום ולחצו את היד. אגב, לחיצת יד וכבוד זה עניין מאוד חשוב שם, אפילו שוטר לוחץ לך את היד ואומר יפה שלום לפני שהוא נותן לך דו"ח. בלא מעט מקומות היו גם כאלה שסיפרו לי שהשם שלהם הוא בנימין, חיים או שלמה והדגישו שהם יהודים שחיים שם. זה היה לא רק במרכזי התיירות אלא גם בשכונות אליהן נכנסתי לבד.
עיר הבירה באקו היא חוויה עוצמתית של תחושות ורגשות. היא משלבת בין מגדלי יוקרה מרהיבים ומוגזמים בסגנון של דובאי עם מודרניות מערב אירופאית עם אירופה הקלאסית והשיכונים הסובייטים שמזכירים את עברה כאחת ממדינות בברית המועצות. מצד אחד בולטים "מגדלי הלהבה" (Flame Towers) שהם שלושה בניינים בגובה של 140-190 מטר. בלילה הבנייניםהופכים למופע אורות מרהיב. לא רחוק משם נמצא בניין הפרלמנט האזארי ו"היילנד פארק" (Highland Park). הצמוד למגדלי הלהבה. מדובר בתצפית מרהיבה על עיר הבירה ששוכנת לחופי הים הכספי. בשעות הלילה הנוף הופך משכר ובלי ספק זו נקודת חובה. 
יום ראשון לטיול: נוחתים בבאקו
משדה התעופה יצאנו למלון "הולידיי אין", כ-25 דקות נסיעה אותן עשינו אחרי שהשמש כבר שקעה. מנוחה קצרה ומשם יצאנו לנקודת החובה הראשונה - החמאם הטורקי. לא תמצאו שכונה בלי חמאם מקומי אליו האזארים מגיעים בסוף יום עבודה ובסופי השבוע.
שימו לב שעדיף להתקשר לפני כדי להזמין מקום וגם לבדוק אם מדובר ביום לגברים או נשים. אני הגעתי לקריסטל חמאם ברחוב פייזולה גאסים זאדה, כרבע שעה ממרכז העיר. כניסה עולה 15 מנאט (manat) שזה המטבע מקומי, כ-30 שקלים. מלבד סוגי הסאונות השונות והבריכה, ניתן בפנים להזמין אוכל ושתייה. עיסוי שעולה עוד 20 מנאט (40 שקלים), תלוי בסוג הטיפול. וגם "ניק", חבטות עם צרור ענפים דקים שזה תענוג שאני העדפתי לוותר עליו. במעבר בין הסאונות נהוג לשבת עם כוס תה כשלצדה קערת ריבת דובדבנים אותה אוכלים עם כפית קטנה. אגב, לאורך כל הזמן שלנו שם השארנו את הטלפונים על השולחן בזמן שהלכנו לסאונות. הם לא זזו משם.
משם המשכתי למסעדת "דולמה" ברחוב ניזאמי, שזה הרחוב המרכזי והמתוייר בבאקו. זה המקום שלכם לעשות שופינג ותמצאו שם הכל. מבגדים, כולל מותגי יוקרה ועד משחקים, תכשיטים וכמובן דוכני מזון שונים ומסעדות מעולות. רוב העסקים פתוחים עד לשעה 23:00 וברחוב הזה תמצאו גם לא מעט ברים שיהיו פתוחים עד לשעות הקטנות של הלילה.
יום שני לטיול: שוקים ומוזיאון שטיחים
אחרי ארוחת בוקר במלון יצאנו לבאזר-ליק. מדובר באחד מהשווקים של באקו שם תמצאו פרות ירקות ומתוקים ותבלינים כמו זעפרן במחיר שלא תאמינו. מה שקנה אותי במקום היה הסדר והיופי של השוק. צריך להגיד שהאזארים מקפידים מאוד על הניקיון והסדר וזה מורגש בכל פינת רחוב.
מהשוק המשכנו למרכז תרבות/מוזיאון היידר אלייב, שזה מקום עצום על שמו של הנשיא הקודם ואביו של הנשיא המכהן. במקום תערוכות משתנות ותערוכות קבועות כמו תעורכת היידר אלייב עצמו, הנשיא הראשון של אזרבייג'ן כשעוד הייתה תחת ברה"מ ואז אחרי ההתפרקות הנשיא הראשון של המדינה העצמאית. הוא זה שתמיד חלם להפריד את המדינה משאר הרפובליקות של ברה"מ, ואם תרצו הוא הבן גוריון המקומי.
בין התערוכות שבמבנה העצום והייחודי ניתן לראות את מיני אזרבייג'ן עם אתרים מרכזיים ובין בנייני הלהבות, ארמון הנשיא, שדה התעופה ועוד, גם אזור בו משולבים כנסיות, מסגדים ובית כנסת. כניסה עולה 15 מאנאט לאדם (30 שקלים).
משם יצאתי להסתובב ברחובות העיר ובהחלט ניתן לראות בבאקו נוכחות גדולה ואף חריגה של שוטרי סיור ותנועה. יש תחושה של ביטחון ברחוב עם שוטרי סיור רגליים בנקודות מרכזיות וניידת כמעט בכל צומת. נקודה מעניינת, כאשר שוטר עוצר אותך ברחוב, הוא לוחץ את היד, אומר סלאם עליכום ומציג את עצמו וכאמור, רק אז נותן את הדו"ח תנועה.
מוזיאון השטיחים של באקו זה עוד מקום מעניין לבקר בו. השטיחים שימשו שם להכל, ליופי, לישיבה עליהם ובעבר אפילו להעברת סחורות על סוסים ונפט וכן, גם גופות של נפטרים. עלות כניסה 10 מנאט (20 שקלים).
פוניקולור זה הרכבל להיילנד פארק שכולל גם את סמטאות הכבוד, האש הנצחית ותצפית פנורמית לכל חצי האי בו נמצאת העיר. למעלה מסגד סוני מודרני שנמצא ליד מגדלי האש אותם הזכרתי. רכבל עולה רק 1 מאנאט (2 שקלים) ומומלץ לחוויה. מול הרכבל מזרקה עם אנדרטה במרכזה, המציגה גיבור מיתולוגי משירו של המשורר מיזאמי, שנלחם בנחש. לאזארים חשוב להציג ולכבד את המשוררים שלהם ובראשם מיזאמי שהוא המקביל שלהם לחיים נחמן ביאליק. ברחבי העיר והמדינה תראות פסלים רבים שלו, רחובות על שמו ובניינים כמו גם מוזיאונים כמובן.
יום שלישי לטיול: לצלם את העיר העתיקה לאינסטגרם
את היום השלישי התחלנו במוזיאון פרטי, הבית של האחים נובל - "וילה פטרוליה", שנבנה בין 1882 ל-1884. האחים נובל הגיעו לכאן למטרות סחר בעץ הברזל, וכשהגיעו שמעו על "נוזל שחור" ומיד הבינו במה מדובר ונכנסו לעסקי הנפט. משפחת נובל נשארו לפתח את התעשייה שהיום היא מרכזית ומאוד רווחית. הבית משמש מוזיאון לאחים נובל ולתקופת החיים שלהם, כאן גרו עד להגעת הבולשביקים ב-1921. כניסה למוזיאון היא בחינם בתיאום מראש, עלות קטנה ישנה במקרה ששוכרים מדריך.
זוכרים את השילוב הקוסמי של באקו? אז אחרי הסיור בבית האחים נובל, המשכנו לעיר העתיקה שמכונה העיר הפנימית. לחובבי התמונות לאינסטגרם זה לגמרי המקום להגיע אליו. העיר העתיקה מוקפת חומות שנבנו במאה ה-12. בעבר היו חומות במרחק 25 מטרים כדי ללכוד אויבים אולם מאז נהרסו עם התקדמות הטכנולוגיה והתותחים. כיום נשארה רק החומה הפנימית המקורית עליה הרוסים הוסיפו אלמנטים משלהם כמו המגדלים והעיטורים העליונים. הכניסה מהשער הכפול המשלב בין החומה שנהרסה למקורית ממקום של כבוד לחומה שהייתה והגנה במשך 300 שנה.
מלבד המבנים העתיקים בני מאות השנים, בפנים תמצאו חנויות למזכרות ומסעדות שמגוונות בין אוכל אזארי לאיטלקי, צרפתי וכל מדינה שאתם יכולים לחשוב עליה. כמובן שגם שלל בתי קפה שחלק מהם פועלים 24\7. המחירים במסעדות שבעיר העתיקה מעט יקרים יותר, אולם עדיין תמצאו שהמנות היקרות לא עולות על 70, 80 שקלים לאדם. מסביב לעיר העתיקה תמצאו בפארק אוברנטר ספסלים מול פסלים ומזרקות יפות.
עוד מקום מעניין להיות בו הוא הטיילת של באקו השוכנת לחופי הים הכספי. בטיילת שאורכה כמה קילומטרים תענו מהים מצד אחד ומהבניינים המפוארים וגם העתיקים מהצד האחר. לאורך הטיילת יש גם פארק ירוק עם ספסלים מול הים ודוכנים. חשוב לציין שבמקום הזה לא ניתן להיכנס למים בגלל הזיהום מתעשיית הנפט. כדי ללכת לחוף הים צריך לצאת מבאקו.
בין הטיילת שלחופי הים לבניינים של העיר, תמצאו את מוזיאון הניצחון. מקום מאוד סוריאליסטי בשל המיקום שלו. לפני שנתיים אזרבייג'ן ניצחה את המלחמה נגד ארמניה על חבל נגורנו-קרבאך, סבב שני של לחימה כשבקודם הם הפסידו. כדי לסמל את הניצחון הם לקחו עשרות רבות של טנקים, נגמ"שים, תותחים ועוד שלל והציבו אותם שם. כניסה למקום עולה 20 מאנאט (40 שקלים) לאדם מבוגר.
יום רביעי לטיול: מגלים את אתרי הסקי
אזרבייג'ן היא הרבה יותר מבאקו הבירה. אם הגעתם לשם בקיץ, מומלץ לצאת מהעיר למרחבים הפתוחים בהם משובצים כפרים פסטורליים ושדות נרחבים. הטבע האזארי משלב בין יערות שדות ומדבריות. בשמורת גובוסטאן, שנמצאת כשעה נסיעה מבאקו, ונחשבת אתר מורשת עולמית, תמצאו נוף מדברי מרהיב והרי געש של בוץ. מדובר בתלים שפולטים בוץ מבעבע וגז.
אם הגעתם בשיא עונת החורף, תופתעו לגלות שאזרבייג'ן היא גם מדינה לעשות בה סקי - בהרי שאחדג. 3.5 שעות נסיעה מבאקו, תמצאו מסלולי סקי רבים לכל הרמות, ממתחילים שזו הפעם הראשונה שלהם ועד למקצוענים. עלות מלון לזוג לא בעונה כ-250 מנאט (500 שקלים). זוג עם שלושה ילדים בפברואר, שזו שיא העונה, לשלושה לילות ישלם רק 1,200 מנאט (2400 שקלים) וזה בעונה כשההר מלא בשלג.
כניסה למקום עצמו, להרים המושלגים, היא בחינם והתשלום לפי אטרקציה ולינה. רכבת הרים בשלג, עולה למשל רק 20 מנאט (40 שקלים) לאדם ומשם אפשר להמשיך למסלולי הסקי.
שאח מאונטן ריזורט, הינו הראשון באזרבייג'ן והגדול ביותר. תמצאו בו לא פחות מ-17 רכבלים למסלולי החלקה ו-27 מזחלות לכל רמות היכולות. המקום מחולק למסלול ירוק למתחילים, כחול זה הבינוני ברמת הקושי, אדום למתקדמים והשחור זה המסלול למקצוענים.
יום חמישי לטיול: חוזרים הביתה
את היום האחרון ניצלנו, איך לא, לשופינג. המחירים הנמוכים באזרבייג'ן מפתיעים. בחנויות הרבות שברחוב מיזאמי תמצאו ביגוד והנעלה ברבע מהמחיר בארץ, כך גם בחלק מהקניונים שבעיר באקו.מי שרוצה, יכול ללכת ל"פורט מול" בו יש את מיטב המותגים היוקרתיים של עולם האופנה והתכשיטים במחיר נמוך בעשרות אחוזים מבארץ.
נציין שגם מחירי הלינה באזרבייג'ן מאוד זולים. המלונות הכי יקרים יעלו לכם כ-1,000 מנאט (2,000 שקלים) לשלושה לילות. מלונות ארבעה כוכבים יעלו חצי מזה ויש גם מלונות קטנים של 300 או 400 שקלים לשלושה לילות. לזה יש להוסיף ארוחה ממוצעת שתגיע, אם החלטתם ממש לפנק את עצמכם, לממוצע של כ-40 עד 50 שקלים. מונית חזרה לשדה התעופה מבאקו תעלה לכם כ-80 שקלים אולם אם תזמינו "בולט" כמו שאני עשיתי, זה יעלה רק 35 שקלים.
* הכתב היה אורח של לשכת התיירות באזרבייג'ן