מתחת לאף: המסע המופלא ביוון ובולגריה

הרעיון לטייל בצפון יוון נולד עוד לפני מספר שנים, לאחר שראינו כמה תמונות מרהיבות של מטאורה וה"מנזרים התלויים" שלה. הרי מספיק רק צמד המילים הזה כדי להדליק ניצוץ בדמיון ולפנטז על מראה זה. 

לעוד עדכונים היכנסו לעמוד הפייסבוק של mako חופש

עם בניית מסלול הטיול, תאבוננו רק גדל, ומה שהתחיל כתכנון של גיחה קצרה לצפון יוון הפך מהר מאוד לתכנית טיול מטריפה בת שלושה שבועות. חלקה כלל טיול בשכנה מהצפון, בולגריה, המלאה בטרקים ונופים משגעים, תרבות מסקרנת, אוכל טעים ועלות מחיה נמוכה. 

סופיה - בירה אירופאית טיפוסית

את המסע המעגלי החלטנו להתחיל ולסיים בסופיה, בירת בולגריה. החלטה זו נבעה משתי סיבות: אחת, הרצון לבצע טיול במסלול מעגלי שעליו יסופר בהמשך. השנייה, כדי לחסוך בעלויות – מחירי הטיסות והשכרת הרכב היו גבוהים בהרבה ביוון מאשר בבולגריה. 

סופיה היא עיר בירה אירופאית טיפוסית, עם כיכרות גדולות, מזרקות וקתדרלות יפות. עם יד על הלב – העיר נחמדה מאוד, אך בוודאי שלא מתקרבת ביופייה לרומא או פריז. בהיבט הארכיטקטוני, העיר נעימה למראה ומשלבת היטב בין בניה מודרנית עם בניינים חדישים ומתכתיים לצד בניה ישנה עם בתים נמוכים, צבעוניים ומעוטרים. יש בה שווקי רחוב נחמדים ומסעדות טובות ומגוונות ונעים להסתובב ברחובותיה. בסופו של דבר, סופיה היא עיר שנחמד להעביר בה יום או יומיים ולקבל טעימה ראשונית מהתרבות המקומית.

דרום מערב בולגריה - הרי הרילה - מושלמים לטיולים בחיק הטבע

כחובבי טבע מושבעים, הטיול שלנו התחיל באמת למחרת, בנסיעה דרומה לעבר רכס הרי הרילה. זהו אזור הררי יפהפה שנמצא כשעתיים נסיעה מסופיה. 

רכס הרילה הוא אזור עם נוף מטריף, שופע באגמים, נחלים וצמחיה מגוונת. ברכס זה שוכן ההר הגבוה ביותר בחצי האי הבלקני, הר מוסאלה, המתנשא לגובה של 2,925 מטר. האטרקציה המרכזית בו לחובבי הטבע וההליכה היא הפארק הלאומי "שבעת אגמי הרילה" הכולל מגוון מסלולים לכל הרמות והגילאים. ישנה אפשרות לבצע במקום טיול הלוך-חזור שאורכו יום בודד, אך ההמלצה שלנו היא להישאר ללון בפארק לפחות למשך לילה אחד. ברחבי הפרק פזורות בקתות ברמות שונות, שלרוב מספקות צרכים בסיסיים ללינה ולמזון. לחובבי האקסטרים שביניכם, תוכלו להרכיב טיול של כמה ימים בפארק הכולל טיפוס לפסגת מוסאלה ו/או טרק של שלושה ימים שבסופו ניתן להגיע אל מנזר הרילה המפורסם.

מנזר הרילה, החבוי בין היערות הצפופים של האזור, הוא יעד פופולרי בקרב המטיילים בבולגריה והביקור בו מומלץ ביותר. המנזר הוקם עוד במאה ה-10, ולאורך השנים הוחרב ושינה את מיקומו פעמים רבות בעקבות גחמות של שליטים אזוריים. בצורתו הנוכחית המנזר קיים מאמצע המאה ה-19 והסממנים של האימפריה העותמנית ששלטה בבולגריה באותה התקופה נראים היטב במבנה שלו המורכב מקשתות רבות וצבעים המאפיינים בניה אוריינטלית. ניתן להגיע למנזר גם ברכב, בנסיעה של כשעתיים מסופיה.

הרי פירין והעיירה בנסקו

התחנה הבאה שלנו הייתה העיירה הציורית בנסקו השוכנת לצד רכס הרי פירין. אתרים אלו מוכרים יותר לתייר הישראלי בזכות מספר אתרי סקי ברמה טובה הממוקמים סמוך לעיירה ופעילים בחודשי החורף. בחודשי הקיץ והסתיו, האזור לובש צבעים אחרים, ירוקים יותר, והופך לפנינת טבע נדירה, עם המון מסלולים לכל הרמות בהם אפשר לפגוש אינספור אגמים ונופים מרהיבים. אנחנו בחרנו ללון בבנסקו המקסימה ולצאת ממנה לטיולי יום אל ההרים, אך גם כאן קיימת אפשרות ללון בבקתות בפארקים עצמם.

ביקור קצר במלניק

בדרכנו דרומה עצרנו במלניק, עיירה קטנטנה הנמצאת קרוב לגבול בין בולגריה ליוון. בעיירה קיים מדרחוב ראשי מלא מסעדות וחנויות מזכרות. קצת מחוץ לעיירה, ניתן לצפות בתופעת טבע נדירה – רכסי חימר שהתפרקו עם השנים למבנים יפהפיים דמויי פירמידות, ומכאן שמם - "הפירמידות של מלניק". הפירמידות נמצאות מרחק הליכה קצר מהעיירה וניתן להגיע אליהן דרך מסלול יפה העולה לעבר מנזר רוז'ן.

המעבר ליוון והציפורים של אגם קרקיני

מעבר הגבול לארץ הציזיקי ושבירת הצלחות עבר בצורה חלקה יחסית. בשונה מהנוף והטבע, שכמעט ולא השתנו אחרי מעבר הגבול, מיד הבחנו בשינוי בנוף התרבותי והאנושי של יוון לעומת בולגריה. כצפוי, שפת השילוט השתנתה לזו המוכרת לחלקנו עוד משיעורי המתמטיקה. לבן וכחול הפכו להיות הגוונים השולטים בבניינים והאווירה ברחובות הפכה ל-ים תיכונית טיפוסית, מורכבת מהמולה ושמחה ברחובות, מוזיקה אותנטית הבוקעת מהטברנות ותחושה כללית חזקה של חופש.

בערך כשעה לאחר חציית הגבול ליוון, הגענו לאגם קרקיני. הופתענו לגלות שהאגם כמעט ואינו מתוייר, למרות יופיו וקרבתו למסלולי טיולים קלאסיים בצפון יוון. האגם רחב הממדים הוא מקום קינונם של מאות סוגי ציפורים שמאכלסים אותו ברוב ימות השנה. האגם נחשב לאחד היעדים המובילים עבור צפרים וצלמי ציפורים באירופה. באזור האגם הפסטורלי ניתן לפגוש בחיות נוספות כמו כבשים, עיזים, באפלו ופרות המסתובבים בעדרי ענק בשטחים העצומים מסביב לאגם. זהו מקום מושלם להעביר בו כמה ימים של נחת ולתת לנפש לנוח עם הפשטות והשלווה השוררת במקום.

האלים על האולימפוס

מקרקיני הדרמנו לעבר הר האולימפוס, שכידוע, נחשב למקום משכנם של האלים על פי המיתולוגיה היוונית. ברכס האולימפוס קיימות 52 פסגות, כאשר הגבוהה מביניהן - המיטיקאס - מתנשאת לגובה של 2,918 מטר והיא הפסגה הגבוהה ביותר ביוון. המבנה הייחודי של רכס האולימפוס המורכב מפסגות אלפיניות, קניונים עמוקים והפאונה העשירה של האזור הופכים את חווית הביקור בו לבלתי נשכחת ומומלצת בלב שלם.

הטיפוס על ההר היה מהמתישים ביותר בכל הטיול וארך כשבע שעות. אולם לאחר כמה שעות של טיפוס נגלו לעיננו מראות שהתעלו על כל ציפיותינו והשכיחו מאתנו כל זכר לעייפות. המראות היו לא פחות מאלוהיים, והביטוי "להיות בעננים" קיבל עבורנו משמעות אמיתית. בסופו של הטיפוס הגענו לבקתה חמימה בה חיכה לנו תה חם ומנה גדושה של ספגטי בולונז טעים. לכל אלו המבקשים לטפס לאחת מפסגות האולימפוס (המיטיקאס הגבוהה ביותר, שדורשת מעט ניסיון בטיפוס אלפיני, סטפאני השניה בגובהה באולימפוס או הסקאלה, בעלת הגישה הנוחה ביותר), הלינה באחת מהבקתות על גבי ההר הכרחית ואין אפשרות לבצע את הטיפוס ביום אחד. אך אל חשש, למרגלותיו של ההר קיימים מסלולים קלים יותר, ויפים לא פחות, אותם ניתן לבצע ביום טיול אחד.

ליטוחורו היא העיירה המרכזית ממנה יוצאים ואליה חוזרים רוב המטיילים בהר. זוהי עיירה מקסימה ושווה ביקור לכשעצמה. אם תבקרו בה, אנו ממליצים בחום לבקר במסעדת ה-Meze Meze המצוינת המציעה מגוון של אוכל יווני מסורתי וטעים להפליא לצד יינות הבית.

מטאורה והמנזרים התלויים

להגיד על מטאורה שהיא יעד פופולרי בקרב מטיילים בצפון יוון יהיה אנדרסטייטמנט לחלוטין. אתר המטאורה גדוש תמיד במטיילים מכל העולם שבאים להתרשם מתופעת הטבע המשולבת עם יצירה אנושית יוצאת דופן. סלעי הענק הבוקעים מתוך הקרקע בצורת פטריות שלאחר הגשם נותנים למקום מראה ייחודי וכמעט סוריאליסטי. אם לא המנזרים הבנויים על קצות הסלעים והבתים הנראים מהכפרים הסמוכים, היינו בקלות יכולים לדמיין שאנחנו על פלנטה אחרת, ממש בסגנון הסרט אוואטאר. לראות את השמש שוקעת מעל העמק הייתה חוויה של פעם בחיים, מראה שיחקק בליבנו לעוד שנים ארוכות.

מומלץ להגיע למטאורה לטיול של יומיים לפחות. ניתן לישון בקלמבקה, העיירה המרכזית באזור הכוללת מגוון מלונות ומסעדות איכותיות, או בקסטראקי, כפר קטן ומעט מבודד יותר שמתאים לכל מי שחפץ להתרחק מההמולה. במטאורה מספר תצפיות מרהיבות אליהן ניתן להגיע ברכב או בהליכה על הכביש (השקיעות והזריחות מרהיבות במיוחד). ישנם גם מספר מסלולי טבע העוברים בין סלעי הענק ומתחתם, דרכם ניתן לחוות את מטאורה בצורה מעמיקה יותר "דרך הרגליים". אופציה מעניינת נוספת היא להיכנס לתוך המנזרים עצמם (חלקם מאפשרים כניסה בתשלום נוסף) וללמוד על חיי הנזירים המקומיים וההיסטוריה של המקום.

יש חיים אחרי מטאורה – אגם אאו ואיואנינה

לאחר שעזבו בקושי רב את מטאורה, הופתענו משתי חוויות חיוביות במיוחד. הראשונה הייתה ביקור באגם אאו היפהפה הנמצא צפונית לעיירה מצובו וכשעתיים נסיעה ממטאורה. להבדיל ממטאורה המתויירת מאוד, אגם אאו היה ריק לחלוטין מאנשים, פרט למספר חקלאים מקומיים. האגם נטול מלונות וחנויות מזכרות וניתן לחוות אותו בצורתו הגולמית. 

קיים כביש שסובב את כל האגם וניתן לנסוע עליו עם הרכב ולעצור בנקודות תצפית. עוד אפשרות היא להקיף אותו עם אופניים, אך לצורך כך נדרש להיערך מראש ולשכור אופניים באחת העיירות שבסביבה.

ההפתעה השנייה הייתה העיר איואנינה, אליה הגענו לקראת הסופ"ש, וזו התגלתה כעיר תוססת ביותר, מלאה במסעדות איכותיות ובארים מעולים. חיי הלילה שלה הזכירו לנו במעט את תל אביב שלנו. מעבר לכך, העיר שוכנת לצד אגם (ספרתם כמה אגמים כבר ראינו בטיול?) והעיר העתיקה שלה יפה וציורית. היומיים שבילינו בה היו מהנים ביותר. 

כפרי זגוריה - פנינת טבע ים תיכונית

חבל זגוריה נמצא במרחק קצר מאיואנינה והוא אזור מקסים וידוע מאוד בקרב מטיילים ישראליים. האזור מלא בנחלים, שרובם היו יבשים בחודש ספטמבר בו ביקרנו, אך נהר הוידומאטיס הגדול שבאזור היה עדיין שוצף למדי. בזגוריה מבחר עשיר של מסלולים יפים העוברים בין הכפרים העתיקים של האזור. האזור שופע צמחיה ים תיכונית ולעיתים היה נדמה לנו שכלל לא עזבנו את הארץ ורק נסענו לטיול בהרי הגליל. מטיבי הלכת יוכלו ליהנות מטרקים מאתגרים יותר באזור כמו טרק בערוץ ויקוס, שנחשב לאחד העמוקים בעולם, או הטרק לאגם הדרקון. חובבי האקסטרים יכולים להשתעשע בביצוע סנפלינג מפלים נחמד וראפטינג בנהר הוידומאטיס.

ארוכה היא הדרך הביתה - קסטוריה, אגם קרג'אלי, פלובדיב

תמיד במהלך טיול מגיע השלב שבו אנו מבינים שהחלק הארי שלו כבר מאחורינו, ונוצרת תחושה מעט מלנכולית של "עוד מעט הביתה". לצערנו הרב, כפרי זגוריה סימנו עבורנו את השלב הזה, ואחריהם התחלנו במסע צפונה לעבר סופיה ומשם חזרה הביתה.

לילה אחד בילינו בקסטוריה, שנחשבת לאחת הערים היפות ביוון. ניחשתם נכון, גם היא ממוקמת על גדות אגם יפהפה עם טיילת שעוקפת את האגם כולו. ההליכה בטיילת והמוני הציפורים שעטו על פירורי הלחם שפיזרנו עבורן היו אחת החוויות המרגיעות והמהנות של הטיול.

את היום שאחרי העברנו בנסיעה ארוכה צפונה, לעבר אגם קרג'אלי שנמצא כבר מעבר לגבול, בדרום בולגריה. זהו מאגר מלאכותי שנוצר בשנות ה-60 של המאה הקודמת בעקבות בנייתו של סכר הצמוד לעיר קרג'אלי, שכל מטרתו הייתה לספק חשמל ומקומות עבודה לתושבי האזור. לכאורה, נשמע כמו אזור לא סימפטי בעליל, אבל ההיפך הוא הנכון. הבולגרים השכילו לפתח את המאגר ואכלסו אותו במגוון דגים וחיות. גם הטבע עשה את שלו עם השנים, וכיום זהו אגם יפהפה, שניתן לטייל בקרבתו ואף לנפוש באחד מהריזורטים הבוטיקיים הממוקמים בנקודות נבחרות לאורך האגם.

פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה, הייתה היעד האחרון אליו הגענו במסע שלנו. הניגודיות ששלטה במרקם הארכיטקטוני של העיר והמגוון התרבותי שאפיין את העיר מעט הפתיעו אותנו וסיפקו לנו חוויה מעניינת. בפלובדיב קיימים שרידים רבים מהעיר העתיקה והמקסימה, המלאה סמטאות מסקרנות ובתים צבעוניים. לצד כל היופי הזה, במרחק עשרות מטרים בודדים, כבר נמצאות שכונות עוני מלאות חורבות וסימני הרס. לכן בזמן הטיול בפלובדיב נמליץ על שהייה בעיקר בעיר העתיקה וסמוך לה. אזורי בילוי בעיר העתיקה תוססים ומלאים במסעדות, ברים, בתי קפה, מופעי רחוב וחנויות.

לשמחתנו הרבה, הגענו בזמן פסטיבל רחוב מקומי, שבדומה לתל אביב מתרחש בעיר לעיתים קרובות. מסתבר, שפלובדיב נמצאת בעיצומה של תכנית להפוך להיות בירת התרבות של אירופה עד סוף שנת 2019. לאור זאת ראינו הרבה פרסומים על הופעות, הפקות ופסטיבלים המתוכננים להתקיים בעיר. לא בטוח אם פלובדיב תוכל באמת להתחרות מול אריות אירופאיות כמו פריז ולונדון, אבל יפה לראות את הרצון האמיתי של הבולגרים להתבלט ברמה הבין לאומית.

כך הסתיימו להם שלושה שבועות של מסע מרתק לבולגריה ויוון, שכיום נדמה שנמשכו כשבריר שניה. כל אחת מהמדינות התאפיינה בייחודיות וקסם משלה, וביחד הם היוו שילוב מנצח. כעת, התיאבון לטייל רק גדל - וכמו תמיד המחשבות כבר עוסקות בחיפוש היעד הבא. יפן? איסלנד? אולי קירגיזסטאן? אומרים שזה לא משנה באיזו דרך נבחר, כי בסוף הרי נגיע לרומא.