כשטיילתי בדרום אמריקה לפני עשר וקצת שנים, האמנתי שאני אדם מיוחד. שונה לגמרי מכל אלפי המוצ'ילרים הישראלים שפגשתי בכל הוסטל בדרך. נקודת המפנה בחשיבות העצמית שלי הגיעה שלושה חודשים אחרי הנחיתה ביבשת. בעצתו החמה של לונלי פלנט הגעתי לעיירה בגבול ארגנטינה-ברזיל, שאיזכור השם שלה גרם לכל יושבי ההוסטל "קאסה פלאפל" בבואנוס איירס להסתכל עליי במבט המום ולשאול אם זה במסלול החומוס ואם לא אז למה לי לנסוע לשם. התגובה הזו חיזקה כמובן את ההילה שנוצרה סביב העיירה המסתורית, ואחרי שעות באוטובוס עם נהג שהתעקש להרים משחק בינגו ללא פרסים בין כל יושבי האוטובוס – הגעתי. אני אקצר ואספר לכם שכלום לא היה שם. מלבד תנין בביצה ירקרקה ועשרות יתושים שעקצו אותי מאות פעמים.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako
זה היה רגע מכונן בחיים שלי. הוא לימד אותי הרבה. ושם החלטתי שמעכשיו ההמון הוא האורים והתומים שלי, המצפן לעיירות החופש הבאות שלי ומי שימנע ממני להיקלע לתוצאותיהם העגומות והידועות מראש של חטאי היבריס קטנים וגדולים. ואיך כל זה קשור לאחת החופשות הכי מפנקות שהיו לי בחיים? וול, טוב ששאלתם.
חופשה זה משהו שתמיד צריך, וכשהפור נפל הפעם על מלון הכול כלול בחלק הטורקי של קפריסין – עלינו על מטוס ותוך 40 דקות נחתנו עם הרבה אנשים באי. זו הפעם הראשונה שלי בקפריסין – אי שהוא שעטנז של כיבושים, כשכל כיבוש נושא מזכרת. הבריטים השאירו פה את הנהיגה בצד ההפוך ואת הבירוקרטיה, היוונים את השפה והתרבות – ולפני כחמישים שנה הכיבוש הטורקי חצה את האי לשניים והוסיף שפה, מאכלים ומנהגים חדשים.
45 דקות אחרי שנחתנו בלרנקה, הגענו בעזרת שאטל למעבר הגבול הטורקי באי ונכנסנו לחלק המעניין באמת של קפריסין. כשהגענו למלון Elexus, אחרי עוד 45 דקות של נסיעה, לכמה רגעים חשבנו שגילינו סוד תיירותי כמוס – בריכות ענקיות, ברים שמשקיפים על הים, קבינות פרטיות על המים עם מיני בר מפנק ותפריט שאפשר לבחור ממנו את הכרית המועדפת עליך. ההליכה מהשאטל שהוריד אותנו בפתח המלון לעבר הצ'ק אין בלובי הוכיחה שטעינו. כמות העברית ששמענו בשלוש דקות הליכה הייתה יוצאת דופן. לרגע המחשבה על בילוי יחד עם עוד מאות ישראלים נראתה לי רגילה מדי – שונה מאווירת החופש שדמיינתי, ואז נזכרתי ברגע העגום ההוא בעיירה הנידחת בגבול ארגנטינה-ברזיל, ונזכרתי שאף אחד בעולם הזה לא יודע לטייל טוב ומפנק יותר מישראלים. הימים הבאים הוכיחו שצדקתי.
להרגיש בטורקיה, לבלות בקפריסין
נסיעה למלונות הכול כלול בטורקיה, הפכה מאז התקריות הדיפלומטיות בין המדינות, לטאבו עבור חלק מהישראלים, אבל הגעגוע לאירוח המפנק, לטעמים המיוחדים ובעיקר למחירים הנוחים רק הלך וגדל. בשנים האחרונות ישראלים יודעי דבר מצאו פתרון – חופשה בחלק הטורקי של קפריסין. מלון Elexus הוא דוגמה מעולה למלון שעונה בדיוק על הצורך הזה. מסתבר שהסוד על המלון רץ כבר ארבע שנים בין ישראלים שמעדיפים לשמור את הסוד לעצמם, אחרת לא ברור איך אף פעם לא ראינו תמונות באינסטגרם ובפייסבוק של החברים שלנו נופשים כאן.
כבר כשנכנסים למלון מחכה לאורחים בופה מלא כל טוב שמשמש כנקודת רענון למי שהגיעו מנמלי תעופה קרובים ורחוקים. אנחנו הגענו אחר הצהריים ועלינו לחדר שלנו, שהשקיף על הים היפה שבחוץ וכלל מיטה מפנקת ותפריט כריות לפי דרגות קושי. הרמנו לחיים עם היין הצונן שחיכה לנו במיני בר וירדנו לשכשוך ראשון בבריכה. לבחור בריכה במלון הזה זו משימה לא פשוטה – מבריכת אינפיניטי שמשקיפה על הים, דרך בריכה חצי אולימפית בחלל סגור, בריכה למבוגרים בלבד במרחק פסיעה מהים ועד לבריכה ענקית ויפהפייה עם מיטות שיזוף זוגיות.
שכשוך קליל בבריכה על רקע השקיעה, וכבר הרעב התחיל לדגדג לנו בבטן. הגענו לחדר האוכל ופגשנו ככל הנראה בבופה הגדול בעולם – אין מאכל או ז'אנר שתחשבו עליו שלא תמצאו שם. אחרי ארוחה מוצלחת קפצנו לדרינק בבר של הבריכה ומשם המשכנו להופעה על חוף הים של המלון של התופעה הצרפתית-יהודית דני בריאן – זמר ג'אז, שאנסון ומוזיקה קובנית שהוא מגה סטאר בצרפת. "שלמה ארצי הצרפתי" הרים את כולנו לפיזוזים עד חצות הלילה והשאיר את אורחות גיל הזהב במלון מעולפות למדי.
גם וגם: לזוגות שאוהבים פרטיות ושקט ולמשפחות שמחפשות תעסוקה לילדים
היום שאחרי הציב בפנינו דילמות קשות לא פחות לבחירה בין מתקני המלון השונים והמגוונים. אחרי ארוחת הבוקר ירדנו לקבינה פרטית על חוף המלון. הקבינות ממוקמות על המים וכוללות ספה ענקית מפנקת, מיטות שיזוף, צילייה, מקרר, רמקול פרטי עם פלייליסט לא רע בכלל של מוזיקת צ'יל והאוס, שקעי חשמל, ערסל מעל המים, סולם לירידה לים ודוש להתרענן איתו אחרי השכשוך. לצד הקבינה הפרטית יש בר והמלצרים מגיעים עד אליכם עם קוקטיילים מפנקים, ארוחות מושחתות או פלטת פירות טרופיים. השימוש בקבינה הוא בתשלום נוסף, אז מי שמעדיף להימנע מהוצאה נוספת יכול ליהנות מהדק המפנק שנמצא ממש ממול וכולל מיטות שיזוף ובר גדול ומפנק. עוד אפשרות ליהנות מפרטיות בלי לשלם אקסטרה, היא לקפוץ לחוף שהוקצה למבוגרים בלבד וכולל בר-מסעדה, חוף חולי יפהפה ובריכה גדולה ומפנקת. וחוץ מזה יש עוד "חוף לכולם" ששווה באורכו לחוף גורדון ושרתון ביחד, בערך.
אם הגעתם עם זאטוטים הם יתרגשו וודאי לשמוע על כל הפסיליטיז שהוקמו בדיוק עבורם – פארק מים עם המון המון המון מגלשות, מרכז שיש בו ג'ימבורי ענקי והפעלות עד 23:00 בלילה ומתחם באולינג ומשחקי ארקייד. ההורים הזורמים ישמחו לשמוע שיש במלון שירותי בייביסטר ואפילו חדר שבו הילדים יכולים לנמנם בזמן שאתם מתפנקים בזמן זוגי איכותי – הרי בסופו של דבר הגעתם גם כדי לנוח, לא?
אנחנו כזוג צעיר שהשתובבויות של ילדים הן עדיין לא חלק מפסקול חיינו, לא הרגשנו את הילדים כלל. המלון, עם 800 חדרי האירוח שלו, הוא כל כך גדול שלרגע לא הרגשנו בו את האורחים האחרים – גם הקטנים וגם הגדולים. אחרי יום שלם בים ובבריכה, הרעב שוב התחיל לעשות סימנים – והחלטנו הפעם לדגום את אחת ממסעדות המלון. מאחר ובערב חיכתה לנו הופעה של פארוק, שכבש את לב הישראלים בסדרה "הכלה מאיסטנבול", בחרנו לרגל המאורע המרגש במסעדה הטורקית. בערב חגגנו עם המוני מעריצים מכל העולם (ארגנטינה, ספרד, טורקיה, ישראל ועוד ועוד) לצלילי קולו של פארוק ותזמורתו המפוארת בת עשרים הנגנים, ונחשפנו לעולם חדש ואחר.
עיר רפאים, עתיקות היסטוריות וברלין של קפריסין
בבוקר שאחרי החלטנו שהגיע הזמן לצאת לחקור את האזור שבחוץ, ובעזרת מדריך טיולים שהשגנו דרך המלון, יצאנו לסיור מרתק בתקופות שונות בהיסטוריה של קפריסין. במרחק שעה נסיעה מהמלון נמצאת העיר פמגוסטה – שאחד המבקרים עמנו בסיור תיאר אותה "כעיר שיש בה שלוש ערים שונות – עתיקה, מודרנית ונטושה". בעיר המודרנית תפגשו בדרך מהמלון ואין לה ייחוד מסויים. העיר העתיקה מוקפת בחומה אדירה מימי הביניים בגובה של 30 מטרים ועובי של 10 מטרים. במרכזה של העיר העתיקה נמצאת קתדרלת ניקולאס הקדוש (כיום מסגד ללה מוסטפה פאשה) שבנייתה החלה בשנת 1298 והיא נחשבת לאחת הכנסיות המרשימות בעולם. ברחובות הקטנים בתוך החומות תמצאו בתי קפה קטנים וחמודים ואווירה נעימה ורגועה.
משם המשכנו לחלק המעניין של העיר ומה שהיה מבחינתי שיא הטיול כולו – ורושה – עיר הרפאים. זהו חלק המשתרע על חמישית מהעיר כולה והוא נראה כמו התמונות האייקוניות מצ'רנוביל עם תוספות מזרח תיכוניות: בנייני קומות נטושים ומחוררים מכדורים, שצמחייה עבותה מתפרצת מכל חלון בהם, וברקע נמצאים חולות זהובים וים כחול. החלק הזה של העיר מגודר בגדר גבוהה, כששלטים גדולים עם איור של חיילים מציינים על איסור כניסה לאזור.
סיפורו של המקום מתחיל בשנות ה-70 כשהעיר פמגוסטה הייתה היעד התיירותי הכי פופולרי בקפריסין. מלונות יוקרה נבנו על החופים, מסעדות ובתי קפה הגישו אוכל טרי מהים והאזור משך ידוענים מכל העולם. ב-1974 בעקבות הפלישה הטורקית – תושבי המקום ברחו משם וחשבו שיוכלו לחזור כשהמצב יירגע. מאז עברו כבר כמעט 50 שנה, וכיום האזור מגודר, נטוש ואיש מלבד חיילי האו"ם והצבא הטורקי לא רשאי להיכנס. הצלחנו להציץ פנימה מהחוף היפה הסמוך, שפתוח לכולם ובו מסעדה מקומית. אנחנו מתיישבים על החול כשלפנינו הים הגדול ומאחורינו עיר רפאים נטושה.
משם המשכנו לעיר מסקרנת לא פחות – ניקוסיה – ברלין של המזרח התיכון. כמו ברלין בימים שלפני נפילת החומה, היא חצויה באמצע בין הצד הטורקי לצד היווני, כאשר בכל מיני נקודות בעיר אפשר לעבור מצד לצד באמצעות דרכון. הנקודה המעניינת ביותר בצד הטורקי היא הח'אן הגדול, ששוחזר ועתה תמצאו בו חנויות אמנים ומסעדות. עצרנו שם לארוחת צהריים, יצאנו לסיבוב קניות קצרצר בין החנויות הזולות בעיר והתחלנו את דרנו חזרה למלון.
רגע לפני הסוף: ביקור בחמאם
רגע לפני שחזרנו הביתה ואחרי יום טיול ארוך בחוץ, החלטנו לפנק את עצמנו במסאז' זוגי ובקרצוף בחמאם של המלון. במקום תוכלו לבחור מגוון סוגי מסאז' וליהנות מחמאם מפנק ממש כאילו אתם מסתובבים עכשיו ברחובות איסטנבול. אחרי שעה וחצי של פינוקים, סגרנו את החופשה במסעדת הדגים על חוף הים של המלון, וקינחנו במסיבה שהתקיימה ממש ליד המים.
צפון קפריסין התגלתה כפנינה אמיתית המשלבת את כל מה שדרוש לטיול מוצלח במיוחד – מלונות מפוארים במחירים נוחים, מזג אוויר חמים ונעים ואתרים היסטוריים מגוונים ומרתקים. האורים והתומים שלי משביל החומוס הוכיחו את עצמם שוב במלוא גדולתם, והפעם בשביל הקבב.
*הכתבת היתה אורחת המלון