בכל עיר אירופאית שמכבדת את עצמה זורם נהר רציני איפשהו בין הקתדרלות, ואם היא ממש מכבדת את עצמה, אז הוא גם מזוהם כהלכה. נהר התמזה הוא בהחלט אחד הדברים הטובים בלונדון - חוץ מזה שהוא חום ושאי אפשר לשחות בו - ותשאלו כל לונדוני, צעיר כמבוגר: כולם אוהבים את הנהר הזה. ולכן להעביר לאורכו יום שלם זאת משימה פשוטה בהחלט.
מוקדם בבוקר, לפני שכל התיירים האחרים מתעוררים
יום על התמזה צריך להתחיל ברושם ראשוני חיובי, ועל כן מומלץ לפתוח אותו על ה-bridge Tower, אותו הגשר שכולם מבלבלים עם גשר לונדון. ולא סתם מבלבלים - מדובר במיסקונספציה שאגדות ילדים מפתחות זה שנים רבות. כמו למשל בסצנת הרחיפה של וונדי, ג'ון ומייקל בפיטר פן מעל לונדון, שבה הם שרים את "גשר לונדון מתמוטט" בעוד הם מתעופפים מעל גשר מרהיב ביופיו עם שני מגדלים בצדדים והמון המון אורות. אז מדובר ב- Tower Bridge, ולא אחר. גשר לונדון הוא נמוך ועלוב, לא משהו שהייתם שמים אליו לב אם לא היה לו שם מפורסם. ואם הייתם שמים לב, בטח הייתם אומרים שמישהו כאן התעצל.
לטאוור ברידג' מגיעים מתחנת האנדרגראונד Tower Hill, והולכים כחמש דקות לכיוון המים, בעזרת השלטים, על מנת להשקיף עליו עולה ויורד בהתאם לדרישת האוניות.
אחרי שסיירתם, מבחוץ או מבפנים, קחו את עצמכם לטיול קטן על הגשר המהולל, כולל תצפית על התמזה באמצע ושירה שמחה של "לונדון ברידג' נופל" (ע"ע: "London bridge is falling down") כולל קריאות עידוד.
מיד אחרי חציית התמזה פנו ימינה והמשיכו ללכת כעשר דקות, עד שתעברו את תחנת London Bridge (וכן, כאן נמצא הגשר המהולל האמיתי. עלוב, הא?). ממש ממול לתחנה, מצידה המערבי, תבחינו בקתדרלה גדולה. זוהי קתדרלת סופוורק (Southwark), וגם לה, כמובן, יש סיפור משלה (זה מה שקורה כשעומדים באותו המקום יותר מ-1400 שנה). הכניסה לקתדרלה חופשית.
צהריים, כשהשמש כבר עושה נעים בגב
מהשוק ממשיכים לכיוון הקתדרלה - אך מצידה המערבי (שלטי הכוונה לטיילת נמצאים בכל מקום), וכעבור שתי דקות מגיעים לסירת הפיראטים, ה- Golden Hinde – חיקוי של סירת מלחמה עתירת מסעות מהמאה ה-16. משמאלכם ממשיך השביל לכיוון סמטה קטנה שבמרכזה נמצא מוזיאון הכלא (The Clink Prison) – הכלא הראשון באנגליה. הכניסה עולה שלושה וחצי פאונד לילד וחמישה למבוגר. בית הסוהר פתוח כל יום בין 10:00 ל-21:00.
חמש דקות הליכה נוספות לאחר מכן, תבחינו במבנה עגול בעל גג קש מוזר: זהו הגלוב של שייקספיר, שנבנה דווקא הרבה אחרי שייקספיר, אך הוא מנסה לשחזר את התחושה האותנטית של האווירה הרומנטית, מתישהו בתקופה שבה אנשים ידעו להתלבש. אם הגעתם בשעה הנכונה – ובעונה הנכונה (הגלוב מעלה הצגות רק מאמצע האביב ועד אמצע הסתיו), תוכלו להיכנס ולראות הצגה בהיכל תיאטרון אופייני שבו הכרטיסים מחולקים, ממש כמו פעם, למקומות ישיבה ומקומות עמידה. המעמד הגבוה "נהנה" מרביצה טיפוסית באחת המרפסות של הגלוב, בעוד שהפועלים הפשוטים עומדים במרכז הרחבה וחיים את המחזה מהרגליים. שתי החוויות מאוד מהנות, וקחו בחשבון שלפעמים השחקנים עומדים לא רק על הבמה אלא גם ברחבת פשוטי העם, כך שמי שיתמקם לו שם יוכל לחוות אותם במרחק נגיעה. חוץ מהצגות, הגלוב מפעיל גם סדרת סיורים ותערוכה ועוד מגוון אירועים למשפחות.
לפני שמגיעים, שווה לבדוק באתר התיאטרון מה בדיוק מופיע. הכניסה לתערוכה עולה תשעה פאונד למבוגר ושישה וחצי לילד, והיא פתוחה כל יום בין 10:00 ל-17:00. כרטיסים בעמידה להצגה עולים חמישה פאונד לאדם.
לפנות ערב, כשהשמש מתחילה להיפרד
במרחק פסיעה אחת מהגלוב תבחינו במה שנראה כמו תחנת כוח שלמרגלותיה מנגנים כמה מוסיקאי רחוב אז היא לא - מדובר בטייט מודרן, גלריית אומנות מודרנית עצומה בגודלה ועשירה ביותר. יש בה תערוכות קבועות ומתחלפות, כאשר הרוב חינמי וחלק עולה כסף. הטייט פתוח בין 10:00 ל- 18:00, ובשישי ושבת עד 22:00, הכניסה חופשית.
אם אתם רעבים, או סתם מתחשק לכם איזה קפה טוב, כדאי לעלות לקומה החמישית של המוזיאון, שם מסתתר לו בית קפה קטן המשקיף למים ולחלק הצפוני של העיר. הנוף מדהים – בעיקר כשיורד גשם – וכדאי לעלות ולתצפת גם אם לא ממש רעבים. בצד השני של אותה קומה יש גם מסעדה. גם אם שכחתם את עצמכם בטייט, ונהיה כבר ערב – מול המוזיאון בדיוק עמד גשר המילניום שחלק יגידו שהוא יותר יפה משני הגשרים הקודמים, ואתם כבר יודעים לבד לכבוד מה הוא נבנה.
אם תהיו ממש ברי מזל, תוכלו לראות את אחד הילדים הטיפשים שמנסים להחליק בסקייטבורד על המעקה של הגשר. אם לא, תוכלו להסתפק במבט אל הטאוור ברידג' ידידכם מהבוקר שמנצנץ בהוד, על הגלגל הענק מהצד השני ועל השביל הארוך של המים - שלא ברור איך הוא מצליח לעבור בין כל הערים האירופאיות בעולם למרות שהוא נשפך לים.
>> המדריך המלא ללונדון