״The Siam” הוא אחד המלונות המוצלחים ביותר של בנגקוק. הוא מפואר ברמות מופרכות, רק כמה עשרות חדרים, אבל כל חדר הוא יותר היכל עם מיטה חלומית, מקלחת מרווחת מאוד וחלונות שמכניסים פנימה גן טרופי ואת הנהר. המלון נמצא קצת צפונה ממרכז העיר, קרוב למתחם הענק שבו גרים המלך החדש וכל בני משפחתו. מה שאומר שנסיכת תאילנד עצמה מגיעה מידי פעם לחדר הכושר של המלון ובחרה בו לסשן צילומי שבוע ההכתרה של אביה, שהיה ממש השבוע. 
כך התמלא בבוקר אחד המסדרון בסטייליסטים, ספרים, עוזרות וגם חיילים שחלקם באו לשמור על חשאיות הצילומים, וחלקם מועסקים רשמית כשומרים של הכלבים של הנסיכה, שגם הם באו להצטלם. בשעת בוקר מאוחרת עמדו שני גברים לא צעירים במדים, וסרקו ברכות את ביוטיפול ולולקס המתוקים. האחראי על לולקס גם קשר לו צמות. אתם מבינים למה קראו לביוטיפול בשמו. ולולקס? אם שאלתם, זה רולקס, כמו השעון, רק בלי הריש שקצת חסרה בתאילנד. שלוש פעמים שאלתי עד שהבנתי.
את הנסיכה עצמה לא ראיתי. הסבירו לי שאם בטעות אעבור לידה אסור לצלם ואסור לבקש סלפי, כי זאת סיבה לגירוש מהמדינה. בכלל בתאילנד הם מאוד רגישים לכבוד משפחת המלוכה, ובטח השבוע כשהעיר נצבעה צהוב וקושטה במליוני פרחים צהובים וכתומים לכבוד אירועי הכתרת המלך, שעלו 34 מליון דולר. למזלנו עזבנו יום לפני שהחלו החגיגות עצמן, כי העיר הפקוקה ממילא נחסמה לגמרי. אבל בינתיים הצלחנו לבלות יומיים מהממים.
כאמור, "The Siam", הוא יותר ממלון. לכל אורח מוצמד בטלר, שלא רק דואג לכל צרכיך, אלא בונה לך תוכניות לטיול, כולל כל התחנות האפשריות. את המסלול הוא מכין על מפה מצוירת ויפה, שאפילו טמבל לא יכול לטעות איתה. מאחר שהמלון רחוק ממרכז העיר, סירה פרטית מובילה אותך מהמזח של המלון לכל מקום שצריך. האמת, בכזאת רמה של שרות יעיל לא נתקלתי הרבה בחיים. 
כבר בערב כשהגענו קצת עייפים מהדרך, הציע נט, הבטלר המתוק, שנצא לאכול לא רחוק, בקווסאן. כשעשינו פרצוף, כי עד כמה שידוע לנו זה שוק תרמילאים, הוא חייך ואמר שיש שם מסעדה אחת מעולה ומבטיח שלא נתאכזב. כאמור הוא הפקיד בידנו מפה וכך מצאנו את הדרך ביעילות מהמזח ל-Madame Musur, מסעדה שלא נראית שונה מאלה שסובבות אותה, ובכל זאת היא של שף ידוע שמתמחה בסגנון תאי צפוני. ולכן האוכל מעולה וזול.
למחרת הלכנו לראות את בודהה השוכב, ומשם שלח אותנו הבטלר נט לבית קפה מקסים ששוכן בשוק הפרחים. השוק עצמו הוא אתר תיירות מוכר, ובשעות היום חם שם רצח, לכן כדאי למצוא בית קפה טוב לנוח. Napasorn, שנמצא ברחוב באותו שם בכתובת מספר 67, הוא בדיוק מה שחולמים עליו אחרי שעתיים של בודהה שוכב ושוק פרחים עם לחות אינסופית ושמש קופחת. בית קפה שנראה תל אביבי או ברלינאי, רק בבנגקוק. עם חנות כלים יפה, אמנות מעניינת על הקיר - והכי חשוב קפה טעים כמו בבית.
בית הקפה היה רק ההכנה למה שאמור להיות השיא של בנגקוק. ארוחת צהרים אצל Jai fai, המלכה החדשה של אוכל הרחוב התאילנדי. כבר יותר מ-25 שנה שיש לה מסעדת אוכל רחוב שבו היא עומדת ומבשלת בעצמה כל מנה. זה מראה מרהיב, אישה קטנה בכובע שחור ומשקפי פלסטיק שחורים, שעומדת מ-2 בצהרים עד 12 בלילה ומבשלת. כנראה מאוד טעים. 
לפני שנה ניתן לה כוכב המישלן. ואם זה לא מספיק יש סדרה חדשה בנטלפיקס על אוכל רחוב, והיא כוכבת הפרק על בנגקוק. מה שאומר שצריך עכשיו להזמין מקום חודשיים מראש. מה עושים? הבטלר שלנו שלח מישהו שירשום אותנו בתור. אבל כשהגענו בשעה 3 כמו שהוא המליץ, התברר שאנחנו מספר 28 (בתור שכבר הגיע עד 70), שזה כאילו טוב, אבל עד עכשיו התיישב רק מספר 9.
ישבנו שעה בחוץ על כיסא פלסטיק. ניגבנו זיעה במגבת קטנה שהבאנו מהמלון. 36 מעלות בצל. התור הגיע למספר 14. נשמתי עמוק והחלטנו ששום אוכל בעולם לא שווה את זה. כתבנו הודעת ווטסאפ עצובה לבטלר. הוא מיד השיב בחיוך שאין שום בעיה. במרחק 4 דקות בטוק טוק נמצאת מסעדה מסורתית מפורסמת וזולה (בערך חצי מהמחיר של אוכל הרחוב של Jai fai, שכבר גובה יותר מ 70 שקל למנה). מסעדה קוראים Methavalai sorndaeng, היא נמצאת בכיכר הדמוקרטיה והיא גם טעימה וממוזגת היטב. תענוג.
למחרת נט שלח אותנו לקניות במרכז החדש דנשד, בן פחות מחצי שנה, Icon Siam, שהוא קניון מושלם. בבניין הראשי יש את כל החנויות הדרושות (תיכף אפרט) ולצידו יש שוק אוכל צף, שהוא עממי וזול ונהדר, עם יתרון עצום: הוא נמצא בחלל ממוזג. כך שכאשר אתה נח מהקניות ומתנפל על מנת דמפלינג משגעת ב-7 שקלים, אתה יכול לאכול אותה בישיבה, רגוע ובלי להזיע.
בחזרה לחנויות. אז יש את כל החשודים המיידים מלואי ויטון ועד יוניקלו. מפראדה ועד זארה. cos, אדידס ומה שצריך. אבל מעניינים יותר הם המתחמים שבהם מתערבבים לייבלים קטנים. יש מתחם יפני ומתחם בשם aland, ובו אופנה מדרום קוריאה, ואחרון שמערבב אופנת היפ היפ וסקייטבורד מערביים. בקיצור תענוג של קניות שלא דומות לכלום ובמחירים לגמרי סבירים. נניח טריקו מיוחדות בפחות מ-200 ש"ח.
ליד הקניון יש שוק רגיל של קשקושים בזול. ואחריו מרכז שנקרא The Jam Factory שהוא מין הנגר גדול עם גלריה, חנות ספרים ומסעדה מעולה, לצד מסעדת האוכל התאילנדי המודרני, Never ending summer. גם שם יש הרבה אמנות עכשווית תאילנדית ויפנית, ספרי ארכיטקטורה ואוכל אנין מאוד. זהו. משם כבר חזרנו למלון לתפוס בריכה לפני השקיעה ולפני שנעלה על מחלקת עסקים באל על כדי לחזור הביתה. אגב, כשטסים ביזנס באל על לבנגקוק מקבלים כרטיס למעבר מהיר של כל התורים, גם בהלוך וגם בחזור, שזה סופר כיף.
ורק לפני פיזור, אני רוצה לספר לכם על עוד אי מושלם ונוח, כי הוא קרוב מאוד לבנגקוק. כזכור בשבוע שעבר תיארתי חופשת אלפיון בקו קוט, האי הענק לחופי קמבודיה. אז בדרך משם לבנגקוק עצרנו בעוד אי שעדין לא נמצא על הרדאר הישראלי. שמו קו סמד Koh Samed, הוא אי קטן יחסית, בקושי 10 ק"מ אורך ו-2.5 רוחב. הפינה הכי מפנקת היא בצד המערבי, שבו על רצועת חוף קטנה יש שני ריזורטים מחוברים באותה הנהלה. Ao pharo ו-Le Virman cottages. המחירים הכי יקרים הם עד 200 דולר ללילה לקוטג׳ מקסים ועד 120 לחדר בצד הזול יותר.
אפשר להגיע לריזורטים מהיבשת בסירה פרטית, על חשבונם, שזה מאוד זוהר. ומרגע שמגיעים לשם לא צריך כלום. יש חוף מקסים ובתולי עם חול נעים, בריכות שחיה אם מתחשק לגוון, ושלוש מסעדות. אחת איטלקית בשביל הרגע שבו נמאס לך מהאוכל התאילנדי. זה מקום נעים ושליו, בערב אפשר לקחת מונית לצד השני של האי ולראות קצת חיי לילה. וכאמור הקרבה לבנגקוק הופכת את הנסיעות הלוך וחזור לקלות ונוחות.
גל אוחובסקי היה אורח של אל על, The Siam ו-Samed Resorts.
תודה לדב קלמן נציג TAT, משרד התיירות התאילנדי, בישראל בפייסבוק מועדון ידידי תאילנד בישראל.
מחפשים לאן לטוס? הכנסו למדריך היעדים של mako חופש