פריז היא אחת הערים האהובות בעולם, ובצדק, כי יש בה הכול – מוזיאונים עתיקים לצד אדריכלות פורצת דרך, מטבח עילי וקונדיטוריות נוצצות לצד מסעדות ביסטרו שכונתיות באווירה של פעם, חנויות יוקרה לצד שוקי פשפשים, שדרות רחבות ומונומנטים אדירים לצד כיכרות זעירות ועשירות בהיסטוריה.
אבל בזמן שתיירים מגיעים עם רשימה מוכנה מראש של אטרקציות "חובה" ושל תמונות האינסטגרם שיש להם בראש, הפריזאים עצמם חווים את העיר בצורה שונה לחלוטין, עם קודים תרבותיים וחברתיים משלהם. קבלו עשרה דברים שפריזאי אמיתי לעולם לא יעשה.
>> טסים לצרפת? היכנסו למדריך המלא
>> בגלל הטרור: צרפת מתכוונת לסגור את הגבולות שלה לבדיקות נוקשות יותר
אוכל ומשקאות
כולם יודעים שהצרפתים עובדים כדי לחיות, ולא חיים כדי לעבוד, אבל כשמדובר באוכל ההיפך הוא הנכון. כאן חיים כדי לאכול, וארוחה טובה היא הרבה יותר מהנאה צרופה – היא כמעט מקודשת. מטבע הדברים, בתרבות אוכל טקסית שכזו, יש כמה דברים שחשוב מאוד לזכור, ובעיקר לא לעשות.
להתעלם משעות הארוחה המקובלות
הפריזאים מסתפקים בדרך כלל בארוחת בוקר צנועה של קפה וקרואסון טרי מהבולאנז'רי השכונתי, וכמו האיטלקים גם הם יעמדו ליד הבר ולא יבזבזו זמן או כסף על בראנץ' עשיר. את ארוחת הצהריים, לעומת זאת, הם יאכלו תמיד בישיבה, בין השעות 12:00–14:00, ולעולם לא יחטפו משהו בדרך (שימו לב גם לסעיף, לאכול תוך כדי הליכה).
בסביבות ארבע אחר הצהריים, הילדים הצרפתים מקבלים תמיד חטיף מתוק (גוּטֶה, goûter), ולמבוגרים יש גרסה משלהם, האפריטיף (שנקרא כאן אָפֶּרוֹ, apéro) של 17:00–19:00. את ארוחת הערב הם אוכלים מאוחר יותר, בסביבות 20:00 או יותר, והיא יכולה להימשך גם שלוש שעות – אך שימו לב שמטבחים רבים נסגרים בסביבות 22:00.
לאכול במלכודות תיירים
כל פריזאי ידע לומר לכם שאסור אף פעם לאכול במסעדה הראשונה שאתם מוצאים אחרי שביקרתם במגדל אייפל או בכל אטרקציה תיירותית גדולה. רוב המסעדות שמקיפות את המונומנטים המוכרים ביותר הן מלכודות תיירים עם תפריט בשבע שפות ומלצר שעומד בחוץ ודוחק בתיירים להיכנס למסעדה – בדרך כלל כדי לקבל "אוכל צרפתי" בינוני מינוס במחיר מופקע. במקום זה, העדיפו תמיד להתרחק לרחובות הצדדיים או לאזורים כמו המארֶה, אזור תעלת סן מרטן (Canal Saint-Martin) או הרובע הלטיני, שם תמצאו אינספור מסעדות שכונתיות קטנות ואותנטיות.
לקנות באגט במאפייה
סליחה? לא לקנות באגט בפריז? אז זהו, במקום באגט רגיל, בקשו "מסורתי" (טרָדיסיוֹנֶל, או טרָדי אם אתם רוצים להישמע פריזאים). למה? כי הבאגט הרגיל עשוי לפעמים גם מרכיבים נוספים, ולעתים קרובות גם לא נאפה במקום. לעומת זאת, הבאגט "המסורתי" כשמו כן הוא, הכנתו מפוקחת על פי חוק: הוא מכיל אך ורק קמח, מלח, מים ושמרים, וחובה להכינו בעבודת יד ובמקום עצמו, ולכן הוא גם טעים הרבה יותר. אם יתמזל מזלכם להגיע לבולאנז'רי בדיוק כשהוא יוצא מהתנור, נראה אתכם עומדים בפיתוי ולא טורפים אותו בדרך אל הפארק או אל גדת הסֶן.
לאכול תוך כדי הליכה
כפי שכבר ציינו, בצרפת האוכל הוא דבר מקודש, וארוחות נועדו להיאכל בחברותא ובעיקר בנחת, כך שנדיר לראות פריזאי שצועד ברחוב במהירות בדרכו חזרה לעבודה תוך כדי אכילת שווארמה. למעשה, רוב האירופים מתייחסים לאוכל בחרדת קודש, אבל נראה שבפריז זה ממש חטא בלתי נסלח לאכול תוך כדי הליכה. אז גם אם תקנו קרפ, כריך או מנת פלאפל לדרך, מצאו ספסל פנוי בגינה הסמוכה ושבו לאכול אותם שם. והמהדרין יכולים גם לקנות מצרכים בשוק אוכל או בבולאנז'רי השכונתי ולצאת לפיקניק לגדת הנהר או בגני לוקסמבורג.
אטרקציות
פריז היא מתנה שלא נגמרת, כי אפשר לטייל בה שבועות ואף לחיות בה שנים מבלי למצות את כל העושר שיש לעיר האורות להציע. מוזיאונים וגלריות, ארמונות ופארקים, בתי קפה וחנויות ספרים, תעלות שלוות וחיי לילה סוערים, רחובות אופנתיים ופסאז'ים יוקרתיים, בתי אופנה נוצצים ושוקי עתיקות ענקיים... שלא לומר גם אתרים "שונים" כמו בתי קברות מפורסמים ואפילו קטקומבות מפחידות. הנה כמה כללים שיעשו לכם קצת סדר, כך שתדעו מה לא לעשות.
לטפס על מגדל אייפל
בזמן שאלפי תיירים עומדים שעות בתור, המקומיים כבר הבינו מזמן שהנוף היפה ביותר של פריז כולל את המגדל המפורסם עצמו. לכן, הם יעדיפו לצפות בו מגדות הנהר, ממרפסת הטרוקאדרו (Trocadéro) או מפארק שאן דה מארס (Champ de Mars).
ואם תרצו ליהנות מנוף מרהיב של גגות פריז ושל מגדל האייפל מלמעלה, קבלו עוד כמה אפשרויות מוצלחות הרבה יותר – נוף פנורמי נשקף ממרומי שער הניצחון או כיפת הפנתיאון (בתשלום; צפו להרבה מדרגות), ויש גם גרסאות חינמיות כמו הגג של גאלרי לפאייט (Galeries Lafayette) או המדרגות שלמרגלות סאקרה קר (Sacré-Cœur) במונמרטר.
לרוץ ממקום למקום
למרות רשימה ארוכה להפליא של אטרקציות "חובה" שצריך להספיק במהלך ביקורכם בפריז, אל תמהרו לדחוס ביום אחד שני מוזיאונים, שלושה בתי קפה שאסור לפספס ועוד בית כלבו ענק. תנו לעיר פשוט לסחוף אתכם, כי זה סוד קסמה של פריז. אז תנו לרגליים לקחת אתכם לרחובות הקטנים של המארה (Le Marais), שבו שעתיים בבית קפה וצפו בעוברים ושבים, ולכו לאיבוד בין חנויות הספרים ברובע הלטיני ותגלו מקומות מופלאים.
לסמן וי על המונה ליזה
אם החלטתם לבקר בלובר רק כדי לראות את המונה ליזה, הרשו לי לחסוך מכם את האכזבה – תגלו שמדובר ביצירה קטנה מאוד שהמוני תיירים עומדים בגבם אליה רק כדי לעשות איתה סלפי. אם בכל זאת תרצו לבקר במוזיאון המפורסם בעולם, הזמינו כרטיסים הרבה זמן מראש, דאגו להתמקד באגף מסוים שמעניין אתכם במקום להתברבר שעות במוזיאון הענק, והכי חשוב – היכנסו דרך מרכז הקניות התת קרקעי Carrousel du Louvre, העמוס פחות.
לחלופין, תוכלו לבקר באינספור מוזיאונים קטנים יותר ומאיימים פחות, כמה מהם חינמיים – כמו פטיט פאלה (Petit Palais) החינמי, מוזיאון ד'אורסיי (Musée d'Orsay) לחובבי האימפרסיוניזם, מוזיאון קלוני לימי הביניים (Musée de Cluny), מוזיאון האורנז'רי (Musée de l'Orangerie) ובו חבצלות המים של מונה, או מוזיאון קרנבלה (Musée Carnavalet) היפהפה, שמוקדש לתולדות העיר.
לעשות קניות בשאנז אליזה
כל פריזאי שמכבד את עצמו יודע שאסור להתקרב לשדרה המפורסמת בעיר כמעט בכל יום בשנה, כי היא פשוט עמוסה לעייפה בתיירים ויש בה בעיקר מלכודות תיירים, אטרקציות קיטשיות וחנויות רשת חסרות השראה. את הקניות שלהם עושים המקומיים במארה, בסן ז'רמן דה פרה (Saint-Germain-des-Prés) או ברו סנט אונורה (Rue Saint-Honoré) היוקרתי, בבתי הכלבו של העיר או בשווקים המקומיים כמו Marché aux Puces de Saint-Ouen.
אז מתי הם כן מגיעים לשאנז אליזה? ביום הראשון של כל חודש, כשהשדרה הרחבה הופכת למדרחוב ואז נעים הרבה יותר לטייל בה ברגל או לרכוב על אופניים, או לקראת חג המולד, כשהשדרה מתקשטת ונראית במלוא הדרה.
תחבורה
פריז היא עיר נפלאה להליכה, אז אל תשכחו לארוז נעליים נוחות ולהתכונן ללכת קילומטרים רבים מדי יום. מצד שני, זו גם עיר גדולה כך שתצטרכו מן הסתם להתנייד גם בתחבורה הציבורית ובעיקר במטרו. אז הנה שני דברים חשובים שלא כדאי לעשות.
לצאת מהמטרו ביציאה הלא נכונה
תחנות המטרו של פריז אמנם קרובות מאוד זו לזו, ורשת המטרו ענפה ונוחה, אבל היציאות השונות מתחנת מטרו אחת עשויות להוביל אתכם למקומות שונים מאוד, ולפעמים זה עשוי לבלבל. עצה שלנו? השתמשו גוגל מפות כדי לנווט אל היעד, וכך תדעו באיזו יציאה לצאת מתחנת הרכבת התחתית ותחסכו מעצמכם הליכה מיותרת.
לקנות כרטיסים מנייר
פריזאי אמיתי תמיד יחזיק בארנק כרטיס נאביגו (Navigo) חודשי או שנתי. כרטיס הפלסטיק עצמו עולה שני אירו וניתן לקנות ולטעון אותו בחנויות הטבק או בתחנות המטרו עצמן, אבל היום אפשר סופסוף להשתמש גם בארנק הדיגיטלי (כמו אפל פיי). איך עושים את זה? נכנסים לאפליקציית התחבורה הרשמית של פאריז, Bonjour RATP, בוחרים כרטיס, משלמים באפל פיי ומוסיפים את הנאביגו לארנק הדיגיטלי, ופשוט מצמידים אותו כשמגיעים לתחנה.