כ-20 דקות של הליכה מפרידות בין תחנת הרכבת השוממה של פרורה (Prora), גרמניה, לבין חוף הים הבלטי. היורדים בתחנה - שיש בה שתי מסילות אבל רק אחת פעילה, שני ספסלים ותו לא - לא יכולים לשער איזה פלא מסתתר מאחורי שורות העצים והכביש הדו-נתיבי שעמוס במכוניות הנופשים; מלבד אולי ריח דקיק של מלח-ים שנישא באוויר, שום דבר לא מכין אותם לרצועת החוף המדהימה שתתגלה בפניהם בקרוב.
בעונה זו השמש שוקעת מאוחר, כך שגם ב-20:00 - שעת הגעתנו - עדיין היה אור רב. צעדנו אל החוף בשביל המוליך מ״מרכז התיעוד של פרורה״ (Dokumentationszentrum Prora) ועברנו דרך ״אולם מקבלי הפנים״ המוזנח, שצמוד למבנה ממזרח. כמו אלמנטים רבים במתחם פרורה, גם בנייתו של האולם הזה מעולם לא הושלמה: הפאר וההדר באים לידי ביטוי בעיקר בצמד עמודים גבוהים בעלי מראה פסאודו יווני, שמכסים על חלל הרוס שמוצף בגשם מדי חורף.
החוף של פרורה נמתח על פני כחמישה ק״מ, והוא מורכב מרצף של חוף רגיל, חוף נודיסטים, חוף שמותר להבעיר בו מדורות (בתנאי שמזמינים עצים מראש מהרשויות בעיירה בינץ -Binz - הסמוכה, תמורת 50 אירו) וחוזר חלילה. מלבד חומת אבן צרה שנבנתה לטובת נמל שמעולם לא הוקם, דבר לא יעמוד בדרככם. ב-1936, בחר אדולף היטלר ברצועת החוף היפהפייה הזו, התוחמת את האי רוגן (Rügen) ממזרח, כאתר לבניית מתחם הנופש וההבראה הגדול בעולם. שמונת המבנים שתוכננו - שבנייתם הושלמה אך מעולם לא הסתיימה - עדיין עומדים על תילם, במרחק של 150 מטרים מקו החוף; באחד פועלת אכסניית נוער הומה, בשני מרכז תיעוד ובכמה אחרים כבר אוכלסו דירות נופש משוכפלות - כחלק מהבנייה מחדש שעובר המקום.
מספרן של דירות אלה לא רב, אך נראה שזה עומד להתשנות: מבקרים רבים מגיעים להתעניין ולהביט בדירה לדוגמה השוכנת בתוך בניין שרובו ככולו עדיין בשיפוצים: קירות מנותצים שרועים על הרצפה; ערימות של מוטות ברזל וסלילי כבלים נושנים מתגבהות בפינות; זגוגיות מנופצות ואסלות עתיקות שנעקרו ממקומן מרצפות את הדרך; וצואת יונים, כמו כמה גוזלים מתים, מקשטים את מה שנותר מהפרוייקט המגלומני של היטלר. תפאורה שמתאימה לסרטי אימה יותר מאשר לאתר נופש.
מלא כוכבים
לפרורה הגעתי בעקבות ראיון שערכתי בדצמבר אשתקד עם מרקו אסלינג (Marco Esseling), היסטוריון שעובד ב״מרכז התיעוד של פרורה״ של קרן NEUE KULTUR - ומזה כמה חודשים גם ידיד אישי. בשבוע שעבר נפתחה במקום תערוכת Angezettelt (הסתה, בתרגום חופשי), המציגה תעמולה אנטישמית החל מהמאה ה-19 בפורמטים קטנים: מדבקות, בולים, מכתבי אהבה, קופסאות גפרורים. למרבה השמחה הוזמנתי לאירוע הפתיחה של התערוכה ואחריו לסופ״ש במרכז התיעוד אשר לחוף הים, מה שאפשר לי להתרשם סוף סוף מהמקום במו עיניי.
לפני כשנה, כשהגעתי לראשונה אל חוף האוקיינוס האטלנטי ונכנסתי לטבול במימיו, חשבתי שאני בגן עדן; הים הבלטי אמנם אינו יפה ועשיר בצבעים כמו האוקיינוס - ובמבט מן החוף הוא מזכיר את הים התיכון - אבל הכל משתנה לאחר טבילה קצרה במים הקרירים תמיד, שנדמה שאין בהם יותר מקורט מלח.
הריחוק מנקודות היישוב הקרובות, בינץ וזאסניץ (Sassnitz), גורם לכך שבלילה נעטפת פרורה בעלטה כמעט מוחלטת, כך שאם מרימים את המבט מגלים המוני כוכבים הנפרסים אל האופק. את קבוצת הכוכבים המכונה ״העגלה הגדולה״ אני רואה גם ממרפסת ביתי בברלין, אבל את קסיופיאה, שביל החלב וכוכבים אחרים שאיני יודעת את שמם, לא ראיתי בבירור כבר שנים. בלילה השני, על החוף, הבחנתי גם בכוכב נופל ואפילו בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) שריחפה מאות קילומטרים מעל ראשי.
באופן מעשי אין בפרורה שום בילוי לילי; לא בר, לא מסעדה, אפילו לא קיוסק. בצמוד למוזיאון אמנם ניצב הדיסקוטק המיושן ״מליבו״, אבל הוא פתוח רק בלילות שישי ושבת מסוימים שבהם מתחשק לבעליו לפתוח את המקום. המסעדה הסמוכה נסגרת ב-19:00, ודוכני המזון הסמליים שבהמשך הדרך גוללים מטה את התריסים בערך באותה השעה. אם תרצו להתחכך בציוויליזציה כששוקעת השמש, תצטרכו ללכת או לנסוע כחמישה ק״מ לאחת העיירות הסמוכות - שם תמצאו מלכודות תיירים מוצלחות יותר או פחות. יש מי שבוחרים לשבת סביב מדורה על החוף, לבהות בשפע הכוכבים, לטייל על קו המים או לעשות אהבה בחיק החשיכה.
התפוח נופל רחוק מהעץ
מלחמת העולם השניה שמה קץ לעבודות על המתחם בעל החשיבות ההיסטורית והאדריכלית, שעבר גלגולים רבים, וכבר אין שום סיכוי שיחזור להיות מה שתוכנן במקור. מאוד קשה להפריד את הרעיון האדריכלי של היטלר מהאיש עצמו, אבל אם מנסים לבחון לרגע את כפר הנופש הזה מנקודת מבט נייטרלית, אפשר לראות את הפלוסים באתר שמקור יודע להוות מקום מפלט עבור פועלים קשיי יום. לכן מעט צובט בלב לחשוב שכל זה עומד להיעלם לטובת דירות נופש שמתומחרות בחצי מיליון אירו.
ב-2004, לאחר למעלה מעשור של ניסיון למכור את המתחם בשלמותו, החלה ממשלת גרמניה למכור את הבלוקים בנפרד. אחד מאותם יזמים שרכשו אותם והאחראי המרכזי להפיכה הקפיטליסטית במקום הוא איש העסקים אולריך בוש (Ulrich Busch), בנו של ארנסט בוש (Ernst Busch), זמר קומוניסט ידוע ומתנגד למשטר הנאצי, שלחם נגד הלאומנים במלחמת האזרחים בספרד והיה פעיל פוליטי במזרח גרמניה.
שיפוץ המבנים - שכולל הריסת הפנים ובנייה מחדש, כמו גם הוספת מרפסות (בניגוד לכללי השימור) - מלווה גם בכריתת העצים שצמחו בדיונות המפרידות בין המתחם לחוף. פיסת הטבע הנדירה הזו, שצמחה לה פרא באין מפריע במשך שנים ויש לה חשיבות אקולוגית, לא צפויה לשרוד עוד שנים רבות; ככה זה בשוק החופשי - איש לא ישקיע למעלה משני מיליון ש"ח בדירה עם נוף לים כשבפועל זה מסתתר לו בערמומיות מאחורי העצים.
לכן, אם עוד לא עשיתם תוכניות לקיץ הבא, הזמינו לעצמכם לילה באחד המלונות שבסביבה - או טוב מכך: הצטיידו באביזרים לקמפינג לטובת לינה ביערות שליד. קשה לדעת עד כמה תתקדם הבניה עד הקיץ הבא, אבל די ברור שפיסת גן העדן עתירת ההיסטוריה הזו לא תישאר במתכונתה הנוכחית עוד שנים רבות.