לאחר ציפייה ארוכה ומותחת ישראל תקפה באיראן בשבת, כשעל פי הדיווחים כ-20 יעדים הותקפו ובהם גם בסיסים צבאיים, כמו גם מערכות הגנה אוויריות וטילים בליסטיים. עם זאת, טרם פעולת התגובה עלו מספר אפשרויות לפגיעה במספר יעדים אחרים ובהם גם מתקני גרעין ואתרי נפט וגז. אחד מאותם יעדים פוטנציאליים היה האי ח'ארג רצועת אדמה צחיחה של 20 קמ"ר בים הפרסי – נקודת הייצוא של 90 אחוזים מהנפט האיראני, המחולל הכלכלי של המדינה.
האי ח'ארג הוא כנראה החשוב ביותר באיראן מבחינה כלכלית, אך הוא ממש לא האי היחיד של המדינה, והוא אפילו לא זה שעלול ליצר מתיחות אזורית נוספת. החודש מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ (GCC), המורכבת מקטאר, עומאן, כווית, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין, יחד עם מדינות האיחוד האירופי, פרסמו הודעה משותפת שבה הן דוחקות באיראן לוותר על השליטה בשלושה איי המפרץ הפרסי, שבהם היא מחזיקה מאז 1971 בעקבות נסיגת בריטניה מהאזור – טונב הגדול (Greater Tunb), טונב הקטן (Lesser Tunb) ואבו מוסא (Abu Musa), איים שנתבעו על ידי איחוד האמירויות לאחר שקיבלה עצמאות בעקבות נסיגת בריטניה.
About 90% of Iran’s crude oil exports are shipped from the small island of Kharg off the shore of Iran. In addition, the island is situated in the middle of the Darius oilfield. Iran has no way of defending their oil terminal or oilfield on that island. Just saying... pic.twitter.com/BAASnRhgOU
שר החוץ של איראן, עבאס ארג'צ'י, גינה את המהלך וטען כי מדובר בצעד קולוניאלי: "שלושת האיים תמיד היו שייכים לאיראן ולנצח יישארו ככאלה. עידן ההתערבות האירופית של 'הפרד ומשול' באזורנו הסתיים מזמן", כתב ב-X. גם דוברת הממשלה האיראנית, פאטמה מוהג'רני, כתבה בפוסט ב-X: "השלמות הטריטוריאלית של איראן היא לא נושא שזרים צריך להעז לדון בהם", והוסיפה כי "האיים הם חלקים בלתי נפרדים מאיראן הגדולה. האיחוד האירופי ומועצת שיתוף הפעולה של המפרץ הפרסי אינם בעמדה להגיב על אדמת איראן".
המהפכה חיסלה את חלומות התיירות במפרץ הפרסי
לאיראן יש גישה לשני ימים: הים הכספי בצפון והמפרץ הפרסי בדרום. בעוד שלאיראן יש רק אי אחד בים הכספי, יש לה לא פחות מ-34 איים במפרץ הפרסי מתוך 90 האיים הקטנים והגדולים באזור זה. לפני המהפכה האיראנית בשנת 1979, חלק מאותם איים היו מוקדי תיירות מובילים באזור, עם נמלי תעופה בין-לאומיים, בתי מלון וריזורטים מפוארים ונופשים שהגיעו מכל העולם. בעוד שלא ניתן כיום לבקר בכל האיים מאחר שחלקים שטחים צבאיים סגורים ואחרים מוגנים בשל חשש מפגיעה סביבתית בהם, נותרו עוד כמה שעדיין פתוחים למבקרים, ביניהם שני האיים הגדולים והמפורסמים ביותר: קשם (Qeshm) וקיש (Kish).
האי קשם הוא האי הגדול ביותר במפרץ הפרסי (1,500 קמ"ר) וללא ספק אחד המעניינים שבו. האי הוכרז כפארק לאומי על ידי אונסק"ו מאז 2006 ויש לו אתרים רבים בעלי חשיבות. המפורסמים ביותר הם קניון צ'אקו (Chahkooh), עמק הכוכבים ומערת המלח המפורסמת, שהיא גם הארוכה בעולם. בקשם יש נמל תעופה בין-לאומי וטיסות יומיות לטהראן וממנה.
קיש הוא האי השני בגודלו באיראן, אך הוא קטן מקשם. האי משתרע על שטח של 90 קילומטרים והוא מפורסם בזכות החופים החוליים שלו ואתרי הנופש והמלונות המפוארים שלו. לעומת קשם, האי קיש נחשב ליעד יקר למדי, מכיוון שהוא מכוון יותר לבידור ונופש: פארק מים, דולפינריום, גן חיות, ספורט מים ומרכזי קניות. בעוד שהאי קיש מפורסם במודרניות שלו, יש גם כמה אטרקציות טבעיות והיסטוריות, כמו הספינה היוונית העתיקה והעיר התת-קרקעית קאריז.
במהלך שנות ה-70 השקיעה ממשלת איראן רבות בתיירות כחלק ממאמציה הרחבים למודרניזציה של המדינה. האי קיש הוצב כיעד מרכזי, וקודם בזכות קניות פטורות ממכס, מתקני פנאי ונופים טבעיים יפהפיים. האי כלל מלונות יוקרתיים, מסעדות ומקומות בילוי, שיצרו אווירה מזמינה לתיירים. הכלכלה המקומית נהנתה מזרם המבקרים, כשקיש הפך לסמל לשאיפותיה של איראן לבסס את עצמה כיעד תיירותי עולמי ומערבי.
האי הורמוז הפך גם הוא למפורסם ברחבי העולם, בעיקר בזכות חוף החול האדום שלו הפך אותו למפורסם, הממוקם בין עיר הנמל בנדר עבאס והאי קשם. האי נקרא לפעמים האי קשת בזכות ההרים והאדמה הצבעוניים שלו. האי הוא בעל עניין גיאולוגי רב והוא יש בו רצף מדהים של נופי טבע שונים, ומסיבה זו בשנים האחרונות הורמוז הפך לתיירותית למדי.
למרות שלאיים מגיעים תיירים, בעיקר נופשים איראנים, המהפכה במדינה והאקלים הפוליטי שלה שינו באופן דרמטי את אופיים של האיים. המשטר האיסלאמי הטיל מגבלות חברתיות ותרבותיות קפדניות שהשפיעו על כל היבטי החיים, כולל התיירות. אתרי הנופש ומקומות הבילוי הפופולריים לאורך החופים נסגרו או הופעלו מחדש ביישור קו עם המסגרת האידיאולוגית של המשטר. הנהגת קודי לבוש מגבילים ואיסור על פעילויות מסוימות שהיו פעם מקובלות בתעשיית התיירות, הרחיקו עוד יותר את המבקרים, ואירועים שחגגו את העושר התרבותי של האיים הפכו פחות תכופים, והפחיתו את המשיכה שלהם כיעדי תיירות.
בעוד שנעשו בשנים האחרונות מאמצים להחיות את התיירות באיי המפרץ הפרסי של איראן, ההשפעות המתמשכות של המהפכה עדיין מהדהדות. האיים נפתחו שוב לתיירים בהדרגה, אבל האווירה התוססת והקוסמופוליטית של עידן טרום המהפכה נותרה זיכרון רחוק. המהפכה שינתה מהותית את מסלול התיירות באזורים אלה, והותירה השפעה מתמשכת על הנופים הכלכליים והתרבותיים שלהם.