להיות טייס דורש לעבור הסמכה ארוכה ולא מעט שעות טיסה. כדי להיות טייס שנוחת בנמל התעופה פארו (Paro) שבבהוטן, צריך לעבור עוד הסמכה מיוחדת ולא פשוטה, שרק אחריה מקבלים אישור לנחות במקום. ישנם רק 50 טייסים שיש להם אישור להנחית מטוסים בשדה המאתגר.
ולמה כל כך קשה לנחות בנמל התעופה היחיד בממלכה הקטנה שנמצאת בהימלאיה? דבר ראשון הוא נמצא בין הרים גבוהים שצריך לתמרן דרכם בחדות כדי לנחות בו בבטחה. בנוסף, המקום נמצא בגובה רב והאווירה הדליל מחייב נחיתה במהירות גבוה יותר כי אין חיכוך.
זה לא נגמר כאן. המסלול היחיד בשדה הוא מאוד קצר, באורך של כ-2,300 מטר, מה שגורם לכך שרואים אותו רק ממרחק קרוב יחסית ולאחר פנייה חדה בין ההרים. את הנחיתה אגב חייבים לבצע באופן ידני וללא שימוש בעזרים אוטומטיים. לכך תוסיפו מזג אוויר סוער ורוחות חזקות שיש במקום לא מעט פעמים, ותקבלו את נמל התעופה הכי קשה לנחיתה בעולם.
"לנחות בפארו זה קשה, אבל לא מסוכן", אומר קפטן צ'ימי דורג'י, שעובד בחברת התעופה הלאומית של בהוטן - Royal Bhutan Airlines), כבר 25 שנה. "זה מאתגר את המיומנות של הטייס, אבל זה לא מסוכן, כי אם זה היה מסוכן, לא הייתי טס לכאן. בפארו אתה באמת צריך להיות בעל כישורי הטסה ולא להסתמך על המטוס".
בנמל בפארו יש לא מעט הגבלות: בגלל אורך המסלול רק מטוסים צרי גוף יכולים לנחות כאן. בגלל הרוחות החזקות לא ממריאים אחר הצהריים. בגלל מכ"מ מיושן לא ממריאים או נוחתים בלילה. וכאמור, רק טייסים שעברו הכשרה מיוחדת יכולים לנחות כאן.
נכון להיום, יש טיסות לבהוטן רק מ-4 יעדים: ניו דלהי (הודו), בנגקוק (תאילנד), קטמנדו (נפאל) והאנוי (וייטנאם).