ליבריה (Liberia), המכונה לעתים קרובות הרפובליקה העתיקה ביותר באפריקה, מתהדרת במרקם עשיר של היסטוריה, חוסן ולא מעט אתגרים. שוכנת על החוף המערבי של אפריקה, לליבריה יש בת ברית די חריגה – ישראל. מערכת היחסים הזו, שנרקמה במאבקים משותפים ורצון להגדרה עצמית, עברה עשרות שנים של שינוי פוליטי וחברתי.
בחודש יולי האחרון קיבל נשיא ליבריה לשעבר, ג'ורג' ואה, את פרס ידיד ישראל שניתן למנהיגים ברחבי העולם שתומכים ברעיון הציוני ועומדים לצידה של ישראל. גם לפני המלחמה וביתר שאת במהלכה, ליבריה מדגישה שהיא מתכוונת להעביר את השגרירות שלה לירושלים עוד השנה. גם אם זה לא יקרה בלוח הזמנים המתוכנן, התמיכה החד משמעית של ליבריה בישראל עולה לה לעיתים במחיר דיפלומטי יקר, וגם ישראל מתמודדת עם ביקורת על מערכת יחסים עם מדינה ספק-דמוקרטית שלא פעם נחשדת בשחיתות.
>> טסים לאפריקה? היכנסו למדריך היעדים המלא
>> "הפנינה של מערב אפריקה": המדינה היפה שחתמה על הסכמים עם ישראל
מעבדות לחירות: האומה החדשה שקמה במאבק
נוסדה בתחילת המאה ה-19 על ידי אפרו-אמריקנים משוחררים, הסיפור של ליבריה הוא סיפור של אמנציפציה וממשל עצמי. האגודה האמריקנית לקולוניזציה, שחיפשה מקלט לעבדים משוחררים, הקימה התנחלויות שהתאחדו בסופו של דבר לאומה של ליבריה. עצמאות הוכרזה בליבריה ב-1847, וכך המדינה הפכה לרפובליקה האפריקנית הראשונה שהשיגה עצמאות בדרכי שלום וקיבלה את כינויה "ארץ החופשיים" (Land of the free היא שורה מתוך ההמנון האמריקני). עם זאת, העם הצעיר התמודד עם אתגרים: סכסוכים פנימיים ומאבקי שליטה בין אמריקנים-ליבריאנים (צאצאים של עבדים משוחררים) ואוכלוסיות ילידיות סימנו את שנותיה הראשונות של ליבריה.
המאבק של ישראל עצמה להקמת מדינה לעם היהודי עורר הדים עמוקים בקרב ליבריה. ישראל עמדה בפני אתגרים דומים של גיבוש אומה חדשה בתוך מתחים אזוריים. תחושה זו של מאבק משותף הניחה את התשתית ליחסים דיפלומטיים שנוסדו ב-1956. שתי האומות, ששאפו להכרה בין-לאומית ולפיתוח כלכלי, מצאו מכנה משותף.
השנים הראשונות של יחסי ליבריה-ישראל התאפיינו בשיתוף פעולה תוסס. ישראל סיפקה מומחיות בחקלאות, מגזר חיוני לפיתוח ליבריה. יועצים ישראלים סייעו בהקמת תוכניות הכשרה חקלאיות ומערכות השקיה, וטיפחו את יכולתה של ליבריה לספק מזון לתושביה. בנוסף, ואולי כבסיס ליחסים החמים עד היום, ישראל הציעה הכשרה צבאית וסיוע טכני, תוך חיזוק הביטחון של ליבריה.
ההיסטוריה של ליבריה רצופה תקופות של חוסר יציבות פוליטית. סדרה של מלחמות אזרחים אכזריות, שנפרשו מ-1980 עד 2003, הרסה את התשתית והמרקם החברתי של המדינה. בזמנים סוערים אלה נחלשו הקשרים הדיפלומטיים בין ליבריה וישראל. עם זאת, הקשר מעולם לא ניתק לחלוטין.
בין שימור עצמי לערכים משותפים
היחסים בין ישראל לליבריה, שפעם היו מודל של שיתוף פעולה, עומדים בפני ביקורת גוברת בשנים האחרונות. בעוד שההצהרות הרשמיות מדגישות סיוע לפיתוח וערכים משותפים, המבקרים מצביעים על נרטיב מורכב יותר. כאמור, בעקבות תמיכת ליבריה בהקמתה של ישראל, בנו שתי המדינות שותפות חזקה, אך המבקרים האשימו את ישראל ביצירת קשרים עם משטרים אוטוריטריים באפריקה, כאשר ליבריה תחת הנשיא ויליאם טובמן היא דוגמה מצוינת. משטרים אלה, הם טענו, העדיפו שימור עצמי על פני אידיאלים דמוקרטיים, תוך שיקוף של כמה דאגות לגבי הבריתות האזוריות של ישראל עצמה.
מלחמת יום הכיפורים ב-1973 סימנה נקודת מפנה. ליבריה, שיישרה קו עם מדינות ערב, ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. כשהקשרים נוסדו מחדש עשור לאחר מכן, התעוררו שאלות. האם תמיכתה של ישראל במנהיגים מסוימים נשענת על שותפויות אסטרטגיות על פני קידום ערכים דמוקרטיים?
החדשות האחרונות לגבי שקילתה של ליבריה להעביר את השגרירות לירושלים הציתה מחדש את הדיון. התומכים רואים בצעד סמל לשותפות חזקה ומתחדשת, אך המבקרים בליבריה חוששים שצעד כזה עלול להרחיק מדינות ערביות, שותפות סחר חיוניות למדינה האפריקנית. חשוב מכך, הם מטילים ספק אם חיבוקה של ליבריה את ישראל חורג מעבר ליתרונות אסטרטגיים ועד למחויבות אמיתית לעקרונות דמוקרטיים משותפים.
חגיגה של מסורות וצבעים
ליבריה קורצת להרפתקנים עם הטבע הפראי, התרבות התוססת והאתרים ההיסטוריים שלה. למרות שלעתים קרובות מתעלמים ממנה לטובת שכנותיה המפורסמות יותר, ליבריה היא אומה במגמת עלייה שמציעה מגוון של חוויות למטיילים. מחופים בתוליים ועד יערות גשם עבותים, שווקים שוקקים ועד שרידים קולוניאליים.
תיירים חייבים להגיש בקשה לוויזה כדי לבקר בליבריה שמאפשרת להם לשהות במדינה עד 90 יום. אין טיסות ישירות מישראל לליבריה, אך מספר חברות תעופה מציעות טיסות המשך עם עצירת ביניים אחת או יותר באירופה או בצפון אפריקה.
ליבריה מתגאה בכמה מהנופים המדהימים ביותר של אפריקה. מעמקי האזמרגד של הפארק הלאומי סאפו (Sapo), ביתם של שימפנזים, היפופוטמים ויער גשם עצום. תיירים יכולים לצאת לשיט בקיאקים בנתיבי המים של אגן נהר מנו (Mano), השופע חיות בר מגוונות. גולשים יכולים גם ליהנות מהגלים בחופים של ליבריה, מקום מפלט לגולשים מנוסים, או לרבוץ על החופים הבתוליים של האי שרברו (Sherbro) אצל השכנה סיירה לאון, המוקף בעצי דקל מתנודדים.
ההיסטוריה העשירה של ליבריה מתגלה בערים ובאתרים ההיסטוריים המרתקים שלה. הבירה השוקקת, מונרוביה (Monrovia), מלאה בארכיטקטורה הקולוניאלית האופיינית ובשווקים תוססים ובה גם המוזיאון הלאומי של ליבריה. במפל קפאטווה (Kpatawee) קיימת מערה נסתרת ששימשה מקלט לאמריקו-ליבריאנים במהלך מלחמת גרבו בין התושבים החדשים לבין התושבים ששהו במקום. האנדרטה הלאומית של פרובידנס איילנד היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שם סיפור ההתיישבות של ליבריה על ידי אפרו-אמריקנים משוחררים מתעורר לחיים.
התרבות הליברית פועמת בקצב ובצבע: האנרגיה המידבקת של מופעי מסכות מסורתיים, אומנות האריגה המקומית והשימוש של הליבריאנים בבדים צבעוניים הם רק חלק מהעושר התרבותי של המדינה. גם הטעמים העשירים של המטבח הליברי שווים בדיקה והם שילוב מפתה של מרכיבים מקומיים והשפעות מערב אפריקאיות. ליבריה היא יעד למי שמחפש הרפתקה מעבר למסלול הרגיל של התיירים. זוהי ארץ שבה ההיסטוריה יוצאת מבעד להריסות עתיקות, הטבע מתפוצץ בצבעים מרהיבים, והחום של אנשיה מותיר חותם.