אין השגחה הורית, אין גבולות ואין לו"ז
האי מיורקה הוא חלק מקבוצת האיים הבלריים שבספרד, ויחד עם אחיו הגדול והמפורסם איביזה, נחשב לאחד מיעדי הנופש והמסיבות המבוקשים באירופה. עיירת החוף מגלוף, הנמצאת בסמוך לפלמה בירת האי (כן גם אני חשבתי שפלמה דה מיורקה זה שמו של האי כולו) היא יעד מוביל לצעירים וצעירות אנגלים, איריים וסקוטיים, המגיעים אליה בהמוניהם בחופשת הקיץ (יולי-אוגוסט) כדי לתפוס קצת שמש, חוויות ומין מזדמן.
ואכן, כשהגענו לעיר אחרי טיסה של שש שעות (חמש שעות לברצלונה ומשם מטוס נוסף למיורקה), לא היה כמעט זכר לעובדה שאנחנו בספרד - המסעדות, בתי העסק והמלונות כולם אנגליים למהדרין, כך שאם חפצה נפשכם בפאאות ושאר מטעמים ספרדיים, הכינו את עצמכם לשעועית ונקניקיות במיטב המסורת האנגלית. מעין מושבה בריטית בסגנון ימי הקולוניאליזם, רק שאת חיילי המלכה מחליפים מאות בני 20 פלוס נטולי חולצה ועכבות.
כשהגענו למלון "מיורקה רוקס", הצוות שקיבל את פנינו נראו פחות כמו עובדים בבית מלון ויותר כמו צוות הפקה של פסטיבל מוזיקה ענק. אחרי הצ'ק אין, יצאנו לרחבה הראשית, שם ההכנות לאירוע הדגל של המלון - המסיבה השבועית המארחת בכל שבוע די ג'יי גדול אחר מהאי הבריטי - היו בעיצומן. במרכז הרחבה, מול הבריכה הגדולה, נבנתה במה ענקית שלא הייתה מביישת את פסטיבל קואצ'לה ובמרפסות החדרים מסביב (שבכל מקום אחר היו נחשבים לבעייתיים בגלל הרעש, אך כאן נחשבים לחדרים המועדפים) כבר החלו להתמקם דיירי המלון חמושים במשקפי שמש זוהרים וארגזים אין סופיים של בירה.
מלון מיורקה רוקס מסוגל להחזיק עד כ-4,000 דיירים, עם 656 חדרים היכולים לאכלס עד ארבעה אנשים כל אחד. המלון, הכולל שתי בריכות ענקיות ומגרש ספורט, לא אסתטי במיוחד, ולמעשה לא שינה את מראהו מאז הוקם ב-1984 (בשנה הבאה מתוכנן שיפוץ מאסיבי למקום הכולל הקמת פארק מים). אך לדיירי המלון זה לא ממש משנה, ובצדק - החדרים הצנועים והעיצוב המיושן הם מספקים די והותר כדי ליצור את העולם שלהם. עולם מקביל בו אין השגחה הורית, אין גבולות ואין לו"ז מעבר למסיבות ושתייה מופרזת. הליכה של חמש דקות במסדרונות המלון כבר גרמה לי להבין שעבור החבר'ה האלה גם אני, כולה בן 27, כבר זקן וטרחן מדי.
>> עוד בחופש:
חוגגים בערום: כך יבלו הנודיסטים בקיץ הקרוב
לטייל בתוך ציור: חצי האי סורנטו
וילות נופש קסומות באירופה
"לעשות סקס בתוך הקצף"
הערב הגיע, יש מסיבה ואין זמן לטרחן. לבשנו את מיטב מחלצותינו ויצאנו לבילוי הלילי הראשון במגלוף. התחלנו במסיבה של במלון, בה זיין לואו, אושיית הרדיו הידועה מהבי.בי.סי, הרים את הקהל עם להיטי דאנס והיפ הופ. ברגעי השיא של המסיבה (וב"רגעי שיא" אני מתכוון לכל פעם שהתחיל שיר) הושלכה כוס משקה מלאה אחרת לחלל האוויר, ואני למדתי בדרך הקשה שלמסיבות במגלוף עדיף לא לבוא לבוש יפה. ממסיבת המלון המשכנו למועדון ה-BCM, שהוא המועדון הגדול והמרכזי ביותר במגלוף. ה-BCM הוא מבנה ענק, מקדש דאנס מסועף עם רחבה ענקית, חצר אחורית הפונה לים וקומת מרתף המשמשת כמיני מועדון נוסף. מנהל המועדון, אדם כבן 40 בעל השם ההולם סיסקו, לקח אותנו למתחם ה-VIP, שם יכולנו לתצפת בנוחות במופע הרקדניות האקזוטיות המרכזי בעודנו לוגמים מכוס שמפניה.
ה-BCM מתגאה בשמות הגדולים שהוא מביא למגלוף (מגה די ג'ייז כמו סטיב אאוקי, דיוויד גואטה, אביצ'י ועוד) ובמסיבות הקונספט המושקעות שלו - מסיבות קצף, מסיבות מים, מסיבות מכונת כביסה (שהן בעצם שילוב של מסיבות קצף ומסיבות מים) והמילה האחרונה בתחום: מסיבות צבע זרחני. בכניסה למסיבת הקצף המפורסמת מחולקות חולצות עם לוגו המועדון וצ'קליסט של דברים שצריכים לעשות בו: "לרקוד בתוך הקצף", "לעשות סקס בתוך הקצף" ו"לעשות את הכיף הכי גדול שהיה לי בחיים!!!!!" הם חלק מהסעיפים.
בעוד אני לא הייתי עד ליחסי מין על הרחבה, ברור שזוהי החוויה המטאפורית אותה מוכר המועדון, ולמעשה מגלוף כולה - כיף מלוכלך, מיני, חסר בושה. אין פלא שדווקא הבריטים, המעבירים את רוב השנה באפרוריות מנומסת, הם הלקוחות העיקריים של החוויה הזו.
אחד הדברים המעניינים במגלוף הוא האופן בו, למרות ריבוי האטרקציות שבה, היא כולה פועלת כמעין אורגניזם בליינות אחד - כמעט כל הברים והמועדונים משתפים פעולה זה עם זה בדרך זו או אחרת. מלון מיורקה רוקס הפועל באופן שוטף עם ה-BCM (שניהם למעשה בבעלות משותפת), הוא דוגמא טובה לכך. הרחוב המרכזי, הרצוף מועדונים וברים בעלי השמות האקזוטיים כמו "Lush" או "Boomerang", מרגיש כמו מועדון אחד גדול. דוגמא נוספת היא המופע "Pirates: Reloaded": מופע לוליינות ואקרובטיקה קאמפי, מעין "סירק דה סוליי" גרסת מועדון החשפנות, המבוסס באופן מאוד חופשי על קונספט של פיראטים, וכוללת רקדני ברייקדאנס, שירה בציבור ומנחה טרנסוסטייט ששר לתוך דילדו. מיד בסוף המופע מוזמן הקהל כולו (וגם צועד יחד בצעדה שיכורה ומוזרה) למועדון הקוקו בונגו, שם מתקיימת האפטר פארטי המסורתית.
על היאכטה: ההורמונים משתוללים, האלכוהול זורם
היה זה במועדון הקוקו בונגו שהחלטתי סוף סוף להשתחרר בעצמי, למצוא את הבריטי השיכור שבתוכי ופשוט לרקוד. אך לא עבר הרבה זמן עד שגיליתי שאין בתוכי ולו קורטוב של חוליגניות, ובעוד הבחורה ששמתי עליה עין כבר רוקדת עם שלושה גברברים צעירים (סה"כ 18 קוביות בבטן בין שלושתם) אני ישבתי בצד והרהרתי במשמעות החיים. תהיתי לעצמי - האם אי פעם אהיה מאושר כמו החבר'ה האלה? או שנידונתי סופית לחיים עצובים של מודעות עצמית וסיבולת נמוכה לאלכוהול? מהו בעצם אושר? האם הוא מגיע בשוטים של ג'לי בצבע כחול מרקר?
ביום האחרון יצאנו לאטרקציה השווה ביותר מבחינתי - מסיבת השיט. בכל יום יוצאת מחוף מגלוף אונייה לשיט של שלוש שעות, עם די ג'יי על הסיפון ועצירה במפרץ הסמוך בה הבליינים יכולים לקפוץ ולהשתכשך במי הים התיכון. על השיט הספציפי שלנו היו למרבה ההפתעה קבוצה של איסלנדים, שהיו מאופקים יחסית לעמיתיהם הבריטיים. ובכל זאת, ההורמונים השתוללו, האלכוהול זרם והסלטות האחוריות לתוך הים היו מרשימות ביותר. אפילו מחלת הים שתקפה אותי לא הצליחה להוריד לי את החיוך מהפנים.
לסיכום, אם אתם בני 18-22 ועוד לא יצא לכם לחוות את ההאנגאובר ששבר אתכם - מגלוף היא המקום בשבילכם, והיא יכולה לספק לכם חוויות שלא תשכחו לעולם (או יותר נכון, שלא תזכרו לעולם). אם כבר עברתם את הגיל, עדיף לכם כבר פשוט להתכרבל בבית ולמות כבר, כי מה שווים החיים האלה אם אי אפשר לעשות סקס בתוך קצף?
ולמחירים: החל מה-11.7 עד סוף אוגוסט: 1055-1,279 דולר לאדם לחבילה הכוללת: טיסה, העברות, 7 לילות בבית המלון ושתי מסיבות על האי.
* הכתב היה אורח חברת התיירות "Flyclub"